אז המדריך לצביעה (אני מהירה או מה? *גבות*)
אני רוצה להבהיר משהו לפני המדריך עצמו, זה מדריך לסגנון הצביעה שלי, יכול להיות שיש (ויש) עוד הרבה סגנונות צביעה, אני לא פוסלת שום סגנון, זו הדרך בה אני צובעת וכך נוח לי (:

כמה הערות לגבי צבעי עפרונות-
- יש המון צבעי עפרונות, המון חברות וכו', אני חושבת שכל צבע עיפרון יכול לעשות את המלאכה כמו שצריך, זה תלוי בעד כמה מתאמנים.
- לא ביום אחד נהפוך לציירים מעולים כמו שלא ביום אחד נדע איך לצבוע יפה, אני מתאמנת על הצביעה הזו למעלה משנה ויש לי עוד לאן להשתפר ולעולם לא אהיה מספיק מרוצה מעצמי, זה טבע החיים.
- עפרונות צביעה לא אמורים להיות יותר מידי מחודדים, תמונה תסביר למה אני מתכוונת:


נתחיל-

קודם כל, הציור עצמו. אני ציירתי ישר עם עט, כמובן שעדיף קודם לצייר סקיצה ורק אז לעשות לזה ליין עם עט או משהו (:
(כך הציור שלכם לא יצא עקום כמו שלי)

 
עכשיו אני אתחיל בשכבת הצבע הראשונה של העור, צבעתי קודם כל את העור בצבע אחיד, ואחר מכן התחלתי להדגיש את המקומות שאמורים להיות מעט יותר "חשוכים" (למשל הצוואר, מתחת לשיער, צדדי הפרצוף)


עכשיו שכבת הצבע הנוספת, אני אצבע את המקומות שמוצללים יותר (חשוכים יותר) בצבע כתום, לא צריך להגזים עם הצבע, שכבה עדינה תספיק).
ואז אני אמשיך לעוד שכבת צבע בצבע וורוד, מעט סומק ועל השפתיים כדי להלביט אותם יותר.


ועכשיו אצבע את העיניים, הדבר הכי חשוב כשצובעים את העיניים הוא פס\עיגול האור, כדי שלא נקבל מבט דרמטי או קריפי בהגזמה.
בעקרון על זה מבוססת טכניקת הצביעה באנימה\מנגה.
את העיניים בציור אני אצבע בכחול (איך לא? >_>).


ארצה עכשיו להתחיל לצבוע את השיער, אלו הגוונים בהם אני הולכת להשתמש (חום-כהה, חום-אדום-ורוד, חום-צהוב ואפור).


נתחיל מגוון החום-ככה, נצבע בפסים מהחלק הגבוהה (יעני השורשים) ומהחלק הנמוך (הקצוות).


עכשיו אוסיף את שארית הגוונים, באותה צורה.


אצבע את האקססוריז
 קירוב של הפנינים:

ו... זהו ^_^
אני קיבלתי את התוצאה הזו-

מה איתכם?(:

אשמח לשמוע הערות\תגובות וכולי D:

שינויים.
שינוי זה דבר טוב ברוב המקרים לא? לא טוב תמיד להישאר תקוע ולא לזוז, ושינוי הוא סוג של תזוזה לדעתי.
עד עכשיו, עד גיל 18 למען האמת יש לנו את הזכות המלאה לחיות רק בשביל עצמנו, הרי אנחנו מתבגרים חסרי התחשבות, אבל אחר כך, אחרי שנתגייס ונשתחרר החיים האמיתיים יתחילו, נצטערך להתחיל לחיות לא רק בשביל האני שלנו.
אישית אני רוצה שהכל יסתובב סביבי עוד, עוד הרבה שנים. אני עוד לא מוכנה להתחיל בחיים האמיתיים האלה, יש לי עוד דברים שאני רוצה לעשות לפני שאצטרך לקחת אחריות.
בתקופה הזו, אני מביטה על כל ילד בטווח גילאי 5-10 ומקנאת בו קנאת מוות.

בצדק, אני לא יודעת מה עובר עליי, כשהייתי קטנה רק ציפיתי שאהיה גדולה כדי שההורים לא יגידו לי מה לעשות, אבל עכשיו - כשטעמתי מעט מטעם החיים האמיתיים נפשי חושקת בחזרה בזמן כמה שנים אחורה כדי שאוכל להנות עוד מהילדות שלי.

