מה הסיפור שלכם?

היי לכם! עוד פרק למרות שכתבתי היום!

אז תקראו!

 מהפרק הקודם..

במשך השבוע ( שעבר ממש מהר..) קיבלתי עוד שני זרי פרחים לבנים.

 וכמו בפעם הראשונה היה רשום משפט מנצח אבל בלי שם. כבר הייתי ממש מסוקרנת לדעת מי כתב לי את המכתבים האלה ומביא לי פרחים . שיארתי כמעט במאה אחוז שזה אור אבל לא יכולתי להיות בטוחה בכך..

אני ואור כבר ממש קרובים... אייל יודע את זה .. כולם יודעים!

מחר הטיסה ,איזה לחץ! צריך רק להכניס עוד כמה שמלות ועוד כמה זוגות נעליים... :))

פרק ו'-הפתעה בשדה התעופה!

לא יכולתי להרדם מרוב לחץ והתרגשות, הלילה טסים - שעות טהורות בדיוטי פרי!

ניזכרתי במשפט של אמא:

" לישון טוב כדי שלא תיהיו עיפיים מידיי אחר כך, ולא תספיקו להנות"  אמרה לי וכיבתה את האור בחדרי .

" תתקשרי עליי  כשאת  בדיוטפרי"  אמרה לי טלי כשהיא נרגשת... לפני שלוש שעות.

ואור- לא אמר כלום ולא התקשר .. ' אני לא רודפת אחריו, שהוא יתקשר '  חשבתי לעצמי בעודי בוהה בתיקרת חדרי ללא מעש.

דפיקה בדלת.

אחי הקטן צץ והיסתכל עליי במבט ישנוני.

" מה אתה רוצה? " תקפתי ישר בלי לשים לב.

" אני יכול לישון איתך בחדר , אני לא מצליח להרדם" ענה ועיניו ניראו מתחננות.

" בסדר.. אבל אל תנחר! " צחקתי וקמתי לסדר לו מזרון .

" טוב"  אמר וחייך " אני מצטער שלגלגתי קודם עלייך ועל אור" 

הרקין ראשו כמיתנצל.

" הספקתי לשכוח אבל ההתנצלות מתקבלת" פרשתי את השמיכה.

" לילה טוב " אמרתי והיתכרבלתי.

" לילה טוב אחותי" אמר טל והדגיש את "אחותי " כמרוצה.

" בוקר טוב, שבעצם אמצע הלילה " אמרה אימי והופתעה  לראות את טל בחדרי.

" דיי, לישון! " ענה טל והיתכרבל עמוק בשמיכתו.

" טסים חברים , מספיק חשוב בשביל לקום במרץ" אמרה אמא והדליקה את האור.

'איך שכחתי?' זינקתי מהמיטה ( טוב בערך..). יותר נכון קמתי מהר לעומת טל שעוד היה במיטה כשאימי מנסה להוציא אותו בכוח.

מי המקלחת שתפו את גופי בנעימות וכאשר חפפתי את ראשי שכחתי את עצמי לגמרי.

" צריך למהר ילדים!" צעקה אימי מאחד מחדרי הבית בעודה מתרוצצת

בכל מקום.

מרחתי את גופי בקרמים בניחוחות נעימים ורעננים.

התלבשתי במהירות ויצאתי מין המקלחת - לעבר המיטבח. אבא עמד ליד השיש כשהוא מכין סנדוויצים לדרך.

" לנמל התעופה " אמרה אימי כשהיא מתבוננת בראי המכונית ומסדרת את שיערה .

נהג המונית התניע את המכונית והדליק רדיו  כמו שתמיד נהגי המוניות עושים, כשהם יודעים שתיהיה שתיקה מביכה.

באמת היתה שיתקה גדולה  שאם אפשר היו חותכים אותה בסכין יפני.. (חה)

" כל הנוסעים בטיסה לתאילנד..." בלה בלה בלה  נישמע קולה של אישה הקוראת בשדה התעופה. היה רעש ובלגן.

ראיתי טיפוסים מוזרים , אנשים שרצים עם מזוודותיהם  ונשים עם תינוקן בעגלה.

טל חייך לעומתי וביקש מאבא לסחוב את המיזוודה . צילצול טלפון מוכר נישמע ואמא מיהרה לענות.

"כן, כן אני מקשיבה" ענתה והיתרחקה מאיתנו כשהיא מצמידה את הטלפון לאוזנה, קשובה לשיחה.

" בעינייני העבודה.." אמרה ואף אחד מאיתנו לא העז להפריע לה..

"כן, בסדר , מעולה ביי." ניתקה את השיחה וקרבה עלינו בחזרה.

" מי זה היה ? " לא התאפק אבא מלשאול.

" משהו בעינין העבודה"  נימנעה מלענות.

טל ואני הבטנו אחד אל השני ושתקנו, ידענו שהיא מסתירה משהו אבל לא רצינו לדחוק בה ולהפוך את האווירה המשפחתית לריבים וכעס.

"היי, הינה אור !" קרא טל כאילו הוא בא לכבודו.

הייתי מופתעת, לא חשבתי לפגוש פה את אור . הוא רץ אליי כשהוא מחביא משהו מאחוריי גבו.

"שלום רונית ושמואל" בירך אור את הוריי.

" יש לך רגע?" אמר ולפניי שהספקתי לענות -משך אותי לצד.

" הבאתי  לך משהו " אמר מיד והוציא את מה שהחביא מאחוריי גבו-

קופסא ורודה.

" מה זה?" שאלתי ובחנתי את הקופסא.

" תפתחי!" אמר נרגש.

פתחתי בעדינות את הקופסא ולאט כדי לא להרוס את הרגע למרות שהייתי מסוקרנת מאוד.

" שרשרת ?!" צרחתי וחיבקתי אותו באהבה.

"אני אוהב אותך יותר מכל דבר, וזה מנציח את אהבתי!" קרא אור ונישק אותי נשיקה סוערת. שרשרת לב קטנה ניצמדה אל צווארי. יכולתי עוד להרגיש את המגע של אור על שפתיי.

" תודה אהובי! " זעקתי וחיבקתי אותו בחום.

הבנתי שהטלפון של אמא היה ממנו, וזו היתה הפתעה.

זהו להיום -תגובות!!