אתמול חשבתי לעצמי שהקשר שלי עם ההורים כבר לא מה שהיה פעם, התרחקנו המון בתקופה האחרונה.
אם זה אומר שאני הופכת למתבגרת רגילה אני שמחה, נמאס לי להיות שונה מכולם, נמאס לי להיות הילדה הטובה של אמא ואבא. אני רוצה חיים חדשים, חיים שיכילו את מה שאני אוהבת באמת.
בדיוק כשחשבתי שעבר המון זמן מאז השיחה העמוקה האחרונה שלי עם אמא אבא שישב עם אמא בסלון קרא לי.
כשהתיישבתי הוא קרץ לה "מה דעתך שנחשוף בפני הבת שלנו את הסודות שלנו?"
התערבתי בשיחה ואמרתי שאני אוותר על התענוג, אבל הוא לא וויתר, וטוב שכך.
אני חשבתי שהוא מתכוון לאיפה הם מחביאים את הכספת (>_>) אבל הוא התכוון למכתבי האהבה שהוא שלח לאמא בתקופה שהם יצאו עד החתונה.
במכתב אחד הוא כתב לה:
"אני רוצה שתהיי לי לגינת פרחים, ואני רוצה שתהיה לנו ילדה, שתהווה את פרח היסמין שייקשט את הגינה הזו"
"היינו צריכים לקרוא לה יסמין" היא לחשה לאבא באוזן.
אני כבר הייתי עסוקה בלמחות את הדמעות שזרמו על הלחי שלי בקצב מסחרר.
הם מאוהבים, יכול להיות שיותר מבעבר, ואין הרגשה טובה מזו. זה רק גורם לי לתהות האם אני אזכה לאהבה כזו?

סקיצות שנעשו היום בגלל שיעמום טוטאלי (בזמן שיחה עם דניאלושקה 3>)


וזו סקיצה של ציור משותף שלי ושל סופר סושי, אני אעלה את הציור המוכן כשזוהי תסיים לעשות לזה ליין ולצבוע את זה ^-^;;



ועכשיו, נא להכיר את מיצי!!!

*יותר תמונות בקרוב!!!*

CYA

בעוד כשבועיים תתחיל תקופת המבחנים.
אולי זה טוב, אולי לא. אני עוד בספק, מצד אחד אני מצפה לכפר על ציוני לאסט ייר, אבל מצד שני אני קצת בלחץ, הלו! מבחנים?
אני עוד צריכה לקלוט שאני בי"ב, דאמט! זה קורה מהר מידי ואני צריכה קצת להרפות.
אז בסוכות קרוב לוודאי שאני אלמד, אני ממש חייבת ציונים השנה, חייבת.
בחיים שלי לא חשבתי שזה יהיה קשה, תמיד הייתי מקבלת ציונים מעולים בלי ללמוד אפילו. אבל מאז שנה שעברה, מאז שה"איד" תפס פיקוד בשנה שעברה יש לציין, הכל הפך שונה ומוזר, לא הגיוני.
היום המורה שלי לאנגלית פגשה את אבא שלי, היא לא הפסיקה לומר לו עד כמה אני תלמידה למופת, אבל האם זה באמת ככה? אני בספק למען האמת >_>
well... שיגיע כבר יום ראשון התגעגעתי כבר לכולם.
ולחשוב שהייתי איתם היום, חח.. יש לי התמכרות חדשה ניראה לי, התמכרות לחיי החברה שלי.

והיום העברתי את התמונות של אותם ציורים שציירתי על הקירות של גן בתדוד שלי.
הינה שניים הכי טובים לדעתי-
 
האיכות מאוד מרשימה, אני יודעת ~_~

עכשיו נזכרתי למה אני תמיד מתמכרת לסימס כל פעם מחדש.
כי זה כל כך מגניב,  דא
כפכף החליטה שהיא רוצה לבנות בית קברות. ומי אני שאעצור בעדה, אין זה כיף חיים להתעלל באנשים XD

הולי שיט... אני מתגעגעת לתקופה בה הייתי יושבת עם הטאבלט יום שלם מול הפוטושופ, נוטוב, לא נשאר הרבה עד לתקופה מחודשת כזו (:
Peace n' Luv nice ppl
/m\

מה אאחל לראש השנה?
שחלומות יתגשמו? שנדע רק אושר ושמחות?
ו...?

