אני מרגישה פרפרים בבטן, מרחפים לכל עבר, מדגדגים וגורמים להרגשה נעימה.
אני מרגישה עכשיו כמו ילדה קטנה כבת חמש, שבזה הרגע קיבלה את הבלון האדום שחשקה בו מאז שנכנסה ללונה-פארק.
אני מרגישה עכשיו כמו מישהי שקיבלה את האהבה שלבה חפץ בה מאז ומעולם.
יכול להיות שאני פשוט מאושרת.
החל מהשבוע הבא אני אתחיל את חוג הציור שאני חושקת בו כבר הרבה זמן, אין מאושרת ממני בעולם כולו!!


תוכניות להשבוע:
דו"ח מעבדה בפיסיקה - הוגש
presentation - יום ו'

אתמול חשבתי לעצמי שהקשר שלי עם ההורים כבר לא מה שהיה פעם, התרחקנו המון בתקופה האחרונה.
אם זה אומר שאני הופכת למתבגרת רגילה אני שמחה, נמאס לי להיות שונה מכולם, נמאס לי להיות הילדה הטובה של אמא ואבא. אני רוצה חיים חדשים, חיים שיכילו את מה שאני אוהבת באמת.
בדיוק כשחשבתי שעבר המון זמן מאז השיחה העמוקה האחרונה שלי עם אמא אבא שישב עם אמא בסלון קרא לי.
כשהתיישבתי הוא קרץ לה "מה דעתך שנחשוף בפני הבת שלנו את הסודות שלנו?"
התערבתי בשיחה ואמרתי שאני אוותר על התענוג, אבל הוא לא וויתר, וטוב שכך.
אני חשבתי שהוא מתכוון לאיפה הם מחביאים את הכספת (>_>) אבל הוא התכוון למכתבי האהבה שהוא שלח לאמא בתקופה שהם יצאו עד החתונה.
במכתב אחד הוא כתב לה:
"אני רוצה שתהיי לי לגינת פרחים, ואני רוצה שתהיה לנו ילדה, שתהווה את פרח היסמין שייקשט את הגינה הזו"
"היינו צריכים לקרוא לה יסמין" היא לחשה לאבא באוזן.
אני כבר הייתי עסוקה בלמחות את הדמעות שזרמו על הלחי שלי בקצב מסחרר.
הם מאוהבים, יכול להיות שיותר מבעבר, ואין הרגשה טובה מזו. זה רק גורם לי לתהות האם אני אזכה לאהבה כזו?

סקיצות שנעשו היום בגלל שיעמום טוטאלי (בזמן שיחה עם דניאלושקה 3>)


וזו סקיצה של ציור משותף שלי ושל סופר סושי, אני אעלה את הציור המוכן כשזוהי תסיים לעשות לזה ליין ולצבוע את זה ^-^;;



ועכשיו, נא להכיר את מיצי!!!

*יותר תמונות בקרוב!!!*

CYA

אז באת אתמול. היה כיף נכון?
כל אחת אמרה שהתגעגעה, חיבקנו אחת את השנייה... דיברנו וצחקנו ביחד כמו פעם.
אבל כמוני את יודעת שמשהו השתנה, אני כבר לא אותה פראיירית קטנה ועלובה, ואת... את נשארת את, כנראה זו הבעיה.
"סוכנות דוגמניות רודפת אחריי כבר חצי שנה" אמרת "אני נשבעת באלוהים, אני נשבעת על החיים שלך!" ואז הוספת.
בנינו, שתינו יודעות שזה לא היה קורה בחיים. וזה לא מקנאה, אני לא טיפוס קנאי כמו שאת יודעת. אבל בחיאת, "סוכנות דוגמניות"? הרי את בקושי מגיעה למטר שישים וחמש, אז... את באמת באמת בטוחה?
וגם כשעשיתי פרצוף של WTF אמרת "מה את לא מאמינה?"
"מאמינה... מאמינה"

היום פגשתי את בן הדוד שלומד בתילתן, דיברנו על הלימודים שם, המוטיבציה ללמוד שם גוברת מיום ליום.
אז מה אם זה 18 אלף ש"ח לשנה? 

