איזה שבוע היה לי....
השבוע הכי טוב החופש. יום ראשון עבדתי, כי אני חייבת, והתוכנית הייתה שביום שני, שלישי ורביעי אני לא אעבוד, ובמקום זה אני אלך לבקר את Maya Chan. אבל, ביום ראשון דיברתי עם Maya Chan, והחלטנו שאני אבוא עליה אז. וכך, הלכתי לMaya Chan ביום ראשון, ישנתי אצלה עד יום שלישי, ואז בדרך חזרה, עברנו דרך אריאל ואספנו אותה, והיא נשארה לישון אצלי עד היום.
עכשיו, החלטתי שאתם (בהנחה שיש מי שקורא את זה...) לא יודעים עלי מספיק. לכן הנה כמה דברים חשובים, עם שחכתי משו, אני (כנראה) אוסיף אותו.
-אני גרה בקיבוץ, אבל אני לא ממש מוצאת את הילדים בגילי מהקיבוץ כאנשים שאני יכולה לקרא להם חברים.
-אני לא יודעת לבשל, לאפות או כל דבר אחר שקשור לאוכל, לכן, היום כשאני ואריאל הכנו עוגיות, זה היה מיוחד.
-אני היפראקטיבית, ויכולה להתנהג בילדותיות כה גדולה... אבל אני גם יכולה להיות בוגרת במקומות שבהם ממש לא מתאים להיות ילדותית, וכשאני מתנהגת ככה, אנשים חושבים שאני בת 17-22...
-אני רוצה חבר, ממש ממש.... עוד לא היה לי אחד, אבל זה לא ממש משנה. אני הולכת לקרצצץ על זה הרבה. אני לא חושבת שאני אצא עם מישו מפה... אבל אני עדיין רוצה אחד.
-אני יכולה להיות מעוד מעצבנת, ולהציק בלי סוף, ואם אני אגלה נקודה רגישה, לא כואבת, אבל רגישה, יש מצב שאני אלחץ עליה... זו לא תכונה שאני מתגאה בה... אבל זה חלק ממני.
-אני יכולה להיות ממש רעה, אבל לא בבום. אני יכולה להיות רעה לאורך זמן, ולהגיד דברים פוגעים במינון קטן. אני לא שולטת בזה... זה פשוט ככה.
-אני שונאת את עצמי. באמת. אני אדם נורא. מי שממש קרוב עליי, יודע את זה. אולי זה למה אף אחד מקשריי החברות הקרובים שלי לא החזיקו מעמד. יש לי מעט מאוד יחסים ממש קרובים ושאתם אני מתראה כל יום... טוב... בעצם יש אחד. אבל שנה הבאה אריאל תעבור בי"ס, וכבר לא נתראה כל יום. אני מניחה שזה טוב. יהיו לה חברות אחרות, וככה, לא נהיה כל כך קרובות, ואולי, רק אולי, הקשר ישמר.
-אני פרנואידית. אבל ממש. ברמות שזה מפחיד, ומטופש.
-זהו.... לעכשיו.