אני אאחל שנדע להעריך אחד את השני, שנקבל תמיד החלטות נכונות ושלא נצטער על משהו שעשינו.
שנפסיק לשלם את מחיר אותן החלטות שגויות שקיבלנו במהלך השנים.
שנגיע למצב בו נהיה שלמים עם האדם שאנו כיום.
שנכבד את הצד האחר, וננסה להגיע לפשרות, שנצעד עוד צעד אל כיוון האושר.
שנזכה להערכה מצד כל אלו כשאנו אוהבים.
שנת אהבה, שנת דבש וסוכריות, שנה ללא מוות ושנה ללא דם והרג.
שנה בה נהיה בטוחים ומוגנים, שנה בה לא נדע עוד בכי.
שנת הגשמה עצמית וכיף.
שנה בה נחדש קשרים, נחווה אהבה נצחית שתגרום לנו לעוף אל מעלה.
שנה שבה אופטימיות נצחית תרחף מסביבנו.
שנה בה לא נריב עם כל העולם. שנה בה נבין את חשיבות המשפחה, ואת חשיבות התמיכה שלה בנו.

בשבילי ובשביל כל תלמדי י"ב אאחל שנת לימודים אחרונה מוצלחת, עם ציוני בגרות מעולים כמו שתמיד חלמנו, שנה מושלמת לפני החופש שלנו.

ויותר מכל אאחל לכולנו שנבין שאנחנו בסכ"ה בני אדם, אנחנו רוצים חיים נורמלים, מוגנים, ללא פחד וללא חרדות.

אאחל שנבין שכולנו נושמים את אותו אוויר, שותים מאותה טיפת מים.
שנה שנבין בה שעם כל ההבדלים בנינו אנחנו תמיד נישאר בני אדם. וזאת לא נוכל לשנות גם אם נרצה.
שנה מתוקה כדבש, כמו סוכרייה על מקל בטעם תות שבסופה מסתתר לו מסטיק בזוקה שלעולם לא יאבד לו הטעם המתוק.

קלטו את הבלון ליד הכינוי, אני בת 17 היום (:

דברים קטנים שאנו עוברים, אותן חוויות לא משמעותיות הן אלו שגורמות לנו להישאר חזקים.
מבט ממנו, כשהוא מחזיק לי את היד, לחשוב שבשבוע הבא אני אלך לבקר אותה, להיזכר בצחוקים שלנו שהתגלגלו בשיעור האחרון.

כשכל הדברים הנוראים מאיימים על השלווה שלנו; על האושר... ניזכר באותם רגעים מעטים שמקשטים לנו את היום בזרי ורדים אדומים כאש.
אותם ורדים שהוא קטף עבורי מהגינה של השכן לפני שבועיים.

תהיה איתי, תישאר איתי ואל תעזוב.
אני זקוקה להומור שלך כדי להמשיך לחייך...
גם אם זו לא אהבה, אני רוצה שהקשר הזה יימשך.
ואני מבטיחה להתקשר אלייך פעם ביומיים אחרי שהשנה הזו תסתיים.
רק תבטיח שלא תיעלם, או שמא שלא תתן לי להיעלם.
אני מרגישה שאני שוב מתאהבת ואני לא רוצה שזה ייפסק.

-

סוף סוף השבת הגיעה ואיתה הגיעה ההשראה, לא גדולה אבל בכל זאת משהו.
ציור חדש חדש שיצא הרגע מהתנור (תיזהרו זה חם!)

Please take my pain away - 20.9.2008

זה מזכיר לי איזה ציור שראיתי רק שאני לא יודעת איפה.

באוזן : Breathe me - Sia
התמכרתי ל Girl with a pearl earring ואני חושקת לסיים את הספר הזה ולהתחיל באחר.


נתראה.