יהיה טוב אנשאללה.

כדאי לי לצבוע את זה? (והכוונה כאן לצבעים צבעים, לא לשחור לבן כאילו כי אני הולכת להצליל ולתת לזה קצת עומק גם ככה)

עריכה:
נו נו צבעתי...

(מוקדש רשמית לקוקי 3>)

בונות לעצמי:
1. העיניים... פשוט זוועה -_-
2. הידיים לא בסדר

הסורק פשוט הרג את הציור הזה לגמריי, צבעים מתים. תודה לאל שיש לי פוטושופ 3>

[באוזן - Sia - We'll be found The Rasmus- Sail away]
 CYA

מה אאחל לראש השנה?
שחלומות יתגשמו? שנדע רק אושר ושמחות?
ו...?

אני אאחל שנדע להעריך אחד את השני, שנקבל תמיד החלטות נכונות ושלא נצטער על משהו שעשינו.
שנפסיק לשלם את מחיר אותן החלטות שגויות שקיבלנו במהלך השנים.
שנגיע למצב בו נהיה שלמים עם האדם שאנו כיום.
שנכבד את הצד האחר, וננסה להגיע לפשרות, שנצעד עוד צעד אל כיוון האושר.
שנזכה להערכה מצד כל אלו כשאנו אוהבים.
שנת אהבה, שנת דבש וסוכריות, שנה ללא מוות ושנה ללא דם והרג.
שנה בה נהיה בטוחים ומוגנים, שנה בה לא נדע עוד בכי.
שנת הגשמה עצמית וכיף.
שנה בה נחדש קשרים, נחווה אהבה נצחית שתגרום לנו לעוף אל מעלה.
שנה שבה אופטימיות נצחית תרחף מסביבנו.
שנה בה לא נריב עם כל העולם. שנה בה נבין את חשיבות המשפחה, ואת חשיבות התמיכה שלה בנו.

בשבילי ובשביל כל תלמדי י"ב אאחל שנת לימודים אחרונה מוצלחת, עם ציוני בגרות מעולים כמו שתמיד חלמנו, שנה מושלמת לפני החופש שלנו.

ויותר מכל אאחל לכולנו שנבין שאנחנו בסכ"ה בני אדם, אנחנו רוצים חיים נורמלים, מוגנים, ללא פחד וללא חרדות.

אאחל שנבין שכולנו נושמים את אותו אוויר, שותים מאותה טיפת מים.
שנה שנבין בה שעם כל ההבדלים בנינו אנחנו תמיד נישאר בני אדם. וזאת לא נוכל לשנות גם אם נרצה.
שנה מתוקה כדבש, כמו סוכרייה על מקל בטעם תות שבסופה מסתתר לו מסטיק בזוקה שלעולם לא יאבד לו הטעם המתוק.

קלטו את הבלון ליד הכינוי, אני בת 17 היום (:

שיניתי משהו כמו שלושה עיצובים היום.
וסוף סוף מצאתי את האחד שיתאים.
עוד מעט חורף, והרוח החזקה מעידה על כך, רוח לה התגעגענו כולנו כל כך.
למרות שמעונן היום הרבה פחות מאתמול ומהיום שקדם לו, אני אשאר אופטימית לגשם, כמו שירד אתמול.

גשם, בוא ושטוף את כל הכאב מהלב.
תנקה את כל האשמה, את כל העצב ואת הרוע.
חיכינו לך רבות והינה אתה כבר בפתח.

התגעגעת?

נשוב להרגיש את הרוח הקרירה מלטפת את פנינו בעוצמתיות, נשוב להתכסות במעילים...
אל תעלב אם יהיו כאלו שיקללו, יכעסו או ישנאו.
זה לא בכוונה. יכול להיות שבלילה לפני היה להם סיוט, או בבוקר היתה להם מריבה עם השותף לדירה.
אל תתייחס לכל אלו שיצעקו "לעזאזל עם הגשם הזה כבר"
תישאר למען כל אלו שאוהבים.

