 כינוי:
My Fat Obsession מין: נקבה ICQ: 463600593  תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2009
ראיתי סרט. והוא היה עצוב. מאוד. הייתי על סף דמעות.
מרגש, מלמד, עם מסר. הכל היה בו.
וברגע אחד, לשניה אחת, הופיעה אישה, שהייתה נעולה בחדר כמעט בלי אוכל במשך כמה חודשים.
היא ניראתה מוטשת, עייפה, חלשה, בלי אמונה, בלי רוח חיים.
והיא הייתה רזה.
והזדעזעתי
לראות
שכל מה שאני חושבת על הרגע העצוב הזה
זה שהלוואי שהייתי במקומה.
"לכל אחד יש משהו להאחז בו
משהו שמחזיק אותו בחיים
כי לולא הדבר הזה
אין טעם לקום בבוקר מהמיטה..."
אני חושבת שאני במעין הפסקה כרגע. עוד מתעדכנת אצלכן. אבל התקופה לחוצה. לא מזהירה ואין בה כלום.
אני לא שמחה. לא עצובה. לא רזה. לא שומרת. לפעמים, כל השבוע חוץ מהסופ"ש. כי אני עלובה.
אני פתטית.
אני כלום.
ועד שלא יהיה משהו חדש.
אין לי מה לרשום פה יותר.
אני אוהבת אתכן. ואני עוד אחזור. מבטיחה.
זה יכול להיות בעוד יומיים ובעוד חודש. לא יודעת.
| |
בשבילכן, בשבילך.
This Time
"You come so far to just let this go my friend
The same way, you did the last time
You'll break when you fall
Don't make the same mistakes you did all over
You have got to believe in yourself this time"
מאז שסיפרת לי עליו, אני לא מפסיקה לחשוב עליו. איך יכול להיות שאתה רוצה אותי? ואיך הייתי כשאת מטומטמת לא לראות את זה?!
אתה כ-ל המחשבות שלי כרגע, אתה. אבל גם הוא. שניכם. אני כלכך מבולבלת. לפני חודשיים בכיתי שאין לי אף אחד בחיים ועכשיו... עכשיו..
אז כבר מיום ראשון אני בקטע של ר-ק ירקות, חיים או מבושלים, או אפויים, יוגורטים, ופירות. זה מה שאני אוכלת. ויודעות מה. זה מעולה! זה מספיק לי, אני לא רעבה אני לא עושה הרעבות כרגע ולא כלום, אני רק רוצהה להגיע ליום ראשון ולראות ירידה! רק את זה בבקשה מה אני כבר מבקשת!?
4 שעות ספורט כ-ל יום ואני לא ארד?! זה יהיה השפל!!
אין לי יותר מידי לעדכן
המצברוח-
כמו רכבת הרים, פעם אני מאושרת, שמחה, צוחקת, נהנת, ובשניה אחת הכל נעלם ואני בדכאונות כמו פעם.
אבל אתה, אתם, אתם גורמים לי להיות שמחה יותר, בלי שתדעו אפילו, שניכם יחד משנים לי את החיים!
הבי"ס-
במילה אחת, מיותר.
במבחנים, לא משנה אם אני מקבלת 95, או 89, או 70.. אני לא מרוצה אף פעם.. וגם לא מ-97.אני לא מרוצה מכלום. כלום כבר לא מספק אותי. ותאמת זה מזיז לי בצורה אחרת, כאילו מזיז לי ולא מזיז לי.
חברות, בנים, מראה, כללי....
אין לי כוח לרשום בכלל מה איתי. עזבו.
  
| |
 סוףשבוע
אנשים רגילים קוראים להם.
אלה שמבלים כל שישי ונהנים באמת. נהנים באמת, לא חושבים על כלום, רק על לכייף ולעבור את הלילה בצורה הטובה ביותר. אז ללילה אחד הייתי כמוהם, מהרגילים. יצאתי, ונהניתי, באמת באמת נהניתי. היה כלכךך כיף איתן, עם החברות שכבר שכחתי שהן חברות אמיתיות. שכבר שכחתי מזה להיות איתן בשישי בערב ולא לשבת בבית ולהכנס לדיכאונות המעצבנים האלה. במקום להשאר בבית ולקרוא ספר ולחפש בנואשות את הדמות שאני מתחברת אליה כדיי, כדי שאיכשהו אני אמצא שאני לא היחידה בעולם שקשה לה.
