לעיני ירח ולאוזני כוכבים בלבד

מחאה לשנה החדשה. אני סותם את הפה סוף כל סוף כדי שאולי מישהו יחליט לנסות להקשיב לי. 

קריאה עמומה לדממה. אני לא זוחל כי נפלתי, אני זוחל כי עייפתי. אל תרימי אותי, אני ארים את עצמי כשהרגליים שלי יחזרו להיות חזקות מספיק כדי לעמוד.

אני עטוף בשנאה, ואהבה, וחיוכים ודמעות. אני עטוף בסטירות, וליטופים, ונשיקות וגניחות. אני קם והולך, כי לעולם אין גיבורים בקרב ההמון.

אני לא חמור סבר יותר, אני פשוט רדום. אני לא קר או אטום, אני בסה"כ מתבצר.

אהבות באות והולכות, הכאב יעבור, הדממה תישבר. אפילו החיים האלו יגמרו, והחיים שיבואו אחריהם, ומתישהו, כל מה שאנחנו מכירים ואוהבים יוחלף לחלוטין, עד לרמה שאם היינו שם לראות את זה, שום מקום לא היה מרגיש כמו בית יותר. 

אין נצח, בתוכנית הגדולה של דברים. רק המון המון המון זמן, אבל לעולם לא נצח. שום דבר לא נשאר, אפילו המוות יעבור.

בסוף,

הרי,

כל מה שיהיה,

זה כלום.

איך זה גורם לי להרגיש?

יותר חי מאי פעם.