עכשיו זה הזמן שלי

אז נעלמתי מהבלוג כבר בערך חודש. לא עדכנתי, לא הגבתי לתגובות שלכם - מחממות הלב והתומכות - לא קראתי פוסטים שלכם ולא הגבתי לכם. אי אפשר במערכות יחסים כמו שלנו סתם להעלם. הדאגתי חברים טובים, שמצאו דרכים ליצור קשר ולהתעניין בשלומי. 

אולי אפשר, במערכות יחסים כמו שלנו להעלם. ולקוות שתבינו, אם אתנצל. אתם הרי יודעים, שאכפת לי מכם, ואני יודעת שאכפת לכם ממני. ולא היה לי כח. 

אז באמת, אין לי כח, ואין לי סבלנות, ואין לי חשק לכלום. אני קצרת רוח, עצבנית וקצות עצבי חשופים. ולא התחשק לי לפתוח את המחשב. ערמות ערמות של מיילים, הודעות עדכון בבלוגיה, בפייסבוק ומה לא, ואני בדממת אלחוט. המילים עייפו אותי.

במקום זה אני מציירת פתאום לעת זקנה. מציירת ורוקמת מנדלות.

זה עושה לי שלווה. ושקט. דווקא אני, שעושה הכל מהר, בזבנג וגמרנו, פתאום מציירת בפרטים כאלו קטנים או רוקמת בתכים קטנים זה אחר זה אחר זה אחר זה. עבודת נמלים. וזה לא מעצבן אותי. זה מרגיע אותי, משום מה.

אז אני מצטערת שלא עדכנתי, ולא שיתפתי, ולא קראתי, ולא הגבתי. סליחה שהדאגתי.

ומה בכל זאת קורה?

אז אני לומדת לצייר ולרקום מנדלות. ואני עושה דמיון מודרך. וזה טוב לי.

ואני עושה מסאג'ים ודיקור סיני נגד הנוירופתיה. וזה טוב לי.

ואני החלטתי לרדת מעניין התיזה לסיום התואר השני בינתיים, ולסיים את התואר עם בחינת סיום. אם ארצה להמשיך בלימודי תואר שלישי אוכל ככל הנראה להשלים את התיזה במסלול ההמשך. אז קיבלתי בבליוגרפיה עם טונות מאמרים, ואני קוראת, ונכנסת שוב לעניינים. העיקר שאסיים ויהיה לי לפחות תואר שני ביד. טוב ציפור אחת ביד או על העץ, והוא מלבלב העץ שלי המוכר לכם, בגינה, וירוק ומקסים. וגם הגינה על הגג - יש כבר המון עגבניות קטנות, מהן 3 אדומות, יש פלפלים קטנים שמציצים מבין העלים, קישוא אחד, מלפפון אחד שאכלנו כבר, תירס אחד, אבטיח אחד ומלון אחד. הם נחמדים ומחייכים אלי כשאני מברכת אותם "צמח וגדל, צמח וגדל...".

היינו חמישה ימים בוינה, לחגוג את סיום ההקרנות. נסענו בלי ביטוח של ממש. לא הסכימו לבטח אותי. ביטחתי את עצמי בלי לגלות פרטים, וקיוויתי שאם תהיה תאונת דרכים או משהו זה יתפוס. על מחלות שיצוצו הבנתי שלא ישלמו דבר בתואנה שהן תולדה של דברים קודמים. אבל נסענו. ובילינו. והתעייפתי מאוד אבל חגגתי ונהניתי.

רמזתי בפוסט קודם שיש עוד ספיחים להמשך. אז בשבוע הבא אני עומדת לעבור ניתוח מונע, של כריתת אברים פנימיים - עוד לא סגור לגמרי מה ובאיזו שיטה יערך הניתוח - בכל מקרה כל האברים הנשיים שהם אולי בסיכון גבוה יותר אצלי יבדקו וייגזר דינם לשבט או לחסד. אספר בהמשך מה הוחלט. אחרי הניתוח אהיה כחדשה. אני מקווה. ואז אלמד עוד קצת, ואסיים את הבחינה והתואר. ואז...אולי יהיה לי שוב כח וסבלנות גם למילים ולא רק למנדלות. מי יודע.

תודה לכולכם ששמרתם לי אמונים למרות הכל, ושדאגתם, ויצרתם קשר. חיבוק גדול לכולכם. אעדכן בקרוב שוב. ואשתדל גם לקרוא ולהגיב אצלכם.