אוף. אני יודעת שאני כל שניה וחצי מעדכנת. זה באמת מעצבן אותי.
אבל אני לא יכולה יותר. בסדר. אני יודעת שהורדתי וזה בסדר. אבל אני עדיין מרגישה כל כך שמנה. שלא תבינו לא נכון. אני יודעת שאני שמנה, אבל לפחות בתחילת הדיאטה הרגשתי שאני מתחילה משהו חדש. דרך חדשה. שמעכשיו יהיהו רק ירידות. אבל פתאום, אני מרגישה שזה כל כך לא מספיק לי.
אני רוצה עוד יותר דיאטת כאסח
אני רוצה לרדת עוד ועוד ועוד
אני רוצה להרגיש רעבה
אני רוצה להפסיק להתעסק באוכל 24 שעות
אני רוצה להיות רזה.
איכשהו בתקופה הזאת של הבגרויות שאני לומדת עד מאוחר והופס, באה למחשב אפילו רק בשביל לחפש משהו שחסר לי. באמת. אני מוצאת את עצמי פה. גולשת,מסתכלת,בוחנת את כל הבלוגי דיאטה בערך שקיימים פה. ואני אומרת לעצמי.
פשוט ככה, את שמנה. ואת חלשה.
תראי את כל הבנות המדהימות שיש פה.
חלק מצליחות לשרוד 300 קל' ליום חלק 800 קל' ליום ואני? אפילו לא סופרת.
רק פועלת לפי דיאטה שגם היא לא מספיקה לי.
אני רוצה גם לנצל את זה שאם יש פה בנות כאלה שנמצאות בערך במצב שלי או כאלה באמת שסופרות קלוריות והם בעצם החזקות. אני רק רוצה להגיד כל הכבוד. ולתת את כל תמיכתי אליכן. אתן גדולות. והלוואי עליי להיות כמוכן. שפוט ככה.
הגעתי לנקודת שבירה. אני מפחדת. מפחדת להיות אפילו עוד יותר שמנה מעכשיו.
אני צריכה להתחיל לאכול פחות והרבה פחות.
אני צריכה להיות חזקה, שתהיה לי שליטה בחיים שלי. אני לא יכולה יותר יותר.
כל פעם שאני מסתכלת במראה זה לוקח לי כל כך הרבה זמן בזמן האחרון. לוקחת את הבטן, לוקחת את הירך, תופסת בכל השומנים האלה. הרעל הזה שהכנסתי לעצמי לגוף "שבזכותו". אני נראית כמו שאני נראית.
אני רוצה פעם הבראה שאני יסתכל במראה לראות עצם פה, עצם שם. לראות בטן שטוחה רגליים הרבה הרבה יותר קטנות טוסיק פחות שמן.
אבל מה אני יכולה עוד לעשות? בדיאטה? אני כבר נמצאת. אני באמת לא רוצה להתחיל עם ההקאות ועם הצומות כי זה פשוט לא אני. אני לא יעמוד בדברים כאלה והם לא יואלו לי. אני פשוט לא יודעת כבר מה לעשות.
עזרה?
אני רוצה להיות רזה. רזה. ששולטת בעצמה. באוכל שנכנס לה לגוף. בשומנים שלה.
מה כבר ביקשתי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Beautiful cow.