the secret garden

זה היה, ללא ספק, אחד מהשבועות העמוסים ביותר שאי פעם היו לי.

במובן הטוב של המילה, כמובן.

את האמת, זה לא פוסט שאמור לעניין במיוחד, אני קצת לא מרגישה טוב והרבה דברים נמצאים לי בראש, אז אני מנסה לפנות בו מקום בכך שאתאר כל מיני  דברים שעדיין מסתחררים לי.

-

זה נראה כאילו זה היה שבוע שבא במיוחד בשביל לבדוק את הגבולות שלי.

ביום ראשון הרסו אותי מנטלית. עשיתי מתכונת-מעבדה, שנמשכה שלוש שעות, ובגלל שלי יש תוספת זמן, היא הייתה שלוש שעות ושלושת רבעי השעה. זה כמעט ארבע שעות. חשיבה רצופה כמעט ארבע שעות. ועד כמה שהמעבדה עצמה הייתה חביבה, השאלות עצמן, למרות שהן לא קשות, בלתי אפשרי לענות עליהן בלי לחשוב, אין שום תשובה שיכולה לבוא בשלוף, כי צריך להבין מה קורה ומה עושים, ובאיזשהו שלב זה פשוט נעשה נורא. ואז הבחינה המשיכה על המחשב. ואז אני צריכה לתכנן ניסוי. ובכל הזמן לא נתנו לצאת לשירותים. אחרי המתכונת הארוכה והמייגעת היו צילומים של כל השכבה על הדשא הגדול, שיצאו מעפנים ביותר, שכן לא עשינו שום צורה מיוחדת או ישיבה מתוכננת. כל אחד ישב ליד החברים שלו בערבוביה ענקית, ורוב השכבה בכלל לא הגיעה לשם. ואז סוף סוף הביתה.

אבל זה עוד לא נגמר. שמתי לי סרט ארוך ונחמד ולאחר שעה וחצי צלצול- פאינה.

שכחתי שיש לי שיעור כפול. אז שעתיים וקצת של שיעור פסנתר שבו בחרתי יצירות חדשות (אני חייבת לציין, מקסימות.), אבל לקראת הסוף התפרקתי. ניסיתי לעשות הרצה של הרומנסה ופשוט לא יכולתי יותר, וניגנתי נורא וספגתי ביקורת מאוד קשה וקיבלתי אותה לא טוב. אבל פאינה מכירה אותי כל כך טוב שהיא הצליחה לאושש אותי. אחרי זה עשיתי הרצה כמעט מושלמת של הגרנדוס, מה ששיפר לי מאוד את מצב הרוח, ונפרדנו במצב רוח טוב.

ואז חשבתי על יום המחרת, והיו לי פרפרים מטורפים בבטן בכל הזמן שחשבתי על אותו יום שני כשהייתי במקלחת, וצנחתי למיטה.

ביום שני הרסו אותי פיזית. הייתה לי בגרות בספורט. בגשם. השעה הראשונה עברה במעין טקס מטופש להחריד שהיה באולם ספורט, שבו חולקו הצטיינות בספורט (מי שמע על זה?), נערכה תחרות משיכה בחבל (מלהיבה ביותר) והיו הרבה ברבורים של מנהלת התיכון (ושמתי לב לראשונה שיש לה קול של מישהו שמדבר מהאףXD).

ולאחר מכן הלכתי לשער לקבל חולצה של "הבנות" (תשובה לחולצה השוביניסטית הדוחה שהבנים של השכבה עשו בטיול השנתי האחרון, וכן, חולצת הבנות ורודה), להתחמם באולם ספורט ולגשת לחנייה. ואז התחיל טיפטוף. אז רצתי עם סווצ'רט, שלא ירטב המכשיר, ובהדרגה הגשם נעשה קצת יותר חזק. למזלי, הייתי מבין הכיתות הראשונות שרצו. היו בנות שרצו בשיא הגשם. אז השגתי תוצאה ממש טובה בהתחשב בזה שזו הייתה הפעם השנייה בחיי שרצתי אלפיים, והרבה יותר טובה מהתוצאה הקודמת. ואחרי שסיימתי והתאוששתי, הלכתי עם נ. לאולם, והתחלתי לצרוח ולקפץ משמחה שסיימתי עם הבגרות הזו. פחדתי שאני לא אעבור ואצטרך לרוץ שוב. נאא, ספורטי גירל עברה בגדול. אבל איך שהצטננתי מזה..

אבל כבר אמרתי שאני לא מרגישה טוב עכשיו..

