אז המדריך לצביעה (אני מהירה או מה? *גבות*)
אני רוצה להבהיר משהו לפני המדריך עצמו, זה מדריך לסגנון הצביעה שלי, יכול להיות שיש (ויש) עוד הרבה סגנונות צביעה, אני לא פוסלת שום סגנון, זו הדרך בה אני צובעת וכך נוח לי (:

כמה הערות לגבי צבעי עפרונות-
- יש המון צבעי עפרונות, המון חברות וכו', אני חושבת שכל צבע עיפרון יכול לעשות את המלאכה כמו שצריך, זה תלוי בעד כמה מתאמנים.
- לא ביום אחד נהפוך לציירים מעולים כמו שלא ביום אחד נדע איך לצבוע יפה, אני מתאמנת על הצביעה הזו למעלה משנה ויש לי עוד לאן להשתפר ולעולם לא אהיה מספיק מרוצה מעצמי, זה טבע החיים.
- עפרונות צביעה לא אמורים להיות יותר מידי מחודדים, תמונה תסביר למה אני מתכוונת:


נתחיל-

קודם כל, הציור עצמו. אני ציירתי ישר עם עט, כמובן שעדיף קודם לצייר סקיצה ורק אז לעשות לזה ליין עם עט או משהו (:
(כך הציור שלכם לא יצא עקום כמו שלי)

 
עכשיו אני אתחיל בשכבת הצבע הראשונה של העור, צבעתי קודם כל את העור בצבע אחיד, ואחר מכן התחלתי להדגיש את המקומות שאמורים להיות מעט יותר "חשוכים" (למשל הצוואר, מתחת לשיער, צדדי הפרצוף)


עכשיו שכבת הצבע הנוספת, אני אצבע את המקומות שמוצללים יותר (חשוכים יותר) בצבע כתום, לא צריך להגזים עם הצבע, שכבה עדינה תספיק).
ואז אני אמשיך לעוד שכבת צבע בצבע וורוד, מעט סומק ועל השפתיים כדי להלביט אותם יותר.


ועכשיו אצבע את העיניים, הדבר הכי חשוב כשצובעים את העיניים הוא פס\עיגול האור, כדי שלא נקבל מבט דרמטי או קריפי בהגזמה.
בעקרון על זה מבוססת טכניקת הצביעה באנימה\מנגה.
את העיניים בציור אני אצבע בכחול (איך לא? >_>).


ארצה עכשיו להתחיל לצבוע את השיער, אלו הגוונים בהם אני הולכת להשתמש (חום-כהה, חום-אדום-ורוד, חום-צהוב ואפור).


נתחיל מגוון החום-ככה, נצבע בפסים מהחלק הגבוהה (יעני השורשים) ומהחלק הנמוך (הקצוות).


עכשיו אוסיף את שארית הגוונים, באותה צורה.


אצבע את האקססוריז
 קירוב של הפנינים:

ו... זהו ^_^
אני קיבלתי את התוצאה הזו-

מה איתכם?(:

אשמח לשמוע הערות\תגובות וכולי D:

סתם התחשק לי לשנות.
ההשראה חזרה, אני מציירת נונסטופ עכשיו.
ויותר מכל - אני שמחה עכשיו

> עריכה:
וייי יורד גשם *-*;

יש לי שאלה;
אני מעוניינת להכין מדריך צביעה בצבעי עיפרון, אתם מוזמנים לראות את הציור שפירסמתי בפוסט הקודם כדי לקבל רושם על הרמה בה אני צובעת, anyway, זה מעניין מישהו?
פשוט לא מתחשק לי לבזבז כמה שעות טובות לחינם, אז אם מישהו פה מעוניין אז.. אשמח לקרוא זאת ^^;;

