|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
פוסט סיום
אז... זהו. זה נגמר. או־טו־טו סוגרים אתר שהיה קים מעל 10 שנים והיה במדה מסוימת קולו של דור, אם לא של כמה.
תכלס חבל לי מאוד לראות את זה. אני עדין זוכר את החברים שצברתי דרך האתר הזה, ביניהם את החברה הכי טובה שלי קייטלין פינקל (מהבלוג הקודם שכבר מחקתי אחרי שהוציאו אותי מהארון) ואת הומואית האגדי שנשאר חבר מאוד קרוב מזה 9 שנים כבר (שדרך אגב, חגג אתמול, 23.12, יום הולדת). דרך הבלוג הזה הבחור שכניתי ”Bó” (”פר\ה” באירית, כי הוא ממשפחה חקלאית, משחק מלים על ”beau”), בחור שהכרתי כשהייתי בחטיבה והוא ביסודי, יכול היה לשמור אתי על קשר כשנפגשנו במקרה על האוטובוס שנים אחרי, וככה יצאנו תקופה קצרה ונשארנו חברים קרובים. כאן גם הכרתי את אלכס, שהיא כנראה הידידה הכי ותיקה שלי שאני עדין בקשר אתה (ואת החברות שלה גם כן). המקום הזה היה הרבה בשבילי במשך הרבה זמן. אני עדין זוכר איך הייתי טינאייג׳ר בודד וחפשתי כאן מקום להתבטא ולגלות אנשים דומים לי מבחינת תחומי ענין, וגם את הנטיה המינית שלי: הייתי מחפש צרופים כמו ”אוסקר ויילד”, ”יפן”, ”ביסקסואל” וכדומה ובודק מה אנשים כתבו בנושא (ככה למעשה מצאתי את אלכס וקייט). כשהייתי בתיכון המקום הזה היה במה בשבילי, בשביל היצירה הספרותית שלי דאז, אבל יותר מזה: הוא היה פורקן להמון מחשבות שרצו לי בראש, ובלי ששמתי לב גם למצב רגשי שלא הייתי מוכן להכיר בו אז ובטח ובטח שלא לחשוף.
הייתי הרבה יותר בודד ומודר משרציתי להודות, והדרך שלי להתמודד היתה לשכנע את עצמי שאני איכשהו יותר מודע ומתורבת מרוב־רובם של האנשים סביבי, משורר משכמי ומעלה ומה לא. קראתי פוסטים ישנים של הבלוג הזה וראיתי עד כמה אגרסיבי הייתי כלפי לא מעט אנשים שהגיבו לי, בין אם לטרולים (שעבורם הייתי מטרה נוחה, כנראה) ובין אם לאנשים שפשוט פספסו את הפואנטות של פוסטים שלי. קצת הוקל לי לראות איך בשלב מסוים היתה הקלה מסוימת, והכתיבה שלי השתפרה, אבל עדין אני מסתכל אחורה ולא מבין איך לעזאזל אנשים סבלו אותי אז. (אולי למעט מי שחלקו אתי דעות וטעמים.) ובגלל זה בדיוק, זו כזו הקלה לראות איך התמתנתי, איך יציאה מהארון הביסקסואלי והאוטיסטי (היציאה השניה נעשתה למעשה כאן, תחת הכינוי Lepus Albus בבלוג השני שלי, שאפילו הגיע כמה פעמים למומלצים!) ולאחר מכן לימודים בתל־אביב הקנו לי שלוה. מאז השתניתי מאוד. כשעזבתי את ישראבלוג הלכה למעשה (כשכתבתי את הפוסט האחרון) עברתי למעשה לטאמבלר, ואפשר לומר שהיום עברתי לקוורה (Quora). בין לבין סימתי תואר ראשון שלקח יותר מדי זמן, גרתי שנתים בתל־אביב (במעונות איינשטיין), אחרי זה גרתי שנה אצל אבא שלי, עברתי טיפול פסיכולוגי חשוב, היחסים שלי גם עם אבא שלי וגם עם אמא שלי השתנו מהקצה אל הקצה, לאחרונה עזבתי שוב את הבית, ואני בשאיפה לעזוב את הארץ בעוד כמה חודשים (אלא אם תכניות שוב ישתנו). עזבתי המון מהאגרסיות שהיו לי (ודעות ואמירות על גבול הגזענות שהיום אני מתחלחל מלקרוא): אחרי מבט פנימי נוקב ועבודה קשה, פתאום מצאתי את עצמי חסר כח ומוטיבציה להכנס שוב