הגעתי לשפל. לגבול, לשיא השיאים.
הגעתי לנקודה הזו, שזהו, שמפה אין לרדת יותר נמוך.
שמפה אי אפשר יותר לפשל.
אני יכולה להאשים אחרים, להאשים את התקופה, את הזמן, את המצב..
אני יכולה לתת סיבות, ומיליון תירוצים. להצביע על הדברים שבגללם, כיביכול, הגעתי לפה.
אבל לא.
זו אשמתי.
אשמתי בלבד.
אני אשמה בהכל, אני נתתי לזה להגיע, אני נתתי לעצמי להדרדר לשם, אני ויתרתי לעצמי, התייאשתי.
ממש כמו ליפול מהר, בלי יכולת לעצור. כמו כדור שלג שגדל מרגע לרגע.. הגעתי לתחתית, ה כ י נ מ ו כ ה ש י ש .
אבדה לי כבר האמונה. אבד לי האור. אבדה לי היכולת, הרצון, התקווה.
הכל אבד לי.
אני פשוט בחושך, בלי שום סיכוי לצאת ממנו.
הגעתי לשפל.
וזה מזעזע אותי.
אבל מכאן אני מבטיחה שאני לא אתן לעצמי להשאר. להמשיך ככה, אני לא אתן! אני אלחם, איכשהו, אני אשאב כוחות, מאיפשהו, אני אקום, מתישהו...
אבל אני בטוחה
בטוחה!
שאין יותר לאן לרדת!
כי אני הגזמתי, פשוט הגזמתי!!
אין יותר את השטויות האלה, אני לא נותנת לעצמי לעשות את זה יותר.זה כבר לא אני! אני לא מכירה את עצמי יותר!! בחייים זה לא היה קורה לי.
האני הקודמת הייתה חזקה, נחושה, מסתכלת קדימה, יודעת מה היא רוצה, ולא היה שום דבר שהיה עוצר אותה!
אבל היא איננה ועם הזמן נעלמה לי וברחה לי מבין האצבעות.
אבל לא אכפת לי!
כי אני מאמינה, באמת מאמינה, שאם פעם הייתי מסוגלת להחזיק את עצמי בכוחות עצמי, גם היום אני יכולה!
כי דברים קשים שקרו רק מחזקים אותך, ולא מחלישים!
והכי חשוב זה שלומדים מטעויות, ולומדים מהנפילות, ומהתקופות הקשות, רק לומדים מהן. ומכאן, כל פעם שתבוא תקופה קשה נוספת, נדע לצאת ממנה בקלות יותר.
כי למדנו, וחווינו, וידענו , ובגלל זה מתמודדים טוב יותר.
אז אני יחזור לעצמי, לא, אני כבר חוזרת לעצמי! עכשיו, מרגע זה.
כי הגעתי לתחתית וזה מוגזם. אני מגעילה, אני מזעזעת אותי, זה מגעיל אותי פשוט מגעיל!
זה לא אני, אני לא מכירה את איך שאני מתנהגת, זה לא מתאים לי. ונמאס לי
פשוט נמאס לי
מהכל
ומזה, שאני לא שולטת בעצמי יותר, שאין לי שליטה על החיים שלי
שמשהו מניע אותי
ואם לי אין שליטה על עצמי,
למי כן??
HELP ME
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
My Fat Obsession