החיים שלי...דפוקים... כמו של כולם...

בימים האחרונים הבנתי משהו על עצמי... אני הידיד...

אני זה שתמיד יהיה שם בשביל הידידה ותמיד אעודד אותה ואגיד לה שזה בסדר ושזה יעבור ושזה שהיא רוצה כן רוצה אותה והוא סתם דביל אם לא כי הוא לא יודע איזה בנאדם מדהים הוא מפסיד...

ובו זמנית אני חושב על כמה דביל אני שכל-כך רוצה אותה ולמרות זאת עוזר לה עם מישהו אחר ולא מצליח אפילו לגרום לה לראות מה אני מרגיש....

אני כותב את זה עכשיו על עטיפה של נקניקיה בעבודה (חייבים להתפרנס ממשהו לא?) ובדיוק השניה היא באה אלי כדי לדבר איתי... "לדבר איתי"..

כדי לספר לי כמה הוא מדהים וחמוד ומקסים ומתוק ובלה בלה בלה!... למרות שזה אותו מדהים/חמוד/מקסים/מתוק שלפני שבועיים היה דביל/אידיוט/חרא וזה שהיא לא רוצה..

אבל אז הגעתי אני... או יותר נכון הידיד ושכנעתי אותה לתת לו עוד צ'אנס... רציתי שיהיה לה טוב..

אבל מה איתי?

אז כן אנחנו עדיין מדברים... היא עדיין מספרת לי הכל, ועכשיו לפעמים כבר יותר ממה שאני רוצה לדעת... ואני מניח שתמיד אני אהיה שם בשבילה... וזאת הבעיה... בשבילה ולא איתה...

אני מניח שחוץ מזה סה"כ הכל בסדר... אני לא מופיע בבצפר בזמן האחרון\ ההורים עצבניים עליי בגלל זה, עובד המון, מבלה המון... הכל בערך אותו הדבר...

לפחות אני נאחז בעובדה שעוד מעט זה נגמר... לטוב ולרע, זה הסוף... עוד שבוע נגמרים הלימודים ואחרי החופש הגדול אני הולך לגור בקיבות עם הגרעין שלי... אולי, אם יהיה לי קצת מזל, שם אני אקבל הזדמנות להתחיל מחדש... להתחיל מאפס ולשנות קצת את החיים שלי...

כי אני צריך את השינוי הזה... צריך מאוד... אולי אני גם קצת צריך את החופש מהחברים שלי... אבל מה שבטוח הם צריכים חופש ממני... ובצדק...

אז אחרי פוסט כזה, חייבים לפחות קצת אופטימיות...

בומבמלה! זהו...

לחיי התחלות חדשות... לחיינו!