תמונה שווה אלף מילים
"אף אחד לא יוכל להבין את זה שנערה בת 13 היא בודדה בעולם. וזה גם לא נכון. יש לי הורים אוהבים ואחות בת 16, אני יכולה למנות לפחות 30 בנות שאפשר לכנות אותן חברות או ידידות. יש לי שורה של מעריצים שמחכים למוצא פי ובלית ברירה הם מנסים להציץ בכיתה במראת כיס שבורה.......למראית עין לא חסר לי כלום, מלבד ידידות נפש."
"שולחת את הרע שבי החוצה ומסתירה את הטוב פנימה, ורק מבקשת דרך להיות כפי שהייתי רוצה להיות, וכפי שהייתי יכולה להיות, לולא... לולא היו אנשים בעולם מלבדי."
מיומנה של אנה פרנק
...........................................................................
אני כבר בלי מתוקים כמה ימים טובים. לוחמת חזק נגד האוכל. אוכלת ר-ק ירקות, פירות ומוצרי חלב. וזה מספק אותי, אפילו מאוד. כרגע מה שאני עושה זה לא להשאר רעבה יותר מידי, אוכלת כל כמה שעות, ובתור נשנוש אני חותכת ירקות וטובלת בגבינה לבנה חצי אחוז. או יוגורטים.
אתמול רצתי כמעט שעה. כמעט שעה זה אומר 40 דקות ואז הפסקה של איזה 5 דקות ואז עוד איזה 10 דקות. זה היה 4000 ספור במדויק, ועוד כמה סיבובים בשכונה שאני לא יודעת כמה במרחק. אני גאה בעצמי. ממש אבל!
ביום שישי הבנתי וניזכרתי סוף סוף מזה לצום, היה מן צום 24 שהיה ממש בטעות, בגלל שפתאוםם ניזכרתי כמה יותר קל בקיץ, לי לפחות., פתאום הקטע של השמש, הים והבקיני פתאום זה הכה בי שזה כלכךך קרוב. שאין לי יותר להתחבא מתחת לסווצרטים הענקיים שאני כלכך אוהבת. זהו. זה אמיתי. אין לאן לברוח.
לא נשקלתי בסוף. אני שמה לב שאני כלכך מפחדת מזה. מזה מפחדת, אני מבועתת מלהישקל. מפחדת להתאכזב, כלכך מפחדת.
יש רגעים שאני מסתכלת במראה ופתאום מודה בזה, וואלה, כן קצת רזית, כן קצת התחטבת. אבל אז.. אני שמה עלי את המכנס הקצר והחולצה הצמודה והכלללללל בחוץ וזהו, אני מורידה ובורחת חזרה לפיג'מה הגדולה והמרושלת ומבטלת לכולם את מה שתיכננתי. ר-ק בגלל איך שאני ניראת. ר-ק. כמה שזה עצוב לקרוא את זה. זה עצוב. פשוט עצוב.
דיברתי איתו. ביום שישי. כמה הוא הכאיב לי. אבל זה לא בגללי. אני לא צריכה להאשים אותך בזה. אני לא יכולה. זה לא אשמתך שאני ככה. שאני לא משו, שאני רק באמצע, שאני תמיד בינונית, אף פעם לא הכי. לא אשמתך שאני לא מלכת היופי, שאני דכאונית, או משעממת אותך לפעמים, שאני מקרצצת, או חופרת בכל מיני נושאים. לא אשמתף שאני לא גבוהה, גברית, שרירית, לא מושכת, לא אשמתך שאני סגורה, שאני מתנהגת מסתורית, או משחקת אותה ככה לפחות. לא אשמתך שאני לא משו, לא אשמתך שאני לא רזה. לא אשמתך שאני שמנה!!
בשביל מה דיברנו על החרא הזה בכלל..? מזה מספרים? איך מגדירים בן אדם מ-1 עד 10? איך עושים את זה?? אוקי אז אמרתי על עצמי 4... זה באמת מה שאני חושבת, ואני יודעת שאתה מאמין לי. אבל כשאתה אומר לי שלדעתך אני 6. אוצ', כמו חץ בלב זה תקעת לי את זה. 6 אני בשבילך?? 6? חשבתי שיותר. חשבתי שאני מיוחדת. אתה 10 בשבילי, עם כ-ל הפגמים שלך, ולא חסרים! באמת שלא חסרים!!
הכאבת לי.
באמת הכאבת לי.
מחר פורים. לא מתאים לי במיוחד כרגע. החג מאוד נוגד את האווירה שאני שרויה בה בתקופה האחרונה. וגם יום הולדת של חברה טובה בה ומתקרב. וגם זה לא בראש שלי. הרי כל מה שבא לי זה להיות בבית לשמוע שירים לקרוא ספרים ורק להיות עם עצמי. וזהו. בלי אף אחד! אז אני לא הולכת מחר לבית ספר. ואני חושבת שאני לא יבוא השבוע בכלל. אז יש לי שבוע חופש.. כל מה שרציתי להגיד פה זה רק שיהיה לכולכן פורים שמח.
אני יודעת שהפוסט הזה מזה מיותר.. ואו חבל על הזמן
אבל כבר אין לי שום דבר בחיים. שום דבר מעניין.
שבוע טוב שיהיה לכן בנות.
שבוע טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
My Fat Obsession