רגע לפני המחזור, אני נשברת.
הימים האלה,
הימים הנוראיים.
צורך עז במתוק
עליה מטורפת במשקל
שינויים במצברוח.
אני לא מסוגלת להתמודד עם זה.
הבעיה היא, שהימים האלה נמשכים אצלי כבר שבוע שלם ואני לא יודעת איך להתחמק מהם!
אני לא מקבלת! לא משנה מה.
כל הסימנים של ה"לפני" יש כבר אבל אני לא מקבלת
וזה מעצבן, ומדאיג, תמיד אני דואגת כשאני לא מקבלת.
אני מרגישה ממש שזה רק בגלל האכילה. איזה עצבים.
חוצמיזה שקשה לי לעמוד במתוק.
אבל זהו, השליטה חזרה אלי, שוב.
ממש נדרתי אתמול שכל סוכות אני לא נוגעת בשוקולד! כי זה מה שהכי קשה לעמוד בפניו לפני שמקבלים.
והנה כבר יומיים אני עומדת בזה.
בכל מיקרה, גם אני מתחילה דיאטת חלבונים, כוללת מלא מלא חלבונים, שזה ביצים, מוצרי חלב וכו'..
בלי בשר ועוף כי כמובן אני צמחונית. בלי פסטה, רק אורז איכשהו עוד מותר לפעמים פעם ב..
רק פרוסות של לחם קל לפעמים, ומלא מלא ירקות.
זה טוב כי זה יעבור לשרירים ולא לשומן וגם כל דבר בעל חלב שאני אוכלת זה ממש קצת אחוזי שומן [כלומר גבינה 0.5% או קוטג' אותו דבר וכו'..]
מקווה שיעזור
מצבי רוח משתנים, רגע אני מאושרת וצוחקת, ורגע בדאון מטורף. נמאס לי מזה.
כ"כ קשה לי ואני מרגישה כ"כ בודדה.
אני כבר כ"כ נואשת לחבר שבאמת באמת יהיה לו אכפת ממני שכל אחד שאומר לי שהוא רוצה אותי אני מתעלקת על זה.
לא אומרת שאני עם כל אחד, ואו ממש לא! אפילו ההפך, אבל כמו איזה אובססיבית אני חושבת עליו בלי סוף ר-ק בגלל שהוא אומר לי שהוא רוצה אותי או משו.
מה לא בסדר איתי אוףףף
הלוואי רק שלא הייתי לבד. זה כל מה שאני מבקשת
אמנם לא נשקלתי
אבל הקילוגרמים לא צונחים כמו שהם אמורים לצנוח
אני ניראה רע, כלכך רע.
אני בקושי יוצאת מהבית
וכשאני יוצאת אני רק מאחלת לרגע שאחזור אליו ואסתגר בחדר.
אתן יודעות, להחליף ל"בגדי בית" לבגדים הגדולים האלה
לטרנינגים הענקיים האלה של אמא ואבא או שלי שגדולים במיוחד
מסתירים הכל טוב טוב
משוחררים
ובהם אני מרגישה הכי נוח, הכי אמיתית, הכי אני.
אני לא יודעת עוד כמה זמן אני אצליח לסבול את זה?
אני בוכה ומתפרקת יותר מידי לאחרונה.
מכירים את זה שבימי הולדת מביאים עוגות..
ושרים יומולדת וכולם שמחים.
אין אצלי דברים כאלה
אני שונאת שמביאים עוגה, מהרגע שאני שומעת שיש אני צריכה להתחיל לחשוב-
מה התירוץ שלי יהיה הפעם?
כבר לא מאמינים לי ש "יש לי בחילה!"
ואני באמת כבר לא יודעת מה להגיד.
אוךךך נמאס לי נמאס לי נמאס לי!
שובר אותי במיוחד הקטע שאני מסתכלת על אחרים וזה לא פייר שהם אוכלים בלי סוף
ובלי לחשוב
וזה בכלל לא נמצא בראש שלהם
והם כאלה רזים
זה לא פייר אתן מבינות זה לא פייר?!
גאד טוב אין בכלל משמעות לפוסט הזה ואני לא מעדכנת ומחדשת פה שום דבר
אני אפילו לא יודעת איך לבטא את הרגשות שלי במילים
מרוב שכואב לי ומרוב שקשה לי ושנמאס לי מהכל פשוט
באלי לברוח ונמאס לי להיות כזו
נמאס לי לחשוב על הכל ושהחיים שלי יהיו סובבים אוכל
אבל באמת שאין בכלל סיכוי לנסות לשכנע אותי להפסיק אם זה
וגם אם אני לא כ-ל הזמן בהרעבות ובצומות או מקיאה
ועושה את זה רק לפעמים
זה לא אומר שאני לא קרובה לאנה או קרובה להפרעות אכילה.
איזה קרובה!? אני בהפרעות אכילה מטורפות!
ואני חיה בסרטים שיהיה טוב מתישהו
שיום יבוא ובאמת למישו יהיה אכפת ממני והוא יהיה שלי ורק שלי
ואני אהיה שלו ורק שלו
ולפעמים עוברת לי איזהשהי מחשבה קטנה בראש של " פאק איך אנשים מפסידים!!"
אבל לא אף אחד לא מפסיד אותי, כניראה שאני לא באמת יביא תועלת למישו ושאני לא מושכת אנשים להתקרב אלי
וזה הקטע הכי כואב.
פשוט שפעם אחת אני אהיה חשובה למישו.
פעם אחת.
WHEN I WILL BE HAPPY AGAIN
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
My Fat Obsession
חח וסתם למוטיבציה 