להתנצחויות כאלה. לא היה בהן הרבה טעם: במדה רבה הן היו שם בתור תחליף לריבים עם עצמי ועם הסובבים אותי. הדעות הפוליטיות שלי השתנו (שוב) באופן קיצוני, ואני חושב שעכשיו הן מתאפינות ביותר עומק והבנת גונים של אפור (אם כי, כמובן, יש לי עוד המון ללמוד ולהבין). צברתי יותר נסיון בחיים ויותר הבנה של איך אנשים חושבים ומתנהלים, ואמנם יש לי עוד הרבה לאן להתקדם, עשיתי כבר כברת דרך. ועדין, אני לא יודע לגמרי איך להרגיש עם זה שהבלוג הזה כבר לא יהיה. לשמוח שהקרינג׳ של ימים עברו לא יהיה עוד? להיות עצוב מזה שעדות לדרך שעשיתי, למי שהייתי, לטוב ולרע, לא תהיה יותר? הנטיה הטבעית שלי היא להסתכל על זה בעינים אידאולוגיות: לחשוב על זה בתור סמל לאיך שדעות משתנות ומה מוביל אדם להיות מעין ”נקבירד” קטנוני, שמאמץ אידאולוגיה שנתפשת כ”קונטרה” לסביבה שלו, שנכנס להתנצחויות כדי להוציא אגרסיות מתוך תסכול, שלא מבין איך אנשים עובדים וחושב שאידאולוגיה מוצהרת היא חזות הכל, והכי חשוב – שיוצא מזה. האם כדאי שהתהליך ישאר גלוי, גם במחיר מבוכה אישית מסוימת, כדי שאנשים יבינו מאיפה באים אנשי ה־”alt-right” למיניהם (וגם ה־”alt-left”, אם לדבר בכנות)? או שאולי אנשים יפספסו את הפואנטה ויראו באיך שהייתי פעם מקור להזדהות? אבל כמובן, זו בדיוק אותה מחשבה ישנה של לברוח כלפי חוץ, למישור האידאולוגי, כדי לחמוק מהתחבטויות פנימיות שלי, עם איך שאני מרגיש. ובין אם אני ”אמור” להרגיש ככה או לא, אני מרגיש תחושה מסוימת של צער.
המקום הזה היה קהילה. היה לו ”וייב” משלו. ”ילדי ישרא”, לטוב ולרע, היו ”בני מיני”, כמו ”ילדי סנטר” (גרתי ברח׳ גוטליב עד גיל שנה וחצי, כשהמשפחה עברה לחדרה, אבל אני תמיד צוחק שה”קרינה” של הסנטר הפכה אותי ל”ילד סנטר בנשמה”), וגם אם הייתי קצת מרוחק מרובם, עדין הרגשתי כאן די בבית. עצוב לי לעבור על תגובות ישנות לבלוג, לפתוח את אלה מביניהן שמקושרות לבלוג מסוים ולראות הודעת ”שגיאה במספר הבלוג” אצל רובם (או עמוד ”גישה לבלוג פרטי”), ופוסט אחרון שנכתב סביב 2011 כמעט אצל כל השאר. יותר נורא מזה: נוראית בעיני המחשבה שהבלוגים של אנשים שכבר לא אתנו יותר כבר לא יהיו, בהם הבלוג של מוראל אשבל ז״ל תופש מקום של כבוד. אנשים שכבר לא יהיו ומהם כבר לא יהיה יותר, ונוראית בעיני המחשבה על המשפחות שלהם. אני מקוה שהם גבו הכל. (וברמה האישית, כואב לי לראות את הבלוג השומם של א י ש, שהיה החבר הכי טוב של הומואית. היה לי אתו סכסוך לפני שנים רבות כי הוא אמר עלי כל מיני דברים שליליים ולא ממש נכונים למי שהיה בן־הזוג שלי באותה תקופה שמאוד הטרידו אותו, ולא ממש יכול היה להסביר את עצמו כששאלתי, אם כי אחר־כך בן־הזוג שלי הראה לי שהוא כתב לו דברי שבח עלי ושאם בן הזוג שלי לא רוצה אותי ש”יתן” לו אותי. אני לא סלחתי, ושנתים־שלוש אחרי זה הוא נסה להתאבד בקפיצה ויצא מזה עם נזק מוחי כבד. שנים אחרי המקרה הטינה כבר נעלמה, ועכשיו פשוט חבל לי.) טוב, זה כבר מספיק. בסופו של דבר, עם כל האֵבל, דברים נגמרים מתישהו. ישראבלוג מלא את תפקידו ההיסטורי נאמנה, והגיע הזמן להכיר תודה, להתבגר ולהמשיך הלאה.
