כתבתי פוסט. ארוך, בינוני, לא יודעת להגדיר.
היה בו על סבתא שלי. שקיבלה אתמול שבץ מוחי. רשמתי מה אני מרגישה וכל מיני. קצת פרקתי.
אח"כ, אחרי שכל היום הזה חשבתי על כלכךךך הרבה דברים שרציתי לפרוק כאן ולספר, ולכתוב, ורציתי לבכות את המילים, באמת לבכות אותם. אבל עכשיו, לא יוצא כלום.
המילים נעצרו.
אני כזו אטומה. כזו אטומה.
ובקשר לאוכל.. אני מתנקמת בעצמי. ממש. לא יודעת מה עובר עלי. אחרי האכזבה והבכי הגדול שהיה אחרי הדיאטנית, הגעתי לשפל. אני כבר שבוע אוכלת דברים שלא כלתי אולי 4 שנים.. פיתה עם שוקולד?! מזה?!?! קליק!!?? מה עובר עלי? אני בכלל לא אוהבת את זה זה לא טעים לי! זה הכל נקמה, אני עושה שיכאב לי כי ישר כואבת לי הבטן מהדברים האלה. לנקום שאכלתי רק ירקות חודשו לא ירדתי גרם!! זה נקמה! שיכאב לי!
ומיום ראשון....................
אני רוצה שהוא יגיד גם לי שרזיתי ממש ! אני גם רוצה!!
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
בשום מובן וחלק בחיי.
התמונות נמחקו בושה בכלל מה שמתי אותן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
My Fat Obsession