שינויים.
שינוי זה דבר טוב ברוב המקרים לא? לא טוב תמיד להישאר תקוע ולא לזוז, ושינוי הוא סוג של תזוזה לדעתי.
עד עכשיו, עד גיל 18 למען האמת יש לנו את הזכות המלאה לחיות רק בשביל עצמנו, הרי אנחנו מתבגרים חסרי התחשבות, אבל אחר כך, אחרי שנתגייס ונשתחרר החיים האמיתיים יתחילו, נצטערך להתחיל לחיות לא רק בשביל האני שלנו.
אישית אני רוצה שהכל יסתובב סביבי עוד, עוד הרבה שנים. אני עוד לא מוכנה להתחיל בחיים האמיתיים האלה, יש לי עוד דברים שאני רוצה לעשות לפני שאצטרך לקחת אחריות.
בתקופה הזו, אני מביטה על כל ילד בטווח גילאי 5-10 ומקנאת בו קנאת מוות.

בצדק, אני לא יודעת מה עובר עליי, כשהייתי קטנה רק ציפיתי שאהיה גדולה כדי שההורים לא יגידו לי מה לעשות, אבל עכשיו - כשטעמתי מעט מטעם החיים האמיתיים נפשי חושקת בחזרה בזמן כמה שנים אחורה כדי שאוכל להנות עוד מהילדות שלי.

ציירתי את זה ישר עם עט שחור, אני אוהבת את התוצאה עד מאוד (:

יש לי אובססיה חדשה; The Rasmus - Not like the other girls
אגב, סיימתי לפני כמה זמן את Girl with a pearl earring. אני פשוט חייבת להמצליץ על הספר הזה, מכל בחינה. אחד הספרים היותר מדהימים שיצא לי לקרוא

סאלמת'

אתמול חשבתי לעצמי שהקשר שלי עם ההורים כבר לא מה שהיה פעם, התרחקנו המון בתקופה האחרונה.
אם זה אומר שאני הופכת למתבגרת רגילה אני שמחה, נמאס לי להיות שונה מכולם, נמאס לי להיות הילדה הטובה של אמא ואבא. אני רוצה חיים חדשים, חיים שיכילו את מה שאני אוהבת באמת.
בדיוק כשחשבתי שעבר המון זמן מאז השיחה העמוקה האחרונה שלי עם אמא אבא שישב עם אמא בסלון קרא לי.
כשהתיישבתי הוא קרץ לה "מה דעתך שנחשוף בפני הבת שלנו את הסודות שלנו?"
התערבתי בשיחה ואמרתי שאני אוותר על התענוג, אבל הוא לא וויתר, וטוב שכך.
אני חשבתי שהוא מתכוון לאיפה הם מחביאים את הכספת (>_>) אבל הוא התכוון למכתבי האהבה שהוא שלח לאמא בתקופה שהם יצאו עד החתונה.
במכתב אחד הוא כתב לה:
"אני רוצה שתהיי לי לגינת פרחים, ואני רוצה שתהיה לנו ילדה, שתהווה את פרח היסמין שייקשט את הגינה הזו"
"היינו צריכים לקרוא לה יסמין" היא לחשה לאבא באוזן.
אני כבר הייתי עסוקה בלמחות את הדמעות שזרמו על הלחי שלי בקצב מסחרר.
הם מאוהבים, יכול להיות שיותר מבעבר, ואין הרגשה טובה מזו. זה רק גורם לי לתהות האם אני אזכה לאהבה כזו?

סקיצות שנעשו היום בגלל שיעמום טוטאלי (בזמן שיחה עם דניאלושקה 3>)


וזו סקיצה של ציור משותף שלי ושל סופר סושי, אני אעלה את הציור המוכן כשזוהי תסיים לעשות לזה ליין ולצבוע את זה ^-^;;



ועכשיו, נא להכיר את מיצי!!!

*יותר תמונות בקרוב!!!*

CYA

  אני כל כך רוצה לשקוע בטריפ תמידי, שלא אוכל לחיות ללא תרופות.
אני רוצה להיות פסיכית, אני רוצה להשתגע או לעבור התמוטטות עצבים.

