מצחיק
זה מה שרציתי שיקרה
וכל הזמן אני שומעת בראש שלי
"עשית טעות"
"עשית טעות"
"עשית טעות"
...
קרעתי מעליי את שתלי העור המזוייפים שתפרתי בכאב על העצבים החשופים.
ועדיין לא החלטתי מה יותר כאב. התחבאתי כל כך הרבה זמן, בקונכייה מפלסטיק.
ברוך השם, הכל עדיין שם בפנים נשמר קפוא ולא התקלקל ולא נרקב - חוזר לחיים. חוזרת לחיים.
אוי ילדה שלי כמה גדלת, גלית קטנה, אי אפשר לזהות... ממש הגדלת את עדשת הראייה שלך על החיים
ראית הכל מלמעלה, שיחקת בעצמך כבכלי משחק, הצלחתי על אף ההבנה הקיומית שאני בורג קטן במערכת- להמשיך ולשמן ולתחזק ולא לגרום לקריסת המערכת כולה.
למרות גלגלי השיניים שלוחצים עליי ומסובבים אותי ומסחררים אותי עד שנראה שאני מתפרקת, מסובבת לכיוון ההפוך, מהפנים אל החוץ, הצלחתי להחזיק. למצוא אנשים עם מברגים עדינים מאוד שיתאימו שיסובבו אותי חזרה פנימה, חזרה למסגרת.
לילדים יש את המברגים הכי קטנים, מברגי קסמים, שמתאימים בדיוק לחריצים המשובשים שלי.
"כל ילד שמגיע לידיים שלך מיד נרגע, באמת מדהים" "זה בדיוק מה שאינה אמרה לי אתמול ואמרתי לה שלא תגזים" "אבל באמת זה נכון יש בך משהו את נעימה כזאת"
ובבחירת המשפט הבא שלי החלטתי במודע להפסיק להצתנע: "תודה, באמת זה התפקיד שלי, ככה אני מרגישה"
זה התפקיד שלי
לספק את הבסיס
את הביטחון וההכלה הכי ראשוניים
להיות הדמות שמשרה את הביטחון
להיות המקום שתמיד אפשר לחזור להתעטף בו
להיות החיבוק המגן עד שזקוקים לפחות הגנה
להיות הגננת בגינה של כל השתילים הכי פגיעים,
של הזרעים שזקוקים לתנאים הכי מסובכים כדי לגדול ולפרוח
ולספק להם את החממה, את המים המתוקים וקרן האור השבירה ביותר
את הדשן המשובח ביותר, להגן עליהם בשתי ידיי מהרוח, להכיר להם את האדמה
את הנמלים ואת המזיקים שבה לאט לאט.
בהתחלה לקשור לעמוד וליישר, לחבוש עלעלים פצועים,
אחר כך ללמד איך להצמיח עמוד שדרה ולייצר חומר שסוגר פצעים בעצמו ולא לבד
בהתחלה לטפטף לתוך השורשים טיפה טיפה של מים
אחר כך להשקות מסביב וללמד אותם לקלוט את הנחוץ
לעזור להם להאריך את השורשים עד למי התהום, שיהיו חזקים מספיק ועם מקור זמין של מים תמיד.
ואם מקווה המים ייתייבש, או השורשים יגדעו - אני עדיין משגיחה, אני אחזור לטפל, להוציא מהאדמה אם צריך, להחזיר לעציץ, לחזק ולשתול במקום חדש.
אגזום באהבה גם עלים יבשים ונגועים , כדי שבמקומם יגדל ענף שלם עם כמות עלים בריאים כפולה.
כמה זמן שלא כתבתי, ככה בדמעות
תסלחו לי, צריכה ללכת למועדונית, לתחזק קצת את השתילים שלא השקיתי כבר יותר משבוע, כי טיפחתי אחרים
עדיין מעצבן אותי שמטרטרים אותי בין המסגרות אבל באמת, זה בעצם מה שהייתי רוצה- להצליח לשלב את הכל. לגעת בכולם ולא לוותר על אף אחד ואחת.
אני אחזור
לסיים לסכם
את מה שאני
כרגע
.
נקודה
.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