ציירתי את זה ישר עם עט שחור, אני אוהבת את התוצאה עד מאוד (:

יש לי אובססיה חדשה; The Rasmus - Not like the other girls
אגב, סיימתי לפני כמה זמן את Girl with a pearl earring. אני פשוט חייבת להמצליץ על הספר הזה, מכל בחינה. אחד הספרים היותר מדהימים שיצא לי לקרוא

סאלמת'

אתמול חשבתי לעצמי שהקשר שלי עם ההורים כבר לא מה שהיה פעם, התרחקנו המון בתקופה האחרונה.
אם זה אומר שאני הופכת למתבגרת רגילה אני שמחה, נמאס לי להיות שונה מכולם, נמאס לי להיות הילדה הטובה של אמא ואבא. אני רוצה חיים חדשים, חיים שיכילו את מה שאני אוהבת באמת.
בדיוק כשחשבתי שעבר המון זמן מאז השיחה העמוקה האחרונה שלי עם אמא אבא שישב עם אמא בסלון קרא לי.
כשהתיישבתי הוא קרץ לה "מה דעתך שנחשוף בפני הבת שלנו את הסודות שלנו?"
התערבתי בשיחה ואמרתי שאני אוותר על התענוג, אבל הוא לא וויתר, וטוב שכך.
אני חשבתי שהוא מתכוון לאיפה הם מחביאים את הכספת (>_>) אבל הוא התכוון למכתבי האהבה שהוא שלח לאמא בתקופה שהם יצאו עד החתונה.
במכתב אחד הוא כתב לה:
"אני רוצה שתהיי לי לגינת פרחים, ואני רוצה שתהיה לנו ילדה, שתהווה את פרח היסמין שייקשט את הגינה הזו"
"היינו צריכים לקרוא לה יסמין" היא לחשה לאבא באוזן.
אני כבר הייתי עסוקה בלמחות את הדמעות שזרמו על הלחי שלי בקצב מסחרר.
הם מאוהבים, יכול להיות שיותר מבעבר, ואין הרגשה טובה מזו. זה רק גורם לי לתהות האם אני אזכה לאהבה כזו?

סקיצות שנעשו היום בגלל שיעמום טוטאלי (בזמן שיחה עם דניאלושקה 3>)


וזו סקיצה של ציור משותף שלי ושל סופר סושי, אני אעלה את הציור המוכן כשזוהי תסיים לעשות לזה ליין ולצבוע את זה ^-^;;



ועכשיו, נא להכיר את מיצי!!!

*יותר תמונות בקרוב!!!*

CYA

בעוד כשבועיים תתחיל תקופת המבחנים.
אולי זה טוב, אולי לא. אני עוד בספק, מצד אחד אני מצפה לכפר על ציוני לאסט ייר, אבל מצד שני אני קצת בלחץ, הלו! מבחנים?
אני עוד צריכה לקלוט שאני בי"ב, דאמט! זה קורה מהר מידי ואני צריכה קצת להרפות.
אז בסוכות קרוב לוודאי שאני אלמד, אני ממש חייבת ציונים השנה, חייבת.
בחיים שלי לא חשבתי שזה יהיה קשה, תמיד הייתי מקבלת ציונים מעולים בלי ללמוד אפילו. אבל מאז שנה שעברה, מאז שה"איד" תפס פיקוד בשנה שעברה יש לציין, הכל הפך שונה ומוזר, לא הגיוני.
היום המורה שלי לאנגלית פגשה את אבא שלי, היא לא הפסיקה לומר לו עד כמה אני תלמידה למופת, אבל האם זה באמת ככה? אני בספק למען האמת >_>
well... שיגיע כבר יום ראשון התגעגעתי כבר לכולם.
ולחשוב שהייתי איתם היום, חח.. יש לי התמכרות חדשה ניראה לי, התמכרות לחיי החברה שלי.

והיום העברתי את התמונות של אותם ציורים שציירתי על הקירות של גן בתדוד שלי.
הינה שניים הכי טובים לדעתי-
 
האיכות מאוד מרשימה, אני יודעת ~_~

עכשיו נזכרתי למה אני תמיד מתמכרת לסימס כל פעם מחדש.
כי זה כל כך מגניב,  דא
כפכף החליטה שהיא רוצה לבנות בית קברות. ומי אני שאעצור בעדה, אין זה כיף חיים להתעלל באנשים XD

הולי שיט... אני מתגעגעת לתקופה בה הייתי יושבת עם הטאבלט יום שלם מול הפוטושופ, נוטוב, לא נשאר הרבה עד לתקופה מחודשת כזו (:
Peace n' Luv nice ppl
/m\

