וואי, אני עובר עכשיו את אחת התקופות הכי טובות בחיים שלי, כבר איזה חודש החיוך לא יורד לי מהפרצוף, אני לא מתבאס משום דבר, אני פוגש אנשים שלא ראיתי מלאאאאאאאא זמן!, וגם אנשים שלא פגשתי בחיים, ואני שמח שהכרתי!, כל מיני שיחות עם אנשים עזרו לי להבין מה חשוב, מה לא חשוב, מי ידיד/ה אמיתי/ת שלי ומי לא.
אז מה אם שברתי חוליה בגב, ואני כבר 3 חודשים לא עושה ספורט, ואני כבר חודשיים עם חגורה מיוחדת שמקיפה לי את כל הגוף והיא מכבידה ולא נוחה, ואז מה אם החגורה לא עוזרת לי, ויכול להיות שאם היא לא תתחיל לעבוד בקרוב יכניסו לי בורג בחוליה, ואז מה אם יש 50% שמניתוח כזה יוצאים משותק?!?!, יש דברים יותר גרועים בעולם (כמו שיעור תנ"ך)
אהה, שכחתי להגיד גם שקיבלתי במבחן משווה במתמטיקה את הציון השני הכי נמוך בשכבה ואת הכי נמוך בכיתה שלי (38), אבל אני מקווה שזאת נפילה חד פעמית כי עד עכשיו הכל היה מצוין, והציונים היו טובים, וגם היום היה בוחן שנראה לי שהוא הלך די טוב...!, מקווה שאני לא מדמיין, כי בוחן אחרון בערבית שהרגשתי טוב קיבלתי 41.
בדרמה בסוף קיבלתי על ההצגה שעשינו בסוף המחצית 99, מה כאב לו לתת לי עוד נקודה אין לי מושג?, אבל אחרי מה שהוא אמר לי שנה שעברה אני לא מצפה ממנו לשום משו שקשור לאנשים נחמדים.
אורנה המחנכת שלנו עברה ניתוח בעין והיא כבר איזה שבוע לא בבצפר, והיא גם לא תהיה בשבועיים הקרובים, עד שהיא תוכל לראות כמו שצריך.
בשביעי למרץ כל השכבה שלי וגם סניף מרכז יוצאים לטיול של החיים שלנו 4 ימים לנגב, ובגלל שאני עם גב שבור כנראה שאני אצא רק בשביל להיות עם כל החברים שלי בלילה, ובזמן שהם יטיילו אני יחכה כל יום איזה 7 שעות באוטובוס עם הנהגי אגד השמנים האלה שרק מעשנים ושותים קפה כל היו (שניהם מגעילים אותי..).
התחלתי לקחת שיעורים פרטיים באנגלית, אחרי שקיבלתי 64 בתעודת מחצית, וההורים שלי הפצירו בי להעלות את זה ל-80 עד סוף שנה, אחרת יהיה לא טוב....חחח, וזה די משעמם, כי אני שונא שפות....(גם בערבית נראה לי שאני אכשל בסוף...), אבל חפיף, למי אכפת.
הגדוד שלנו בצופים כמעט ולא בא לפעולות, אנחנו באים פחות מ-10 אנשים כל פעולה, אבל לא נורא, האיכותיים מגיעים, רק חבל שבתחילת שנה היינו איזה 18 בגדוד, ואנשים ששילמו לא באים רק כי פתאום צופיפ זה "לא לרמה שלהם", אז שיקפצו לי!!. ובמש"צים גם הכל מצוין, חוץ מזה שאני לא ממש יכול לטייל כרגע וזה די מדכא ואפילו בטיול לנגב שכל הפרחי מש"צים יעשו הדרכות כל אחד לכיתה שלו במהלך המסלול, אני יעשה איזה פעילות ערב מדכאת לכיתה שלי....אבל ישנים באוהלים, ויש קריוקי, ומאהל בדואי, ואני מניח שיהיה טיול סבבה אפילו בלי לצאת למסלולים, אבל יכול להיות שאני יצא, אז אני עוד לא אומר כלום.
בענייני אהבה אני כבר איזה 11 חודשים לבד, ואת האמת זה לא ממש מזיז לי, ז"א, ברור שהייתי רוצה עכשיו חברה, אבל כשזה יבוא זה יבוא, וכבר אין לי את הדחף "לחפש חברה" בוא נגיד ככה, כשאני יכיר מישהי חמודה (והכרתי אחת כזאת..), אז אני מקווה שיהיה משו, אבל אני לא ממהר לשום מקום!!.
קיבלנו אתמול בחזרה את הבחנים בכימיה וקיבלתי 96, עוד איזה בן זונה אחד שכאב לו לתת לי 100, אבל חפיף, עד סוף שנה אני ישיג מאה בתעודה.
היום הסתפרתי קצוץ קצוץ, כמו שאני תמיד עושה, כי ככה אני אוהב וממש לא מעניין אותי שכולם אומרים שזה לא מתאים לי, זה הגוף שלי, ואני יעשה איתו מה שאני רוצה וכולכם יכולים לקפוץ לי!....חחחחח.
אני בהתלבטויות נוראיות בקשר לאיפה אני אלמד שנה הבאה, כי עדיפות ראשונה שלי זה הפנימייה למחוננים בספורט בוינגייט, אבל אם הגב שלי לא יחלים בחודש וחצי-חודשיים הקרובים, אני לא רואה סיכוי אפילו לגשת למבחני קבלה שם, אבל אני לא מאבד תקוות. אם אני לא אחלים עד אז או שאני לא יעבור את הבחינות אני מתלבט בין להישאר בריאלי או לעבור ללמוד באורט/במעגן מיכאל או בכל בצפר אחר שקרוב לזכרון. הבעיה שלי בריאלי היא שאני אסיים ללמוד בערך בארבע כל יום ואז אני בחמש וחצי בבית, ובשש אני כבר אצטרך לצאת לאימון כל יום ואין לי זמן לשום דבר שקשור לבצפר, עבודות, ש"ב, וכל הציונים שלי יפלו ואני סתם ארד בלימודים, לעומת זאת אם אני יעבור לזכרון אז אני אסיים באחת כל יום בשתיים אני בבית ויש לי מלא זמן פנוי שאני יכול להשקיע בלימודים, לא שצריך להשקיע, כי בזכרון לא לומדים כלום...חחח. אבל ממש לא בא לי להיפרד מכולם בחיפה עכשיו עד שהכרתי כל כך הרבה אנשים עכשיו לחזור להתחלה, למצב שהייתי בו בכיתה ג'?, מה הטעם אני שואל את עצמי, אבל יש הרבה טעם., טוב, לא משנה, עזבו, אני מסובך מידי.
אני כבר יפרסם באיזה פוסט לקראת סוף שנה מה נסגר איתי בסוף.
טוב, אני חושב שחפרתי לכם מספיק על המצב שלי, הכי חשוב זה שעכשיו אני מאושר ןשהכל טוב והעולם יפה, אז שיהיה לכולם ערב טוב, לילה טוב, שבוע טוב, ובתאבון.
מת על כולכם!
נדב.ד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