היה שלום, ישראבלוג. היו שלום, ישראבלוגרים. נעמתם לי מאוד. מקוה שתעריכו את השיר הזה, שבדיעבד נהיה שיר פרידה.
ובפעם האחרונה:
חד יומא...
| |
Sisyphus’ grave
This post here is a testament to Israblog’s technical failures that would make me indifferent towards its imminent closing. I’ll just stick with Tumblr anyway; it’s better.
| |
On the Subject of Oppression
I am very much busy these days with a colossal paper I am to hand in, lest my arse be handed to me. Yet, I adamantly refuse to let an entire calendar month pass by without a single update since my return, and so I shall write on a subject which I have been very much aware of in the past month or two: oppression. I have become very aware of the subject after befriending many transgender people and becoming (even) more aware of what feminism is up against, and, as a true friend or family member can, I have some poignant yet very caring and very, very sympathetic criticism to offer from my point of view:
First of all, time and time again I see in feminist writings a three-pronged division of society into oppressors, allies, and the oppressed. I see many justifications for the angry, often violent rhetoric used by non-cisgender people used to point out the hypocrisy of oppressors’ dismissive attitude towards the horrible grievances (often lethal violence, discrimination in employment and housing, and a general dismissal from society as the butt of twisted jokes) that transgender people (and, although usually not to the same extent, genderqueer people) endure, ‘die cis scum’ being the most prolific one among them (and no, no-one who uses this motto genuinely wants to kill cisgender people, just to point out to them their hypocritically dismissive attitude towards the same violence directed at transgender people). I see people defending their right to use mocking and dismissive rhetoric towards the oppressive groups in the kyriarchy they live in, often against white people, citing that their actions are entirely disproportionately small when compared to the systemic oppression they have been going through. I came across a wonderful metaphor for this, reblogged on the amazing Tumblr page For Lack of a Better World, saying that vampires should be a metaphor for the privileged and not outcasts. While I very much appreciate the sentiment and would probably feel the same way if I were one of those groups... no, wait, I am. I have Asperger’s Syndrome, and I’ve yet to see one positive and accurate portrayal of Asperger’s syndrome in any work of fiction. I can cite only two cases I’ve encountered of ‘classic’ autism being portrayed accurately: Yellow Peppers and Barfi!; the former treats autism as a horrible bane on the parents’ lives, the latter... the less said about the latter, the better. I am subject to stereotypes of all kinds―‘benign’ (‘You’re one of the smart ones, right?’), rarely neutral, usually negative (no sense of humour, no empathy, no ability to connect with other people, attention-whoring, a touch crazy and possibly a psychotic school shooter in the making, you name it). I’ve encountered some negative reactions for being bisexual as well, but it’s not even remotely as influential on my life as being an aspie is. So yes, I’ve thought and said (in jest) some mean things about neurotypical people to vent my frustration, mostly that they’re really fucking stupid (I’ve even come up with a joke about NTs that I love telling: how many NTs does it take to change a lightbulb? ‘Seriously? You wanna change the burnt lightbulb? O-kaaayyy...’). Also, the mass media also ‘reprimands’ me often for my not-entirely-male gender identity and expression. But you know what? This experience highlighted a very important concept: that the three-pronged division mentioned earlier is inaccurate, and needs to include a fourth category: uninformed privileged masses. The fact is, it’s not ‘white people’ who oppressed black people, but rather a small group of sociopaths/narcissists with power who happen to be white. As a matter of fact, this actually tends to work both ways: back in the early days of the slave trade and colonialism, powerful white people bribed local power-bearers (or power-bearers to be, in case of Iran for instance) into collaborating with them in exchange for power, sometimes with trickery, sometimes not (yes, the slave trade too: in the past, the concensus was that the black chieftains were blameless victims of pillaging white invaders, but recently researchers in the field began looking into their responsibility for this atricity); this practice quietly persists today, notably in the case of Israel, which has the nerve to trade and even sell arms to the global pariah tyranny in Eritrea. The simple coal miner from Wales had no say in the British Empire’s leaders’ decision to colonise half the fucking world; the humble Japanese villager was not the one who urged the Japanese Diet to conquer Korea; the ordinary Ashkenazi Jews, let alone (soon-to-be) Israeli Jews in Palestine were not the ones who made the notorious gesture demanding to ‘ drive [the Palestinians] out’ (and certainly not the poor, poor Ashkenazi Holocaust survivors, who were horribly stigmatised up until Eichmann’s trial); and the common American southerner did not own slaves, and most certainly did not establish the slave trade. Those people were simply lucky enough to belong to the same arbitrary groups the people in power belonged to, and kept ignorant and miserable enough to believe it was in fact the member of another arbitrary group that is the source of their woes. In many ways, this is much more of a class issue than it is a race/gender/creed issue.