  אולי רק זה יעזור, אולי רק זה יגרום לכולם לא להסתכל עליי מבעד לזכוכית מגדלת, וכשאני מתכוונת לכולם, אני מתכוונת לכל אותם מבוגרים שחושבים שהם יודעים מה טוב בשבילי, והם לא. אני שונאת את הדור הישן, שונאת שונאת שונאת. כזה פתאטי ועלוב, שחושב שהוא ראה הכל אבל האמת היא שהוא עוד תקוע בבועה בה הוא גדל ומסרב להודות באמת המרה שהעולם מתפתח.
אני כל כך רוצה שהדור שלנו יתחיל לשלוט בעולם, אני בטוחה שדברים מסויימים ישתנו, תפיסת הפנאטיות לחברה ולדעות שלה לגבינו צריכה להשתנות, אנחנו לא נוכל להמשיך לחיות בצל החברה שלנו, שלא בה בחרנו.

  אני רוצה לחתוך אבל אני יותר מידי פחדנית, אני רוצה לנסות סמים אבל אני מפחדת להתמכר, אני רוצה לשתות אבל אני לא רוצה שההורים יגלו, תמיד זה ככה, תמיד אני רוצה אבל בסוף אני לא מעזה.
אבל הפעם זה שונה, הפעם אני רוצה יותר מכל להיות מפגרת בעיניי החברה.
לפעמים אני רוצה שאחותי תבין מה זה להיות בת בכורה למשפחה כמו המשפחה שלי.
העתיד ניראה ורוד אבל ההווה מלא באפרוריות שמסרבת להיעלם, בהרס עצמי מטורף.

  כל כך נחמד שאותם דברים קטנים שמעלים חיוך תמיד יישארו למרות כל הגועל הזה.
העובדה שאני חשובה לו, שדברים הנוגעים אליי גם נוגעים אליו בצורה כלשהי. הוא אפילו מחפש לי מכללות ללימוד עיצוב, למקרה שלא אתקבל בתילתן. עצם העובדה שהוא פשוט נמצא כדי שנדבר מעלה בי חיוך וגורמת לי להזיל דמעה.
החברים, האחות, הציור והבלוג, שגם אם קשה להודות בזה - אני אוהבת את המקום הזה. באמת.
אני מרגישה שחלק מההתבגרות שלי חרוט פה, למרות שאני נוהגת למחוק פוסטים ישנים מפעם לפעם. טוב... החל מעכשיו לא שוב.

מה נשאר לומר, נתראה בשמחות?
ו... שלא נדע עוד סבל.

בעוד כשבועיים תתחיל תקופת המבחנים.
אולי זה טוב, אולי לא. אני עוד בספק, מצד אחד אני מצפה לכפר על ציוני לאסט ייר, אבל מצד שני אני קצת בלחץ, הלו! מבחנים?
אני עוד צריכה לקלוט שאני בי"ב, דאמט! זה קורה מהר מידי ואני צריכה קצת להרפות.
אז בסוכות קרוב לוודאי שאני אלמד, אני ממש חייבת ציונים השנה, חייבת.
בחיים שלי לא חשבתי שזה יהיה קשה, תמיד הייתי מקבלת ציונים מעולים בלי ללמוד אפילו. אבל מאז שנה שעברה, מאז שה"איד" תפס פיקוד בשנה שעברה יש לציין, הכל הפך שונה ומוזר, לא הגיוני.
היום המורה שלי לאנגלית פגשה את אבא שלי, היא לא הפסיקה לומר לו עד כמה אני תלמידה למופת, אבל האם זה באמת ככה? אני בספק למען האמת >_>
well... שיגיע כבר יום ראשון התגעגעתי כבר לכולם.
ולחשוב שהייתי איתם היום, חח.. יש לי התמכרות חדשה ניראה לי, התמכרות לחיי החברה שלי.