אז ללילה אחד נהניתי. אבל זה היה החלק השולי.
שעה וחצי לפני שיוצאים אני על סף דמעות, עם כל דלתות הארון העצום שלי פתוחות לרווחה וכל הבגדים מפוזרים על המיטה, השטיח, הכיסא. איך פעולה כזו קטנה יכולה להביא לכאב כזה גדול ? לא ידעתי איפה לקבור את עצמי, ולאן לברוח. לא ידעתי איך אני מתקשרת לחברות שלי ואומרת לא אין הכל מבוטל ומחפשת תירוץ עלוב בשביל להתחמק מזה. אחרי שאמא שלי על כל בגד שאני לובשת אומרת " זה כבר לא מתאים לך" "הצדדים יוצאים לך פה זה לא מחמיא" או פשוט " מה לעשות, גדלת, זה לא מתאים יותר" החלטתי על המעיל היפה הכי גדול שיש לי ויצאתי מהבית בהרגשה הכי גרועה שיש, בכל מיקרה אני יודעת שאני ניראת רע בשעות של הערב....
אז ישבנו כל החברות וצחקנו במשך שעתיים, ובאמת צחקתי, וחייכתי, ונהניתי, אבל מבפנים כלכך כאבלי, אני יושבת עם הידיים מחובקות על הבטן מזכירה לעצמי בכ-ל שניה על השומנים שעוד נמצאים שם ואיך אני יושבת פה וצוחקת ולא בבית עושה ספורט. והיו דקות מעטות של צלילות שבהן שכחתי מזה, אבל שניה אחרי זה מפריע לי שהג'ינס צמוד לי לרגל והכל... אוך איך איךך זה משפיע עלי ככה איך??
איך נתתי לעצמי להגיע למצבב שכזה?!?
שתיתי קצת, טוב לא קצת, אבל גם לא הרבה. ויש בזה מלא קלוריות, אתן יודעות, המחשבה הזו לא עזבה אותי לרגע. ואז עוד כשהגענו לחברה הביתה ואכלתי קורנפלקס [מהההההההה הקשרררררררררררררר?!] זה היה הקש!!
אז נהניתי.
ולערב אחד בודד,
ערב אחד,
הייתי כמו כולם, כמו הרגילים,
כמו האנשים שנהנים בלילה ומבלים להם.
לערב אחד,
רק מבחוץ, הייתי נורמלית.
יש לי שבוע, עד הדיאטנית. עד ה-22 לחודש הזה לנסות בנואשות לרדת קצת, אפילו קילו.
כי החזקתי השבוע, ואחרי שנישקלתי ביום חמישי ושוב שקלתי 55
איך זה יכול להיות שלא ירדתי גרם אפילו גרם?! אני אפילו ראיתי קצת... ירידה..
זה לא משקל שמתאים לי!! אני 47 אני 47 הייתי אני 47
אני חייבת לפחות להוריד אחוזי שומן. אני אצליח השבוע. אני חייבת. אני לא יודעת איך אבל אני יעשה את זה.
  
אני לא יודעת איך.. כבר איבדתי את הדרך... באמת איבדתי אותה.
18:02
אנייי רוצההההההההההההה חייייייםם מאושריםםםםםםםםם כבררר
| |
תמונה שווה אלף מילים
תמונה שווה אלף מילים
"אף אחד לא יוכל להבין את זה שנערה בת 13 היא בודדה בעולם. וזה גם לא נכון. יש לי הורים אוהבים ואחות בת 16, אני יכולה למנות לפחות 30 בנות שאפשר לכנות אותן חברות או ידידות. יש לי שורה של מעריצים שמחכים למוצא פי ובלית ברירה הם מנסים להציץ בכיתה במראת כיס שבורה.......למראית עין לא חסר לי כלום, מלבד ידידות נפש."
"שולחת את הרע שבי החוצה ומסתירה את הטוב פנימה, ורק מבקשת דרך להיות כפי שהייתי רוצה להיות, וכפי שהייתי יכולה להיות, לולא... לולא היו אנשים בעולם מלבדי."
מיומנה של אנה פרנק
...........................................................................
