הימים האחרוניםפשוט נוראיים בשבילי, אני לא יציבה בכלל ולא מרגישה שאני מסוגלת לעשות משהו אחד טוב עד הסוף.
אפילו פוסט אחד נורמלי אני לא מצליחה לעשות.
אני לא אשקר לכם, אני טוחנת בלי סוף ובוכה בלי סוף , מסתכלת במראה ורואה מה שאני ממש לא רוצה לראות ואין מצב שרק אני רואה את זה כי זה פשוט ברור לכל אחד!
אני נדחסת בג'ינס מידה 25 ושאני אומרת נדחסת אני ממש מתכוונת לזה... טוב נו ממש פלא אחרי שאת דופקת פיצות ובורקסים כל היום..מפגרת
אין מילה אחרת לתאר אותי...אה בעצם יש... פרה...
כל יום מחדש אומרת לעצמי "זה היום האחרון שאני אוכלת ככה" ויום אחרי זה אוכלת כפול 2..
יש כמה בנות ממש מקסימות פה, וגם באייסיקיו שעוזרות לי וזה אייכשהו מקל עליי קצת ומכניס בי מוטיבציה להמשיך ובעצם בזכותן אני מתחילה היום צום מעכשיו, השעה 2 ועשרה עד מחר בשעה 2 ועשרה ומשם נראה אולי אני אמשוך את זה עוד... אין מה לעשות אני תמיד הייתי נגד צומות, תמיד העדפתי לאכול כמויות קטנות ולהסתדר עם זה, אבל כנראה שאין ברירה ואני חייבת לעבור לתוכנית אחרת שבאמת תעבוד..
ומחר ב"ה אני מאמינה שאני כבר אעדכן אתכן במצבי.
אוהבת אותכן, שרון.
ומצטערת שהפוסט כל כך מבולבל ומבולגן, אבל זה ממש משקף את ההרגשה שלי כרגע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
