שיט, אני כותבת בלוג

טוב, הנה פוסט צבא -

אני כרגע צוערת, יש לי כותפות עם סרטים תכולים חדשים שדפקתי ממחסן ציוד כלשהו כי הביאו לי אחד מכוער.

אני נראית מזעזע במדים המנופחים האלה, ומשום מה הגברים נראים כאילו יצאו מקסטרו-מן ולא מהאפסנאות, עם מכנסיים בגזרה נמוכה וישרה, חגורה אופנתית עם אבזם נחמד, ושני כיסים קדמיים הן בחולצה והן במכנסיים.

משום מה נדמה לחבר'ה בחה"א שנשים צריכות כיסים רק מאחורה, כי יש להן ישבן גדול, ואם הן תשמנה שם את החפצים שלהן וייתיישבו אזי לא יכאב להן הטוסיק. שומן זה כמו כרית. הרי החפצים פשוט יעלמו לתוך הררי השומן בישבן של החיילות שטוחנות ערגליות בשק"ם. וגם נדמה לחבר'ה האלה מהנדסת טכסטיל שלנשים יש ירכיים כל כך ענקיות שצריך לעשות מכנס בצורת עיגול.

חוץ מזה האנשים נחמדים מאוד, הרגלי העישון שלי כבר לא מפליאים אף אחד, ירדתי קילו וחצי, ובאופן בלתי רגיל לא כואבת לי שם הבטן.

כמובן מיד ביום השני קיבלתי תלונת משמעת קטנה.

אני עדיין מתעפצת.

אני דופקת שנ"צים

סגרתי שבת

שיפצרתי כומתה

והתקשרתי לחר"פ

אלה הדברים הצבאיים ביותר שעשיתי.

גיליתי שפחד הבמה שלי לא עבר בכלל. אני מגומגמת ומזועזעת מתמיד מכל סיטואציה כזו.

על ההתחלה הטמטום הצבאי הרים את ראשו המכוער -

 יש לי רגליים עקומות כמו מגדל פיזה, ומגיע לי פטור מריצה. אבל כיוון שיש לי פרופיל 97, אם אני אקבל פטור מריצה, אני לא אוכל להיות קצינה.

לעומת זה אסתמטי עם פרופיל 45 שנחנק מהסימפונות של עצמו ולא יכול לרוץ - הוא כן כשיר לקצונה. כלומר, הוא יעבור מבחני בר-אור כושר מוגבל. אני לא מספיק דפוקה בשביל כושר מוגבל, אז אני דפוקה מדי בשביל בה"ד 1. יופי פאקינג טופי.

להבדיל - סוס ענק שמתפקד כצוער הספורט שלנו, כלומר, הבחור שמעביר לנו את האימון הגופני כל בוקר, עושה בר אור כ"מ גם הוא, למרות שהוא ממש רוצה לעשות את המבחן המלא. למה? יש לו פרופיל 45 בגלל... ליקוי שמיעה. הוא לא יכול לרוץ, אתם מבינים, בגלל ליקוי שמיעה.

אני מנסה להוריד פרופיל, למרות שזה פוגע בגבריות שלי, ושאלוהים יעזור לי.

אם מישהו כאן מבין את הקשר בין פרופיל שקשור להתאמה למסלול קרבי, ובין מבחני ריצה ופק"לים - נא להודיע.

נשיקות. סליחה אם אין כאן טיפת שנינות. אני עייפה מדי.