זה מדהים איך אני יושבת פה חצי שעה מנסה לחשוב מה לכתוב, איך להתחיל , במה לפתוח את הדברים ומה לספר.
יש כלכך הרבה מה לספר ויחד עם זאת כל המילים נתקעות לי בקצה הלשון..
שוב ושוב מילוני מחשבות עוברות, רצות לי בראש במשך היממה על כל שניה שעברה, כל פעולה שעשיתי כל מילה שאמרתי כל נגיעה שנגעתי. כל דבר חוקרת, בוחנת, טוחנת, לבדוק שהכל טוב שהכל כראוי שהכל לפי הנורמות. שאני ממלא את הציפיות.
לא יודעת להגדיר מה כרגע בחיים שלי, קל או קשה, עצוב או שמח, דיכאוני או מאושר... אני לא יודעת כלום
אני רק יודעת שקשה לי, קשה לי לבאמת, ושאני לא בטוחה שאני יכולה להמשיך ככה.
אבל בעצם אין לכך פתרון.
יום יום אני מצפה ומחכה לאחד או לאחת שתפתור לי את הבעיות. אם יש בי התלבטויות האם לשפוך את הלב בפני מישהו זה רק כי מה שמניע אותי הוא הרצון הזה שכבר יגיע מן אלוהים שכזה שיפתור לי הכל שיסביר לי הכל.
שיסביר לי למה כלכך קשה. למה זה המסדרון הקשה הזה ואם יש מטרה בכל החיים הדפוקים האלה?
אם יש לאן להגיע? ואם אני באמת יצליח מתישהו? אם אני אהיה, באמת, מאושרת?
אני קוראת אצלכן בנות, כל יום, כל עדכון, כל משפט, אני מרגישה קשורה אליכן, אחראית אליכן, אני רוצה לעזור לכן אני רוצה באמת שתיהיו שמחות שתצליחו שתגיעו למטרה שלכן.
כי אתן זה בעצם אני, אני מוצלחת יותר, אני שיודעת מה היא רוצה ומצליחה גם.
אתן מצליחות ואני מעריצה את כולכן.
והלוואי שיום אחד יפול עלי הכוח הזה מהשמים שיעזור לי סוף סוף להחזיק את עצמי לבד.
יש רק רגעים בודדים בחיים בהם המחשבה שלך משתנה.
אתמול התחלתי, וסיימתי, ספר, שאמנם חשבתי שישפיע עלי בצורה יותר חזקה, והוא לא, אבל הוא השפיע עלי קצת.
קוראים לו " חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן"
הסקתי מהקריאה בספר , שכולנו קשורים אחד בשני, וכמו שחשבתי תמיד ורק חיזק את המחשבה שלי זה שאני חייה פה בעולם הזה למטרה אחת בלבד- לעזור לאחרים! וזה התפקיד שלי פה בעולם וזה כל מה שאני עושה ואני נמצאת אך ורק בשביל אחרים לא בשביל עצמי.
רציתי לכתוב לכם כמה ציטוטים משם שאהבתי- ובלי שום קשר, אני ממליצה בחום לקרוא את הספר, קראתי אותו בפחות מ24 שעות!
"מפני שעמוק בתוכה יודעת נפש האדם כי חייהם של כל בני האדם שלובים זה בזה, כי כשהמוות לוקח את חיי האחד הוא גם פוסח על חייו של אחר. ובמרווח הקטן הזה שבין הנלקח לנפסח, משתנים חייהם של בני האדם."
· "כל ההורים גורמים נזק לילדיהם. ככה זה. בגיל רך סופגים, כמו זגוגית זכה, את טביעות אצבעותיהם של הנוגעים בה. יש יש הורים שמותירים כתמים, אחרים סודקים, אחדים מנפצים ילדות לגמרי, לשברים קטנים שלא יוכלו לתקן."
· "לאן הוא ביקש להגיע? מה עלה על דעתו? מה קשה יותר לשאת ללא הסברים: חיים, או מוות?"
וזאת לדעתי, השאלה האמיתית בחיים-
דבר ראשון,
האם אפשר פשוט להבין דברים ללא הסברים? כי אני לא יכולה. בכל שלילי ובכל עובדה אני מחפשת את ההסבר, את ההצדק, הכוונה, המהות, אולי זה לא צריך להיות ככה? אולי אני חושבת יותר מידי וחופרת על הדברים הקטנים במקום פשוט "לחיות".
אבל מזה בעצם לחיות מה אנחנו בעצם עושים כאן? מה המטרה? לאן אני אמורה להגיע ולאן לשאוף?
מהזה "להיות מאושרת" או "להצליח בחיים" המושגים האלה שהטבענו בלשון שלנו ובנורמות החברתיות ,
מה הם?
מהם המוסכמויות האלה ולמה זה מה שכולם רוצים להגיע אליו? ואיך מגיעים? ואיך יודעים מתי הגעת? ולמה יש אנשים שפשוט מאושרים בחלקם ואחרים שלא...
והדבר השני הוא מה עדיף לי כרגע- לחיות או למות...?
יש לי חבר עכשיו. אני מאושרת? לא
ירדתי 4 קילו. אני רזה עכשיו? לא
אני חורשת לבגרויות. אז אני מצליחה עכשיו? לא
טוב לי?
לא
כניראה שעד כאן זהו העידכון שכלכך ייחלתי לו כבר. שכבר ימים ושבועות רצים לי בראש אין ספור מחשבות , רעיונות ומילים לכתוב כאן. דפים שלמים לבוא ולפרוק פה, חוויות לספר, צרות לשתף, מחלוקות ליישב. רעיונות לגלות לכן ולעדכן מה קורה איתי...
אבל כניראה,
שאני בעצמי
עוד לא יודעת באמת מה אני רוצה להגיד.
אני מתגעגת לרגע, שלא היה ולא יהיה קיים אף פעם.
גם אם לא קראתן, אפילו לא חצי, תגיבו, בבקשה. אני צריכה את זה כלכך!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
My Fat Obsession