 בשלישי היו שלוש שעות מרוחות של תנך שבהן לא הייתי צריכה להכנס לשיעור ולאחר מכן הייתה הרצאה מקסימה מקסימה מקסימה של איזשהי פסנתרנית, על התקווה ( ההמנון..). היא חקרה עליו שמונה שנים, ומסתבר שהלחן הוא יהודי במקור, ככה שלא גנבנו כלום.

בזמן של שיעורי התנך שלא באמת היינו בהם, היו "אודישנים" לסוף שנה. אז אני נרשמתי ונבחנתי על שירה. נכנסתי (שוב, עם פרפרים בבטן) לחדר והיה שם מישהו אחד עם גיטרה. הוא שאל אותי כל מיני דברים ואז ביקש ממני שאשיר לו. היה לי ממש קשה להתחיל. פאק, היה לי קשה להתחיל. אבל אחרי שהתחלתי הכל זרם בניחותא והוא ניגן איתי ודיברנו קצת אחרי אחרי, אבל בכל זאת, רק להתחיל היה לי כל כך קשה. אני קצת ביישנית עם השירה שלי, ממש לא בטוחה בעצמי כמו שאני עם הפסנתר. והקול שלי כבר שונה, פעם היה לי סופרן ממש יפה, עכשיו הוא מתקרב יותר למצו..שרתי את "שחק אותה".

אבל היי, אני בפנים, הולכת לשיר על הבמה מול כולם..במחשבה שנייה, אני הולכת לשיר על הבמה..ברררר. אני מקווה שאנחנו נעשה הקלטות במקום.

רביעי שעה אחת במתמטיקה, שבה הראש כבר הסתחרר לי עם כל התלת מימד הזה, ובאיזשהו שלב, י. פשוט קטע את השיעור ועשה לנו "שיעור על החיים", שאת האמת, התחיל בגללי. ואו כמה שצחקנו. זה פשוט השיעור הכי טוב שהמציאו. במחשבה שנייה, אם היו שואלים אותי לפני כמה שנים איזה מקצוע יהיה האהוב עלי, אני לא חושבת שזה היה מתמטיקה. אבל זה כן. גם בגלל המורה.

ואז חזרתי הביתה במונית עם נ. ונמרח לי כל היום בניסיון להכין את הסקירה הספרותית לאזר. אבל לא הרגשתי טוב וכל היום בוזבוז, עד שבלילה לא הייתה לי ברירה וכתבתי סקירה ארוכה ומצוינת.

וחמישי מתכונת בביולוגיה-רבייה, שעתיים וחצי, ולאחר מכן מבחן בספרות מורחב על דון קיחוטה ואנאבל לי.

אני חייבת לציין שהיה לי חום גבוה כבר מרביעי.

ועוד משהו לגבי ספרות.

אני לא מבינה את כל האנשים שרוטנים על כך ששיעורי ספרות הורסים להם את ההנאה מספרים וקריאה. אחרי שלומדים לזהות ולנתח דברים, נעשים מודעים אליהם לבד, ואז דברים מתחילים לקבל משמעות אחרת. זה כמו בישול. שכמה ששף צריך לבשל טוב, אין כמו לטעום מנה ולזהות את הרכיבים שלה, להתענג על התבלינים שמרגישים. אם לא שמים לב לדקויות נהנים פחות, וזה בדיוק אותו דבר לגבי ספרות.

אבל אני מסכימה שמשרד החיונך כופה דעות פלצניות בניתוחים. זה למה זה כיף ספרות במגמה. אני יכולה להמציא פרשנות, ואם היא טובה מספיק, היא תתקבל, לא משנה הפרשנות המקובלת (למרות שמומלץ להזכיר אותה גם).

-

א. התקשר אלי היום, להתנצל על שבוע שעבר. את האמת, הוא קצת נשמע לחוץ ועייף. איכשהו לא נראה לי שהצבא עושה לו כל כך טוב.

הדבר היחידי שרציתי, אחרי כמובן שהוא התנצל והרגיע אותי, זה פשוט לחבק ולכרבל אותו עד שיפסיק להיות קוטר.

אוף, אני מתגעגעת אליו.

-

בזמן שהמחשב עלה לו שרבטתי איזשהו ציור וכשסיימתי- אני אף פעם לא יודעת מה יצא לי, אני לא מגדירה מראש ציור) ראיתי שיצא מן יצור שמזכיר שילוב של ינשוף והחתול במגפיים, עם הבעת פנים עייפה/מסטולה/לא מרגיש טוב.

ואני בטוחה שיש לי גם הבעה כזו.

זה מגניב איך יצורים מומצאים לחלוטין יכולים לספר סיפורים אמיתיים.

מרי

נ.ב.

מי שקרא את הפוסט הזה, שאפו.