 כינוי:
היו ימים כמעט אבדתי, היו ימים של אהבה. בן: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2008
קשה לי.
אסור לוותר, אי אפשר להישבר.
אסור להיכנע, הגיע הזמן להתחזק.
הגיע הזמן לשינוי, להעיף את הכאב הלא רצוי,
הגיע הרגע לשנות את הכל, להיות יותר טוב מאתמול.
לשים את הקלפים על השולחן, להוציא את האסים מהשרוול,
להמר על כל הקופה, ולדעת שלהפסיד זו אפילו לא ברירה.
====
אני אפעם לא כותב על עצמי, אבל חייב עכשיו להתפרק - להרגיש אמיתי.
כועס עליה, כל כך כועס עליה,
ושונא אותה, כל כך שונא אותה..
לא מסוגל להתמודד עם הרגשה כזאת כואבת,
לא מתוכנת להשתלט על מציאות כזאת מסובכת.
לא יכול לסבול אותה, ולא יכול לסבול גם אותה.
את שתיהן, וגם אותו. וגם אותה.
אותם, אותן, את כולן, את כולכם,
לא מסוגל, מתמוטט - לא נושם.
יודע למה קשה לי, ולא מסוגל לתקן,
יכול לשנות את הכל, אבל אני ממשיך ומתלונן.
זה לא בדם שלי לעבור הכל לבד,
זה לא זורם אצלי בגוף - לאבד את האנשים שלהם אני זקוק.
החיים קשים לי מדי, ואני לא מתייאש, בדרך כלל,
המציאות מסובכת לי מדי, ואני עובר הכל בקלות, בדרך כלל,
הכל פה סגור מדי, ואני יודע להיפתח, בדרך כלל,
כולם פה קשים מדי, ואני יודע לדבר עם כל העולם, בדרך כלל.
אני יודע שאני לא היחיד, ואני יודע שאני לא הראשון,
שיגיד כמה שהחברים הכי טובים - כדי לפגוע, צריכים הרבה פחות כלים.
שיגיד כמה שהאנשים שאתה סומך עליהם הכי בעולם - יתקעו הכי מהר סכין בגב, בלי בושה, מול המצלמה.
שיגיד שהחברים הכי טובים - הם האויבים הכי מפחידים,
והריבים הכי קשים - מראים כמה שכולם מטומטמים.
====
מציאות באשליה, ככה מגדירים את החיים שלך.
מציאות מדומה - זה השם השני שהצמידו לך.
נפול והרוס, ממוטט ושבור,
מתהלך כמו גופה - חסר נשמה,
מרחם על עצמך, כי אפילו את זה אין מי שיעשה בשבילך.
אז נשארת אתה, לבדך, יושב בחדר, על המיטה,
המוח ברח לשכן, והחיים קפצו לביקור בזבל,
ואתה, כהרגלך, יושב בפוזה, בסטלה שלך, רגל על רגל, מקווה שמחר תהיה בסדר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
