לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עכשיו זה הזמן שלי


עכשיו זה הזמן שלי. בשבילי. גם שלכן, בשבילכן, ואפילו בשבילכם. כל אחד מאיתנו צריך לעצור, ולהחליט מה לעשות עכשיו, בשביל עצמו, ומיד לאחר מכן, גם בשביל הסובבים אותו. באמצע החיים, צריך להבין מה באמת חשוב, מה אפשר לקדם, ממה להנות, ועל מה לוותר.

Avatarכינוי: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2014    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2014

מחשבת מסלול מחדש. אני, והמכונית.


 




 

 

 

 

אז המכונית שלי, האדומה, החבוטה פה ושם, הגיעה ל 111111 קילומטר. לא צעירה, לא מאוד זקנה. עשתה קילומראז', למדה משהו. התעייפה משהו. יכולה עוד, ולא לגמרי יודעת לאיזה כיוון. האדום שלה בוהק מספיק, הצמיגים מוחלפים, המנוע נוהם, בינתיים בפול גאז בניוטרל. לאן עכשיו?

 

 

 

וגם אני...לא 11111111111111 אלא 55. וגם אני צריכה לחשב מסלול מחדש. גם בי יש את הלהט, האדום, וגם לק כזה, אבל גם אני לא יודעת את הכיוון עכשיו.

 

החלטתי שלפחות משהו אחד ברור לי. אני צריכה ורוצה לעשות ספורט. מסתבר, שהסטטיסטיקה מראה, שמי שעושה ספורט מקטין את סיכויי חזרת הסרטן. או קבלתו בכלל...אז בפעם הראשונה זה לא עזר לי, אבל אולי עכשיו זה כן יעזור? אז זה חשוב. חוצמזה, זה עושה לי מצברוח טוב. אני מרגישה הרבה יותר טוב אחרי שאני עושה משהו עם הגוף שלי, מיטיב. ספורט, מסאג'...

 

אז כבר שבוע ימים, שמונה ימים רצופים אני צועדת יום יום בלחות המהבילה. בשש וחצי בבוקר. בפארק, ברחובות. אפילו הצלחתי לרוץ מתוך שלושה קילומטר שצעדתי 700 מ' במצטבר ... זה עוד רחוק מהכושר שהייתי בו, אבל אני אבנה אותו מחדש.

 

מה עוד?

 

ברור לי שאני רוצה להקדיש יותר זמן לעבודה שלי, לעיסוק שלי, ההרצאות והסדנאות. בשכר. אני פותחת קבוצה של נשים, במטבח של רותי, ארוחת בוקר עם רותי, על כיבוד טבעוני - לשיחה בת שעתיים, כל יום ראשון בין 10:00 ל- 12:00.

 

השיחות הן עלינו, על כל אחת מאיתנו. עשרה מפגשים ראשונים יהיו בנושא רב-דוריות, מעניין ת'סבתא. על יחסים עם הילדים, הכלות, החתנים, הסבים מהצד השני, הנכדים. עלינו.

 

הקבוצה היא קבוצה פתוחה, מתגלגלת. בתום עשרת המפגשים הללו נמשיך לנושאים אחרים עלינו. כל אחת יכולה להצטרף ולהעשיר את הקבוצה בתובנות שלה, בתחושות שלה, ולעזוב מתישהו לאורך הדרך. אבל בהתחלה - קובעים שממשיכים ביחד עשרה מפגשים. ככה מתרגלים, חווים, מתעניינים בנושאים המדוברים ואחת בשניה. מי שרוצה, ממשיכה הלאה, ומי שרוצה - מצטרפת.

 

אם מישהי מכן מעוניינת, או מכירה מישהי שזה יכול להתאים לה - תפיצו, תפיצו. שיפנו אלי למייל שלי [email protected] ואנא, עשו גם לייק ושתפו בפייסבוק שלכם?

 

ומה עוד?

 

ברור לי שאני ממשיכה בהתנדבות שלי עם קבוצת הנשים. אותה קבוצה שאני מנחה כבר השנה הששית, בהתנדבות.

 

 

מה עוד? פנויה להצעות, רעיונות.

 

מחשבת מסלול מחדש. לא רוצה לחזור רק למוכר ולידוע. מנסה לברור את הכל בזהירות, לבחון הכל מחדש, ולמלא את חיי בדברים שאני בוחרת, ושהם אינם ברירת מחדל.

נכתב על ידי , 25/8/2014 11:36  
47 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חזרתי.


שוב.

 

כנראה שאני קצת מקרטעת. כל פעם מכריזה שאני כאן, שחזרתי, ונעלמת.

 

באופן כללי אני קצת מקרטעת. לא יודעת מה קורה איתי. לאן פני מועדות. בשורוק. ב"מ". מקווה שלא מועדות. בחולם. ב"מ".

 

עשיתי את בחינת הגמר של התואר. שלושים ומשהו מאמרים של הרבה מאוד עמודים, עברית אנגלית. חזרתי לאהבות ותשוקות ישנות. נזכרתי מה כל כך הלהיב אותי בשנים שלמדתי. שלא עסקתי ברופאים ובטיפולים...הכתיבה היתה מעניינת בשבילי. מאתגרת. יצירתית. אהבתי לכתוב את הבחינה. נהניתי ממש. מקווה שגם הבוחנים יאהבו אותה.

 

במוצאי שבת שעברה, רגע לפני שיצאנו לחגוג ביוזמת הילדים שלי את סיום השנה המחורבנת של המחלה והטיפולים, ארזתי במסמך PDF את התשובות לבחינה, ועשיתי SEND. שלחתי. הגשתי. השתחררתי.

 

יצאנו לחגוג.

 

 




 

 

 

 

 

 

 

 

 

בינתיים הודיעו לי מהאוניברסיטה שעקב הפסקת הלימודים שעשיתי בכלל לא יכולים בינתיים לבדוק את הבחינה. כבר שבוע בבירוקרטיה לחידוש הלימודים. אני לא ממש דואגת, אבל רוצה שכבר יסתדר. ושיבדקו. וזהו.

 

 

 

כל השבוע אני בבלגן. מה עושים עכשיו. ובכלל מה רוצים לעשות. מה אני רוצה לעשות. מה אני. מי אני. לא יודעת.

 

בבוקר היום יצאתי סוף סוף לפארק. והלכתי. שניים וחצי קילומטר. זו התחלה טובה. מקווה להמשיך. אשמח לדפיקה בדלת עם פרצוף מחייך ושאלה - את רוצה לצאת לצעוד איתי עכשיו? אולי זה יזיז אותי מהספה. 

נכתב על ידי , 18/8/2014 11:10  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרותי קוטלר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רותי קוטלר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)