אני כבר בלי מתוקים כמה ימים טובים. לוחמת חזק נגד האוכל. אוכלת ר-ק ירקות, פירות ומוצרי חלב. וזה מספק אותי, אפילו מאוד. כרגע מה שאני עושה זה לא להשאר רעבה יותר מידי, אוכלת כל כמה שעות, ובתור נשנוש אני חותכת ירקות וטובלת בגבינה לבנה חצי אחוז. או יוגורטים.
אתמול רצתי כמעט שעה. כמעט שעה זה אומר 40 דקות ואז הפסקה של איזה 5 דקות ואז עוד איזה 10 דקות. זה היה 4000 ספור במדויק, ועוד כמה סיבובים בשכונה שאני לא יודעת כמה במרחק. אני גאה בעצמי. ממש אבל!
ביום שישי הבנתי וניזכרתי סוף סוף מזה לצום, היה מן צום 24 שהיה ממש בטעות, בגלל שפתאוםם ניזכרתי כמה יותר קל בקיץ, לי לפחות., פתאום הקטע של השמש, הים והבקיני פתאום זה הכה בי שזה כלכךך קרוב. שאין לי יותר להתחבא מתחת לסווצרטים הענקיים שאני כלכך אוהבת. זהו. זה אמיתי. אין לאן לברוח.
לא נשקלתי בסוף. אני שמה לב שאני כלכך מפחדת מזה. מזה מפחדת, אני מבועתת מלהישקל. מפחדת להתאכזב, כלכך מפחדת.
יש רגעים שאני מסתכלת במראה ופתאום מודה בזה, וואלה, כן קצת רזית, כן קצת התחטבת. אבל אז.. אני שמה עלי את המכנס הקצר והחולצה הצמודה והכלללללל בחוץ וזהו, אני מורידה ובורחת חזרה לפיג'מה הגדולה והמרושלת ומבטלת לכולם את מה שתיכננתי. ר-ק בגלל איך שאני ניראת. ר-ק. כמה שזה עצוב לקרוא את זה. זה עצוב. פשוט עצוב.
דיברתי איתו. ביום שישי. כמה הוא הכאיב לי. אבל זה לא בגללי. אני לא צריכה להאשים אותך בזה. אני לא יכולה. זה לא אשמתך שאני ככה. שאני לא משו, שאני רק באמצע, שאני תמיד בינונית, אף פעם לא הכי. לא אשמתך שאני לא מלכת היופי, שאני דכאונית, או משעממת אותך לפעמים, שאני מקרצצת, או חופרת בכל מיני נושאים. לא אשמתף שאני לא גבוהה, גברית, שרירית, לא מושכת, לא אשמתך שאני סגורה, שאני מתנהגת מסתורית, או משחקת אותה ככה לפחות. לא אשמתך שאני לא משו, לא אשמתך שאני לא רזה. לא אשמתך שאני שמנה!!
בשביל מה דיברנו על החרא הזה בכלל..? מזה מספרים? איך מגדירים בן אדם מ-1 עד 10? איך עושים את זה?? אוקי אז אמרתי על עצמי 4... זה באמת מה שאני חושבת, ואני יודעת שאתה מאמין לי. אבל כשאתה אומר לי שלדעתך אני 6. אוצ', כמו חץ בלב זה תקעת לי את זה. 6 אני בשבילך?? 6? חשבתי שיותר. חשבתי שאני מיוחדת. אתה 10 בשבילי, עם כ-ל הפגמים שלך, ולא חסרים! באמת שלא חסרים!!
הכאבת לי.
באמת הכאבת לי.
 
 
מחר פורים. לא מתאים לי במיוחד כרגע. החג מאוד נוגד את האווירה שאני שרויה בה בתקופה האחרונה. וגם יום הולדת של חברה טובה בה ומתקרב. וגם זה לא בראש שלי. הרי כל מה שבא לי זה להיות בבית לשמוע שירים לקרוא ספרים ורק להיות עם עצמי. וזהו. בלי אף אחד! אז אני לא הולכת מחר לבית ספר. ואני חושבת שאני לא יבוא השבוע בכלל. אז יש לי שבוע חופש.. כל מה שרציתי להגיד פה זה רק שיהיה לכולכן פורים שמח.
אני יודעת שהפוסט הזה מזה מיותר.. ואו חבל על הזמן
אבל כבר אין לי שום דבר בחיים. שום דבר מעניין.
שבוע טוב שיהיה לכן בנות.
שבוע טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
