אני לכאורה פעם בחודש יוצאת ל"התנדבות" של חלוקת מזון לעניים.
יש את הממורמרים והכעוסיםבעיקר על זה ש"מה? זה הכל?" ויש את אלה שמתחילים לדבר אליך ברוסית וצוהלים ואין לי מושג מה הם אומרים.
אני לא יוצאת לזה כי אני נהנית, וגם לא כי אני מרגישה כל-כך רע עליהם ולא כי זה מספק אותי. יש אחד שחי בוילה שאני לא מצליחה להבין, למה הוא צריך שנביא לו אוכל?! מה עם למכור את הוילה ולחיות בבית קטן ולאכול טוב כל החיים? אני יוצאת כי מכריחים אותי לצאת.
אני נמצאת במן משהו חברתי שאני שונאת וכבר הוצאתי את עצמי ממנו כי כל הבדיחות עלי, לא מצחיקות אותי ואפילו ויתרתי על טיול לטרוקיה של 10 ימים, ודי ניסיתי לרמוז בכך יציאה מוחלטת מהמסגרת הזאת, כי לא היה לי נעים פשוט לומר "לא! אני לא חלק מכם! לא רוצה להיות חלק מכם! ונכון זה אני בחרתי בזה! אבל היי! אתם אשמים" פתאום מתקשרים אלי שהגיע תורי לצאת להתנדבות. מכיוון שאף אחד לא אוהב את זה ממש, וצריכים כל פעם להתקשר בתחנונים בכדי להעיק על המצפון ובכך לשכנע שיגיעו, החליטו לעשות את זה כתורנות. "התנדבות" זה כבר מזמן לא.
עכשיו, אני מצטערת שזה נשמע נוראי, אבל אני מחשיבה את עצמי לאדם טוב, למרות שלא! אני לא מרגישה נפלא אחרי היום הזה! אני לא מרגישה את הדבר הטוב הזה שכולם מדברים עליו אחרי שעושים מעשה טוב! אני מרגישה מטונפת בגלל כל שקיות החלב שנפתחות בדרך בגלל שהכל נמצא מאחורה בבגאז' והנהג ממהר כדי לסיים עם זה כבר. לא! אני לא מרגישה התרגשות כשרוסי בן 80 יוצא עם חיתול מחוייך ומדבר אלי ברוסית כי חושב שאני רוסיה או שפשוט לא יודע שום שפה אחרת ונראה כאילו הוא רומז לי להכנס פנימה. אני לא נהנית לעלות 5 קומות בבניין מדרגות שמריח מהגז התוסף לגז הבישול כשיש שם חושך מוחלט ואני תמיד דורכת על "אין מדרגה" כאילו יש מדרגה עם כוח גדול כי אני לא רואה מתי הן נגמרות.
הרגשתי הרבה יותר טוב כשהודעתי לעירייה שיש שם ריח של גז וזה פשוט מפחיד לעבור שם, אם במקרה היו מסדרים את האור לפני הגז... חרם על הבניין והאנשים.
עכשיו בלי קשר.
באופן די מפתיע רוד התקשר אלי אתמול בכדי לומר לי שהוא מתגעגע, אמרתי לו שגם אני, מה שנכון, והוא אמר "לא, אני מתכוון, אני מתגעגע יותר מבדרך-כלל". אני חושבת שזה בעקבות זה שבילינו הרבה אחד עם השני.
אני כל-כך שונאת להפרד בטלפון ממנו. הוא תמיד מחפש איך לעשות את זה בעדינות, אבל זה תמיד מעצבן, כי זה תמיד קורה כשיש לי מה לומר. ואם לא, אז הוא תמיד שוכח ואומר פשוט "לילה טוב" או משהו כזה, ואני נשארת במצב של "מה?!?! מזתומרת לילה טוב?!?! בלי 'אני צריך ללכת'??? פשוט לילה טוב?!?! ומה אם יש לו עוד מה לומר??? ומה אם לא הייתי מוכנה לזה??".
הוא יכול באמצע משפט לומר לי "אני עייף ולא מצליח להבין מה את אומרת... כדי שאלך לישון". זה נורא מעליב. לפחות שיחכה לסוף המשפט לומר את זה.
אני כועסת עליו כאילו על זה שהוא צריך לישון ועל זה שהוא אנושי בעצם.
הוא נורא אוהב את העובדה שאני לכאורה כופת עליו סקס. אני חושבת לעצמי, ביום שבוא הוא יהיה זה שיתחיל ליזום את הסקס, אולי אני אקבל קצת משחק מקדים. עד אז תכלס אני לא יודעת עד כמה מותר לי להתלונן.
דיברנו על זה שבשביל כמה כסף כל אחד היה מוכן לעשות סקס עם מישהו אחר, (כמובן בידיעת האחר וחלוקת כסף, כסף שישנה את החיים והכל). בקיצור אני אמרתי שיש הרבה מאוד גברים שלא הייתי מוכנה לשכב איתם, לא משנה בשביל כמה מליונים זה. הוא אמר שאני לא אאמין כמה הוא מוכן להתגמש. הוא אמר שרק סקס הומוסקסואלי הוא לא מוכן. הוא אמר שאבשביל מספיק כסף גם עם מישהי שמנה, מכוערת, מסריחה עם גידול סרטני ענק על הראש הוא היה שוכב.