והיום העברתי את התמונות של אותם ציורים שציירתי על הקירות של גן בתדוד שלי.
הינה שניים הכי טובים לדעתי-
 
האיכות מאוד מרשימה, אני יודעת ~_~

עכשיו נזכרתי למה אני תמיד מתמכרת לסימס כל פעם מחדש.
כי זה כל כך מגניב,  דא
כפכף החליטה שהיא רוצה לבנות בית קברות. ומי אני שאעצור בעדה, אין זה כיף חיים להתעלל באנשים XD

הולי שיט... אני מתגעגעת לתקופה בה הייתי יושבת עם הטאבלט יום שלם מול הפוטושופ, נוטוב, לא נשאר הרבה עד לתקופה מחודשת כזו (:
Peace n' Luv nice ppl
/m\

ישנם כל כך הרבה דברים שאני צריכה להתנצל עליהם השנה, על כל השקרים, התככים, המזימות...
אבל אם אתחיל להתנצל עכשיו כנראה לא אסיים עד לשנה הבאה, וזה לא טוב. נכון?

אבל...
בכל זאת אתנצל. אתנצל בפני הוריי על הסבל שגרמתי ואגרום להם.
אם הכל ילך לפי השיעורים שלי, יכול להיות שאגמור בשנה הבאה מחוץ לבית, בלי אגורה על התחת, בעוד הוריי מנסים לשכוח שהיתה להם בת.
אבל אני עוד בספק, יכול להיות שבסופו של דבר כן נגיע לפשרה ונוכל לשוב להיות משפחה נורמלית, לא שאנחנו לא כאלה עכשיו, כן?

עד לפני כמה שנים הייתי בטוחה שקיים מונח כזה "משפחה מושלמת" עכשיו אני יודעת שדבר כזה נמצא רק בטלנובלות.
הדבר הכמעט יחיד שמחזיק אותי עכשיו זה התקווה שבתוכי למחר טוב יותר, לשנה טובה יותר.

צום קל למי שצם, וגמר חתימה טובה לכולם.

אז באת אתמול. היה כיף נכון?
כל אחת אמרה שהתגעגעה, חיבקנו אחת את השנייה... דיברנו וצחקנו ביחד כמו פעם.
אבל כמוני את יודעת שמשהו השתנה, אני כבר לא אותה פראיירית קטנה ועלובה, ואת... את נשארת את, כנראה זו הבעיה.
"סוכנות דוגמניות רודפת אחריי כבר חצי שנה" אמרת "אני נשבעת באלוהים, אני נשבעת על החיים שלך!" ואז הוספת.
בנינו, שתינו יודעות שזה לא היה קורה בחיים. וזה לא מקנאה, אני לא טיפוס קנאי כמו שאת יודעת. אבל בחיאת, "סוכנות דוגמניות"? הרי את בקושי מגיעה למטר שישים וחמש, אז... את באמת באמת בטוחה?
וגם כשעשיתי פרצוף של WTF אמרת "מה את לא מאמינה?"
"מאמינה... מאמינה"

היום פגשתי את בן הדוד שלומד בתילתן, דיברנו על הלימודים שם, המוטיבציה ללמוד שם גוברת מיום ליום.
אז מה אם זה 18 אלף ש"ח לשנה? 

יהיה טוב אנשאללה.

כדאי לי לצבוע את זה? (והכוונה כאן לצבעים צבעים, לא לשחור לבן כאילו כי אני הולכת להצליל ולתת לזה קצת עומק גם ככה)

עריכה:
נו נו צבעתי...

(מוקדש רשמית לקוקי 3>)

בונות לעצמי:
1. העיניים... פשוט זוועה -_-
2. הידיים לא בסדר

הסורק פשוט הרג את הציור הזה לגמריי, צבעים מתים. תודה לאל שיש לי פוטושופ 3>

[באוזן - Sia - We'll be found The Rasmus- Sail away]
 CYA