בעודי מדברת איתך
צוחקת איתך,
עלי
בלגלוג, על הדברים שכואבים לי ביותר
אך, כמה שאתה יודע להכאיב
יודע בידיוק ללחוץ על הנקודות הרגישות
מכיר אותי טוב טוב כמו ספר שניקרא
כמו סרט שניראה
כמו שיר שנשמע
אתה מכיר אותי
ככ טוב יחסית למישהו שמעולם לא הכיר אותי
אף חלק מהעבר אינך יודע
כמו פאזל בשבילך אתה אומר
ותפקידך הוא להרכיב את החלקים החסרים.
השביל שלי, שהתפצל לו
והדרך שנבחרה.
את הגלגל אי אפשר להשיב לאחור אתה אומר לי
את הגלגל אי אפשר להשיב לאחור.
מתבוננות בתמונות הישנות
באלבומים החשוכים
או בתיקיות הנשכחות
מסתכלת איך הייתי
ומה עומד כאן היום
גופה נושמת
גוויה חיה,
מתהלכת, אוכלת, רואה, שומעת
בוכה על העבר ונתלת בדברים שאין להם פתרון
אין לסובב את הגלגל לאחור הוא מסביר לי
אין לסובב אותו לאחור.
איך איךך אני יושבת כאן בוכה שוב איך
הכל חוזר כמו גל בחזרה מהעבר שותף אותי כמו גלים את החוף
ובכלל מה שווים החיים האלה?
חיים עם כסף, הצלחה, אהבה, השכלה, בריאות, רכוש, מעמד. חיים עם הכל בתוכם-
לא שווים כלום
כל עוד אינך מאושר
ומהו אושר בעצם? מן מושג כזה שלעולם לא אגיע אליו?
ערך עליון שלעד אשאוף לו
ארצה אותו, אחלום עליו
איזה מן חיים אלה? א י ז ה מ ן ח י י ם ?
אני מאכזבת אתכן כל פעם מחדש
את עצמי, אותו, את ההורים, את החברים, אותו, שוב אותי, שוב אתכן, אני תמיד מאכזבת
שוב ושוב, מאכזבת. רק מאכזבת
זה כבר לא קשור לרזון
אוי, זה כבר כלכךךך לא קשור לרזון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
My Fat Obsession