מוזמנים להגיב בפוסט למטה. 3>

עריכה:

I think you took advantage of me.
I've believed you and you betrayed.
I never imagined I would tell you so; I hate you

Now I cannot stop blaming myself for trusting you, you've told me you were like me so I thought we can get along
The only thing I can say now is that I'm so sorry for all those times I comforted you.
You do not deserve me, you do not.
Do you remember how many times I told you that fate was too cruel to you?
well, now I'm sure you deserved that pain.
Again;
I hate you.

And I'm still finding it hard to accept it that you stole my art.

Bitch

   עכשיו אני יודעת שהכיתה שלי היא... (איך אומרים?) הכי אחי.
למרות שהשבוע התחיל עם כאב גרון רצחני ושפעת של תחילת הסתיו, זה לא ממש גרם למצב הרוח שלי להידרדר, הרי הייתי אמורה ללכת לבקר את נענע ורין ביום שלישי. וכך קרה.
ביום שני בלילה לא הצלחתי להירדם מרוב התרגשות, ציפית כל כך להיות בבית של נענע, שנלך אני והיא לבקר את רין אחר כך. פשוט גן עדן.
הייתי קצת בהלם כשהגעתי לבית שלה ותיארתי לעצמי שהיא מסתלבטת עליי, הרי היא בחיים לא אמרה לי שהבית שלה ענקי עד כדי כך. וגם החדר שלה לא קטן בכלל. שיחקנו בהתחלה עם האחיינית הדובשנייה שלה שמנשקת כל מי שפוגשת, לאחר מכן צחקנו על אחיה הקטן שהתבייש ממני. ואחר כך היא צחקה עליי בגלל שהתביישתי מההורים שלה (נו זו רק פעם שנייה שאני פוגשת אותם)

  הפעילות אצל רין הסתכמה בפשיטה על מגירת הבשמים שלה ושל האחיות שלה.
(בזמן שאני מסניפה בשמים רין מזהירה אותי-
"לא לא! אל תטרחי להריח, זה לא ברמה של בושם."
"אז ברמה של מה זה?"
"מטהר אוויר"
אני בכל זאת מריחה.
"הולי שיט. זה באמת מטהר אוויר.")

  אחר כך נסענו לפארק מזדמן באיזור לעשות מפגש כיתתי. נרגילה, סמים, אלכוהול וסיגריות. בכך זה הסתכם.
אה, ובחתול של אלכס העונה על שם שחקן כדורגל ברזילאי ששכחתי את שמו כרגע. אני ומילי לא הנחנו לו לרגע... עד שהוא ברח.
חזרנו הביתה בסביבות 0:00-0:30. וזה היה שווה את ההרצאה של הורים שלי על כך שקבענו שאין איחורים באמצע השבוע.

  ביום למחרת כמובן ששליש וויתר על הלימודים (נו, הרי הם היו עוד מסטולים מריח הרגליים של משה) והשאר שכן הגיע פשוט ישנו במהלך השיעורים, אז שחררו אותנו מוקדם מן הצפוי.
ראיקה לא נתנה להזדמנות פז שכזו לחמוק מידיה והיא צילמה את כולם ישנים על השולחנות.

  יום חמישי עוד היה השיא. כשאני ועידו לא הנחנו לשיער של נענע. בנוסף עידו שם את הקליפס של נענע על השיער של חרשני, והיא התחילה לצרוח (בלי קול) "אוי לא! זה הזדהם עכשיו!" ומי כמו עידו אוהב כשיורדים על חרשני?  

-

  עידו קנה לי שני עפרונות B9 מושלמים. אתמול ציירתי והצללתי איתם. הייתי מעלה את זה לפה עכשיו רק שהוא פשוט לקח את הציור(ים) כאות תודה והערכה על העפרונות. ("דאמ יו! אני בזבזתי עלייך 8 ש"ח ולא ציור ולא תודה?! ")
למרות שחפרתי לו שישלח לי אותם היום, אז אם אני אקבל אותם (אינשאללה) אני אעלה (:

פיס אנ' לוב 3>

ולמקרה שאתם ממש נחמדים ובא לכם להגיב אבל אין לכם כוח לקרוא את המגילה - קבלו ציור:
 

דברים קטנים שאנו עוברים, אותן חוויות לא משמעותיות הן אלו שגורמות לנו להישאר חזקים.
מבט ממנו, כשהוא מחזיק לי את היד, לחשוב שבשבוע הבא אני אלך לבקר אותה, להיזכר בצחוקים שלנו שהתגלגלו בשיעור האחרון.

