לעיני ירח ולאוזני כוכבים בלבד

היום אני שחקן, היום החיים הם הצגה, ואתם כולכם, בסך הכל ניצבים. 

היום אנחנו נצחק, ונבכה, ונכאב ונרגיש. היום נעשה כל מה שעלינו לעשות, כל מה שיסחט עוד סבב חסר משמעות של מחיאות כפיים.

כל מה שחשוב זה מה שהקהל אוהב. הקהל לא יאהב אותך בזכות זה שאתה נחמד, הקהל יאהב אותך בזכות זה שאתה מעניין. לקהל לא משנה אם אתה טוב או רע... עם מספיק זמן במה, גם רוצח סדרתי יכול להפוך לחביב ההמון. בני אדם נמשכים למה שהם מכירים. ככל שהם יכירו אותי יותר, הם ימחאו לי כפיים יותר. ובסוף, כשאני אעלה פנים מול פנים מול הגיבור הטוב, הקהל יריע לכבודי. הקהל ירצה לראות את הבחור הטוב מת. הקהל לא אוהב טוב או רע, הוא אוהב מעניין. הוא אוהב דרמתי. הוא אוהב מיסתורין, אבל מסתורין כזה שיגרום לו להאמין שהוא היחידי שיכול לפתור אותו. כל אחד ואחד מהפרצופים האנונימים בקהל צריך להאמין שהדמות שלי נכתבה רק למענו, כדי ללכוד אותו, את נשמתו, מישהו שהוא יכול להזדהות איתו, הקהל לא אוהב את הטוב, הקהל אוהב את עצמו.

היום אני שחקן, היום החיים הם הצגה, ואתם כולכם, בסך הכל חתיכות מהלכות של בשר.

תרקדו, תשירו, ותבעטו כמה שאתם רק רוצים, בסוף, במערכה האחרונה והדרמתית, כשכל הקלפים ייטרפו ואני אעמוד דומם מול מסך שלאט לאט יורד, וכל מחיאות הכפיים והקריאות יישמעו, הם לא יהיו לכבודכם. אף אחד לא מוחא כף עבור פיסה של תפאורה.