מה הסיפור שלכם?

אבל בנתיים אני ממשיכה  תגובות חברים! חשוב!!=))

מהפרק הקודם...

" בא לך גלידה ? " שאל והיסתכל עליי  לקבל אישור

הבנתי שלא הלכתי קודם לכן איתו לגלידה ושזה היה חלום.

" לא אני.... עייפה נורא" תירצתי והיתקרבלתי עמוק בשמיכה למרות שהיה לי רותח.

" דברי איתי אם את צריכה משהו" החליט אור שהוא הולך.

לא רציתי להסתכן שהחלום יהפוך למציאות.

פרק ה'- שיר אהובתי/פרחים לבנים

"שבת בבקר, יום יפה

אמא שותה המון קפה

אבא קורא,

המון עיתון

ולי יקנו המון בלון!" צרחתי בעודי שרה עם המערכת בפול וליום.

" תחלישי את המוזיקה ! " צעק טל אחי הקטן מהסלון.

ריח  התבשילים של אמא נידף מן המטבח.

ישבנו המשפחה לארוחה.

" בוקר טוב. שבת." פתח אבא וחילק את הפסטה .

" רצינו לספר לכם משהו..." הגיעה אמא ישר לנושא.

יכולתי לשמוע את נגיסותיו הרטובות של טל בפסטה.." תאכל בפה סגור!" ציוותי עליו בעודי מתרחקת ממנו עם הכיסא.

 טל הוציא לי לשון אדומה/רטבטבה.  " נימוסים שניכם.." פקד אבא והשתתקנו.

 "אנחנו מתכננים לנסוע לצרפת" אמר אבא ובחן אותנו על דעתינו.

" חופשה , ים, נופש.." פנטזתי לעצמי בשקט כדי שטל לא יהרוס לי את הכיף.

" זו לא תיהיה חופשה " תיקנה אמא " אבא נישלח מטעם העבודה.." הוסיפה ( כניראה שמעה אותי מפנטזת בשקט)

"אז ניסע איתכם או לא? " שאל אחי מבולבל.

אמא ואבא ניראו מהורהרים. 

"ברור שתסעו איתנו!" אמרה אמא והביטה אל אבא כאילו אמרה זאת לא בכוונה וקבעה בלי החלטתו.

" מתי? "שאלתי נרגשת.

"עוד שבוע.."  ענתה אמא וחייכה " תתארגנו - זה לחודש וחצי.."

רגליי קפצו בשמחה מתחת לשולחן ולרגע חשבתי .. מה עם אור ? אני לא אראה אותו חודש וחצי! אהה.. טוב בטח אדבר איתו במייל או אשלח לו מכתבים.. אבל זה לא מספיק..=(  רגליי הפסיקו לרקד.

" אמא , שיר לא יכולה לנסוע - כי היא תיהיה חודש וחצי בלי אור וזה לא אפשרי" לעג לי טל כשהוא נהנה מכל מילה, כאילו קרא את מחשבותיי עכשיו כמו ספר פתוח . ההורים יודעים שאני ואור חברים אבל עדיין..

" סתום " סיננתי אליו ועיניי בערו אך מבטה של אמא היה בוער יותר - מכעס.

" שיר על תדברי ככה לאחיך. או שתלכי לחדרך!" הגבירה אמא את קולה, מתנהגת אלי כמו אל ילדה קטנה.

 יכולתי להישבע שאבא היה נבוך אך לא אמר מילה.

" כבר דיברנו על זה .." הזכירה אמא בקול פחות תקיף אך עדיין כעוס.

טל חייך חיוך קטן אך ניסה להסתירו . " גם אתה בחור צעיר , תשמור על הפה שלך!" קלטה אמא את חיוכו שמיד נעלם . עכשיו היה תורי לחייך ולצחוק עליו אבל רק הנהנתי . הודתי על הארוחה והלכתי לחדרי.

" אני נוסעת לחופשה בצרפת!" צעקתי לתוך השפורפרת ויכולתי להרגיש את מבטה ההמום של טלי .

" רק לפני שלושה ימים חזרתי מחו"ל ועכשיו את נוסעת?! " אמרה טלי וצחקה . ידעתי שהיא שמחה בשבילי.

" אל תדאגי אני אביא לך  מזכרות " ניחמתי אותה וכבר ראיתי את עצמי בדוכני השוק הגדולים בפאתי העיר.

" אני אספר לך הכל כשאחזור !" עניתי והוספתי בחיוך " רוצה לבוא אליי עכשיו לעזור לי לארוז? "

 " היי " אמרתי לעבר דלת הכניסה שנפתחה ומאחוריה הופיעה טלי .

" יש פה משהו בשבילך" השיבה. הייתי מופתעת .

התקרבתי אל הדלת והצצתי מאחוריה . זר פרחים לבנים ומכתב היו מונחים על הרצפה של המסדרון.

" מי שלח לך את הפרחים ?" שאלה טלי. " אני יודעת בדיוק כמוך.." עניתי והלכתי ( בצעדים מהירים) לעבר החדר שלי וטלי- אחריי. התיישבתי על המיטה ופתחתי במהירות את הפתק. ' לשיר אהובתי... ' קראתי את המכתב. הבטתי בחלק התחתון בו היה אמור להיות השם של הכותב אבל הדף היה חלק לבן ובלי שם. " אור... " מלמלתי .

" זה יכול להיות כל אחד "  אמרה טלי והרסה לי את הרומנטיקה.. (חה) . נישארתי במחשבה נעימה שזה אור.

ניזכרתי שלא הודתי לו על החופשה אליה אני נוסעת .. וחודש וחצי בלעדיו.  אבל מה יביא אותו  לשלוח לי פרחים סתם כך ? הוא הרי לא יודע על החופשה שתיהיה לי ו...

" אולי אור הביא לך את הפרחים סתם מאהבה .." ניסתה טלי לשבור את השתיקה המהורהרת שלי עם המחשבות המוזרות שלי.." להזכיר לך שהוא אוהב אותך?" הפעם ניסתה להציל את כבודה הרמוס. כניראה מבטי המהורהר עשה לה לא טוב.

" ביי טלי!" קראתי כשאני מביטה בה סוגרת את הדלת . אחריי שהספקתי לארגן מעט את המזוודה שלי עם חלק מבגדיי.

במשך השבוע ( שעבר ממש מהר..) קיבלתי עוד שני זריי פרחים לבנים . וכמו בפעם הראשונה היה רשום משפט מנצח אבל בלי שם. כבר הייתי ממש מסוקרנת לדעת מי כתב לי את המכתבים האלה ומביא לי פרחים . שיארתי כמעט במאה אחוז שזה אור אבל לא יכולתי להיות בטוחה בכך..

אני ואור כבר ממש קרובים... אייל יודע את זה .. כולם יודעים!

מחר הטיסה, איזה לחץ! צריך רק להכניס עוד כמה שמלות ועוד כמה זוגות נעליים... :))

זהו לפרק הזה . ( תמיד יוצאים לי פרקים קצרים ..)

פרק נחמד ודעתכם- תגיבו !

אוהבת =}