כשכל הדברים הנוראים מאיימים על השלווה שלנו; על האושר... ניזכר באותם רגעים מעטים שמקשטים לנו את היום בזרי ורדים אדומים כאש.
אותם ורדים שהוא קטף עבורי מהגינה של השכן לפני שבועיים.

תהיה איתי, תישאר איתי ואל תעזוב.
אני זקוקה להומור שלך כדי להמשיך לחייך...
גם אם זו לא אהבה, אני רוצה שהקשר הזה יימשך.
ואני מבטיחה להתקשר אלייך פעם ביומיים אחרי שהשנה הזו תסתיים.
רק תבטיח שלא תיעלם, או שמא שלא תתן לי להיעלם.
אני מרגישה שאני שוב מתאהבת ואני לא רוצה שזה ייפסק.

-

סוף סוף השבת הגיעה ואיתה הגיעה ההשראה, לא גדולה אבל בכל זאת משהו.
ציור חדש חדש שיצא הרגע מהתנור (תיזהרו זה חם!)

Please take my pain away - 20.9.2008

זה מזכיר לי איזה ציור שראיתי רק שאני לא יודעת איפה.

באוזן : Breathe me - Sia
התמכרתי ל Girl with a pearl earring ואני חושקת לסיים את הספר הזה ולהתחיל באחר.


נתראה.

דברים שאני שונאת, שהגיע הזמן שיחשפו לעיניי הקוראים כאן.
אז... מוזמנים לקרוא ולהיזהר מהשהות לידי כשאני עצבנית. 

5.
כשהאחות חשה בוגרת.
נו אני גדולה מאחותי בשנתיים, אז מי קבע שהיא יכולה להתנהג כאילו היא האחות הבכורה?
אני מאוד סובלת במעמד הזה של להיות "בכורה" בבית, אבל זהו! אם כבר אז כבר ונשבר לי מזה שהיא מנסה תמיד למצוא את אותן שגיאות שלי.

4.
כשמפריעים לי כשאני שומעת מוזיקה באייפוד.
נו, למה לעצבן? אתם לא רואים שאני עם אוזניות טחובות באוזניים? למה מתחשק לכם לשאול את השאלות הכי מפגרות דווקא כשאני נהנת מכל רגע ומתפנקת על הפלייליסט שלי?

איזה אנשים...

3.
נשים מבוגרות באוטובוס.
נו מי לא שונא?

"נהג, למה אתה נוסע בכיוון הזה?"
"למה הורידו את קוו 22?"
"סליחה גברת! תני קצת כבוד למבוגרים ממך וקומי מהכיסא!!"

נו בחיאת, לא קיבלתן אתמול בלילה?
זה פשוט עושה לי צמרמורת הדבר הזה.

2.
כשמעירים אותי. במיוחד לאחר מספר שעות שינה מועטות.
אני מתעוררת, אבל לוקח לי כמה שעות באמת להתחיל לתפקד כמו בנאדם נורמלי.
מאוד מסוכן לשאול אותי שאלות של עד שעה מאז שאני מתעוררת, במיוחד *קול מעצבן של אמא* "מה תרצי בסינדוויץ'?"
גאד זה יכול פשוט לעצבן אותי ברמות בלתי אפשריות.

1.
והדבר, שאני שונאת יותר מכל -
כשאוכלים לידי בקול רם.
אי נימוס, חוסר כבוד, זה מגעיל!
זה המבחן הראשון שמי שמעוניין להיות בחברתי צריך לעבור, זה עושה לי צמרמורת, גירודים, אני מכווצת את כף ידי אל אגרוף ומנסה שלא להתנפל ולהכות את אותו בנאדם אבילי שלועס את הביס הזה מהפיתה הזו בקול רם.

אין. שונאת. זהו.

והציור, שיצא דיי חסר פרופורציות...
אחותי חושבת שהוא מגעיל

CYA PPL