 
אני באמת צריכה להתחיל לעקל, אני עולה לי"ב...
עד לא מזמן חשבתי "וואו, הבניין של הי"בטנקים, אין מצב שאלמד שם בחיים, זה עוד כל כך רחוק" והינה אני עכשיו, אוטוטו מתחילה את שנת הלימודים האחרונה שלי בתיכון, זה מוזר.
בשבילי כל יום שעובר עכשיו הוא יום היסטורי, אני סופרת את הימים שנשארו לחופש, מחכה בקוצר רוח לשוב לתיכון, לא בגלל שאני כזו מתלהבת מלימודים, אני שונאת לימודים הרי חח.. אבל אני מתרגשת לחוות את החוויה הזו של להיות "הכי גדולה".
כמובן שאני כבר רוצה לפגוש את כל אלו שלא פגשתי במהלך החופש, אני כבר בוכה מרוב געגועים למרות שאני מדברת עם כולם על בסיס יומי, אין מה לעשות...
חבל שאת אלו שאני לא הכי מחבבת אני צריכה לראות יום יום...
(בלע אני שונאת אותך)

יש לי כל מיני ציפיות מהשנה החדשה:
1. ציונים מעל 85 (חייבת חייבת חייבת חייבת חייבת...)
2. להשתפר בפיזיקה, זה נורא דחוף.
3. במקרה שאני לא משתפרת, לקחת את עצמי בידיים ולהודיע למורה שאני לא מגישה פיזיקה ברמה של 5 יח'.
4. 100 סופי בפרוייקט במחשבים.

ולצד שלא קשור ללימודים:
1. לחזק את הקשר איתו, הוא פשוט ידיד נפלא ואני לא יכולה להמשיך להיות כזו אדישה כלפיו.
2. בלי ריבים מטופשים.
3. להכיר סוף סוף את אחותה של ראיקוש.
4. עבודה.

נקווה שאספיק לבצע חלק

איך בא לי עכשיו עדכון סוחף, חופר, כמו פעם.
אבל אין על מה... או שאולי כן?

אני לבד בבית עכשיו, לא בדיוק לבד, אחותי נשארה בבית כי היא חולה אבל היא ישנה עכשיו אז...

לאחרונה אני מרגישה הקלה, בכל בחינה אפשרית, אני כבר לא דואגת, כי אני מרגישה שאין לי על מה להיות מודאגת. אני חיה עכשיו באופן... זורם, חלק, בלי כל מיני בעיות מיותרות. וזה מרגיש מוזר, להתעורר בהרגשה של  'הי, הולך להיות יום טוב היום' וללכת לישון בהרגשה של רוגע בלי לדאוג ממה יקרה מחר. בכל זאת, חייתי כך, בדאגות הרבה זמן, עכשיו מגיע לי קצת להיות שלווה, שלמה עם עצמי בכל מובן.
למרות שעדיין יש את הרגעים שאני מרגישה שאני עושה אינספור טעויות, אבל לא בסדר גודל כזה שאני מתחילה לחשוב בכיוונים שונים באותו עת.
אפילו איתו השלמתי, אחרי שנה וחצי של יותר מידי מבטים כועסים אחד על השנייה. אני כבר לא יודעת על מה כל המהומה, כבר שכחתי, אבל בכל זאת אני משערת שזו לא היתה הטעות שלו, כי תמיד אני זו שהורסת את הקשרים הכי מדהימים שלי עם אנשים. אולי קינאתי בו, אני באמת לא יודעת... אולי הסתובבנו יותר מידי ביחד וזה חנק אותי.
אולי אני אוהבת אותו?
לא, לא... אני לא..

יותר מידי מוקדם בשבילי להתאהב מחדש, הפצעים עוד לא הגלידו, למעשה הסכין עדיין בפנים, בלב שלי, תקועה ומסרבת לצאת, או שאולי עוד לא נסיתי להוציא אותה? כי אני לא רוצה לשכוח את השנה ההיא?  אוף, אני כבר לא יודעת...
מה שאני יודעת זה, שאני חייבת להתגבר, כי זהו... הוא לא פה.
כואב לי לחשוב על זה שביום רביעי שנינו נשב, כל אחד על הכיסא שלו, בכיתות שונות, בבתי ספר שונים ונעשה את אותה בגרות באותה שעה, באותה דקה... שניה...
זה גורם לי להיזכר באותו יום, באותו מבחן... מישהו בוכה שעה שלמה בגלל שלא הצליח להעביר למישהו אחר את דף התשובות כדי שיוכל להעתיק?
אני.
כל כך ברור...

השיר שאני שומעת עכשיו מעלה בי זכרונות.. חלק נעימים וחלק פחות, עכשיו אני קולטת, זה העבר שלי.

Thinking about you

Thinking about you
Constantly thinking about you

…

I've been thinking too much about you
See the sunset with no sleep at all 
Constantly thinking about you
And I can't get through this at all

I've been thinking too much about you
I've been staring at the floor
I've listened to all the tunes I love
But made feel quite blue