עכשיו זה הזמן שלי

ממיינת, פולה, בוררת, זורקת, מתלבטת, מסדרת, מבלגנת.

כמו את העדשים השחורות

העדשים הכתומות

והאורז המלא

אתמול מצאתי חרקים קטנים בארון המזווה. כאלו שמגיעים עם חום היום, הלחות,  ונשארים כי טוב להם אצלי בין הקטניות לדגנים. ניקיתי וניקיתי. והיום, לקראת הארוחה בערב, אני פולה ובוררת, ממיינת ומנפה. זורקת ורוחצת. ממרקת ומקווה. שמשהו ייצא מבליל כל המרכיבים שיש בחיי. שעם הוצאת החרקים, יצאו תבשילים חדשים. אינני יודעת מה יצא, ואפילו אינני יודעת מה אני רוצה לעשות.

כל שאני יודעת הוא, שיש מרכיבים, יש תבלינים, ניתן להוסיף חומרים נוספים בהמשך, ושכל מה שעשיתי עד היום כבר מוצה. פרשת דרכים. נקיון, ברור, פליה, של רעיונות, תפקידים, חברים, עשייה. כשאגמור את הבחינה יהיה דף חדש להתחיל בו. ומה אצייר עליו? מה תהיה מנדלת ההמשך שלי?