חשבתי ובסוף אמרתי "הא! אני יודעת עם מי לעולם לא תעשה סקס!" "נו מי?" הוא שואל כאילו אני בכלל לא מאתגרת אותו "אמא שלך!". הוא באותו הרגע אמר ש"ואו אני לא חושב אי פעם היה לי כזה טורן-או. לעולם לא דמיינתי את זה. אבל איכ, זה ממש חולה, כי הרגע כן דמיינתי את זה. ונקודה טובה. זה ממש חולה".
אני די בטוחה שיש עוד הרבה שהוא לא היה שוכב יתן. מישהי קטועת גפיים מרוקאית שעירה שמנה ומסריחה בת 40 עם פסוריאזיס וגידול ענק על הראש. נה. הוא לא היה שוכב עם דבר כזה XDDDD.
אבל מה שכן, הוא יותר גמיש ממני. אני הייתי דורשת הרבה יותר כסף, משהו שישנה לי את החיים והיו לי סטנדרטים.
יש לנו ישחות ממש מוזרות לפעמים.
עוד פרט חשוב, חברה של סילו, זאת בת-דודה שלי. ככה למעשה הכרתי את סילו. אין כוח עוד לפרט. מצב עצוב מאוד.
היה לי חלום, שבו חלמתי חלום צלול, רק שזה היה כאילו אמיתי. אין לי כוח להסביר, זה לא החלק הרלוונטי של החלום. אני בחלום שבחלום הבנתי שמכיוון שזה חלום, אני יכולה לעשות מה שאני רוצה בעצם. מה שאני רציתי והייתי צריכה זה את סילו. בשביל זה אמנם, הייתי חייבת שהוא יחשוב על אותו דבר. ואז הצלחתי ליצו איתו קשר, הוא פשוט היה מולי, כמו אלוגרמה, הוא היה שם, כמעט מוחשי לגמרי, יכולתי להרגיש אותו, אך הייתה לו מידת שקיפות. דיברתי איתו. שאלתי אותו איך זה. הוא אמר טלפתיה. ידעתי שזה נבע מהקשר העמוק שיש לנו. הצורך אחד בשני. הוא חלם עלי ואני חלמתי עליו, וזה היה אוותו חלום. עשינו אהבה ובחלום הצלול שלי, המקום הציבורי הרנדומאלי לא היווה בעיה היות והחלטתי שאף אחד לא ידע או ישים לב למה שקורה, לא ייחסתי לשום דבר חשיבות. הייתי המומה מהצב היפייפה הזה. שהצלחנו ממש לביא את רוחו של האחר לידינו, לעשות אהבה, אהבה מנטאלית, והוא ידע כל מה שחשבתי, היה לנו קשר טלפתי חזק.
החלום הזה היה המשך של חלום בו מנסים להרוג אותי ואני מצליחה למנוע את זה על-ידי ידיעה שזה חלום ושליטה בו.
לאחרונה, כל החלומות שלי כולם קשורים בשני דברים:
1. מנסים להרוג אותי
2. סקס. אני עושה סקס. בדר"כ זה בכדי למנוע את נסיון ההרג (אני משתמשת בגוף שלי בכדי שלא יהרגו אותי, כמה נוראי). בחלום הספציפי האחרון, זה היה שונה.
אני הצלחתי בעזרת כוח מנטאלי לעצור כל דבר שהפריע וכל נסיון להרוג אותי ואפילו הצלחתי בעזרת סילו לעשות אהבה מנטאלית דרך מרחק גדול. זה פשוט היה מדהים. הקשר הזה שלנו, יותר מהכל. שפשוט הצלחנו ליצור קשר כזה.
משהו העיר אותי ואני ציתי להמשיך את החלום וניסיתי לחזור אבל הקשר לאט ניתק והשקיפות שלו נהייתה גדוה יותר והוא הצליח פחות לחוש את המחשבות שלי, זה לא הלך. הייתי עירנית מדי, והחלום כבר לא שרם אוטומאטי.
ברגע שהתעוררתי הבנתי שהכל היה חלום. והצטערתי, כי מה הסיכוי שהוא באמת חלם את אותו דבר..
זה היה חלום יפייפה.
אני מתגעגעת לסילו כל-כך. כל פעם שהוא מתקשר ויש את הצלצול של ה -Space Age שיש רק בטלפונים ישנים של 6100, הצלצול שיש רק כשהוא מתקשר, אני מתרגשת כל-כך. למה הצלצול הזה? זה הצלצול שהיה לו בטלפון כשלו היה עוד 6100 ותמיד כשהיינו ביחד זה היה מצלצל מדי פעם.
זה מזכיר לי אותו ופשוט מרגש אותי כל-כך.
Vynnessia.
כינוי:
Vynnessia
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