אז באת אתמול. היה כיף נכון?
כל אחת אמרה שהתגעגעה, חיבקנו אחת את השנייה... דיברנו וצחקנו ביחד כמו פעם.
אבל כמוני את יודעת שמשהו השתנה, אני כבר לא אותה פראיירית קטנה ועלובה, ואת... את נשארת את, כנראה זו הבעיה.
"סוכנות דוגמניות רודפת אחריי כבר חצי שנה" אמרת "אני נשבעת באלוהים, אני נשבעת על החיים שלך!" ואז הוספת.
בנינו, שתינו יודעות שזה לא היה קורה בחיים. וזה לא מקנאה, אני לא טיפוס קנאי כמו שאת יודעת. אבל בחיאת, "סוכנות דוגמניות"? הרי את בקושי מגיעה למטר שישים וחמש, אז... את באמת באמת בטוחה?
וגם כשעשיתי פרצוף של WTF אמרת "מה את לא מאמינה?"
"מאמינה... מאמינה"

היום פגשתי את בן הדוד שלומד בתילתן, דיברנו על הלימודים שם, המוטיבציה ללמוד שם גוברת מיום ליום.
אז מה אם זה 18 אלף ש"ח לשנה? 

יהיה טוב אנשאללה.

כדאי לי לצבוע את זה? (והכוונה כאן לצבעים צבעים, לא לשחור לבן כאילו כי אני הולכת להצליל ולתת לזה קצת עומק גם ככה)

עריכה:
נו נו צבעתי...

(מוקדש רשמית לקוקי 3>)

בונות לעצמי:
1. העיניים... פשוט זוועה -_-
2. הידיים לא בסדר

הסורק פשוט הרג את הציור הזה לגמריי, צבעים מתים. תודה לאל שיש לי פוטושופ 3>

[באוזן - Sia - We'll be found The Rasmus- Sail away]
 CYA

דברים שאני שונאת, שהגיע הזמן שיחשפו לעיניי הקוראים כאן.
אז... מוזמנים לקרוא ולהיזהר מהשהות לידי כשאני עצבנית. 

5.
כשהאחות חשה בוגרת.
נו אני גדולה מאחותי בשנתיים, אז מי קבע שהיא יכולה להתנהג כאילו היא האחות הבכורה?
אני מאוד סובלת במעמד הזה של להיות "בכורה" בבית, אבל זהו! אם כבר אז כבר ונשבר לי מזה שהיא מנסה תמיד למצוא את אותן שגיאות שלי.

4.
כשמפריעים לי כשאני שומעת מוזיקה באייפוד.
נו, למה לעצבן? אתם לא רואים שאני עם אוזניות טחובות באוזניים? למה מתחשק לכם לשאול את השאלות הכי מפגרות דווקא כשאני נהנת מכל רגע ומתפנקת על הפלייליסט שלי?

איזה אנשים...

3.
נשים מבוגרות באוטובוס.
נו מי לא שונא?

"נהג, למה אתה נוסע בכיוון הזה?"
"למה הורידו את קוו 22?"
"סליחה גברת! תני קצת כבוד למבוגרים ממך וקומי מהכיסא!!"

נו בחיאת, לא קיבלתן אתמול בלילה?
זה פשוט עושה לי צמרמורת הדבר הזה.

2.
כשמעירים אותי. במיוחד לאחר מספר שעות שינה מועטות.
אני מתעוררת, אבל לוקח לי כמה שעות באמת להתחיל לתפקד כמו בנאדם נורמלי.
מאוד מסוכן לשאול אותי שאלות של עד שעה מאז שאני מתעוררת, במיוחד *קול מעצבן של אמא* "מה תרצי בסינדוויץ'?"
גאד זה יכול פשוט לעצבן אותי ברמות בלתי אפשריות.

1.
והדבר, שאני שונאת יותר מכל -
כשאוכלים לידי בקול רם.
אי נימוס, חוסר כבוד, זה מגעיל!
זה המבחן הראשון שמי שמעוניין להיות בחברתי צריך לעבור, זה עושה לי צמרמורת, גירודים, אני מכווצת את כף ידי אל אגרוף ומנסה שלא להתנפל ולהכות את אותו בנאדם אבילי שלועס את הביס הזה מהפיתה הזו בקול רם.

אין. שונאת. זהו.

והציור, שיצא דיי חסר פרופורציות...
אחותי חושבת שהוא מגעיל

CYA PPL