Oppressed groups, the privileged are not your enemies; active oppressors are. The cisgender man who reacts in disgust at a transwoman because he doesn’t know any better is not your enemy; the cisgender man who assaults a transwoman for shits ang giggles, the police officers who refuse to take the victims seriously, and the media that actively propagates transphobia despite having been educated otherwise time and again (here in Israel, whenever the media misrepresents transpeople for the Kot-knows-how-many-eth time, they are sent guidelines for proper representation written by Nora Greenberg, former chairwoman of the Aguda, and it never seems to sink in), the legistlators who refuse to give a flying fuck about transgender people, &c.― they are your enemies. And you know what? Male gamers who protest at having a heroine wearing pragmatic, non-revealing clothing saying they can’t, and I quote, ‘fap to this’, are very much women’s enemies. Oppressors in positions of power (primarily politicians) often make new enemies by putting the masses in impossible situations: in Western countries it’s done by perpetuating neglect of oppressed minorities, oftentimes perpetuating conflict between the oppressed and a sub-category of the privileged, the underprivileged (a group with partial privilege due to belonging to the same group as the oppressors, at least to a limited extent; in the US it used to be Italian- and Irish-Americans, in Israel today it’s the non-Ashkenazi Jews); here in Israel it’s caused by constant fear-mongering, sending young men to impossible situations involving warfare against the oppressed groups until they are eroded into actively becoming their enemies, and, once again, perpetuating neglect of the underprivileged, most visibly where African refugees are forced to live. A post I came across on Tumblr, shared by the most wonderful Bow-Boy, responds to cisgender people refusing to show support for people using violent rhetorics with the retort, ‘You didn’t support me in the first place, then.’ This claim is based on lack of division between oppressors and uneducated privileged masses. The masses need to be educated and have their sense of empathy appealed to; people don’t become vegetarians because animals fight back, and refrain from taking this step not because of a desire for wanton cruelty against the defenceless but because they believe they need meat and dairy to survive. The point is to acquire their previously non-existent support. Yes, it’s true that uprisings and rights are achieved by aggressive means, but those were directed at the oppressors: the British army, the American police in the Stonewall riots, Henry Ford (who was sued by Jews for the anti-Semitic propaganda he published), and other cases I can’t think of. Aiming aggression at the masses will just reinforce the notion the oppressors condition them into adopting, namely that the oppressed are a threat to them in some way. An Israeli who lost a friend or a relative to a terrorist attack during either of the Intifádas will not be more supportive of the Palestinian cause; they will instead conclude that the Palestinians are every bit as dangerous as he was told. A man who is fiercely reprimanded for cat-calling a woman, genuinely thinking it’s a compliment, will simply dismiss the woman reprimanding him as ‘a bitch’ and not learn a thing. Treat the privileged kindly and educate them politely, but show your active oppressors you are a force to be reckoned with. On this issue: yes, the privileged masses are generally unaware of the oppression you go through. I, for example, genuinely thought in high school that oppressing women in Israel is no longer a ‘thing’, maybe just among certain groups (religious people predominantly), so I honestly thought feminist complaints on the issue was a tedious case of preaching to the choir, especially when ‘white feminists’ were discussed. So yeah, education will make a colossal difference.
Second, give apparent examples of oppression the benefit of the doubt. Seth McFarlane is an excellent example; his humour is either poking fun at stereotypes to extreme degrees, so they will no longer be taken seriously, and showing his real opinions on oppression by mocking the oppressors―Meg Griffin’s abuse is not meant to be funny because ha ha the uggo gets fucked, but rather to portray people around her as caricature-ish psychopaths. The notorious Haaretz commercial, in which a young man bemoans the poor ‘user experience’, wasn’t meant to represent women as an object to be used, but as a caricature of the man who expects to learn about the Arab Spring from having sex with a woman (another commercial from that series showed a woman with similar expectations from her 3-year-old son). Rape jokes are not meant to ‘trivialise rape’; in fact, trivialising rape would kill those jokes, as they rely on shock value based on a perceived concensus that rape is morally abhorrent, and a glaring lack of understanding of its horrific prevalence. (By the way, I keep hearing about how frequently rape goes unreported and how few charges end in conviction, while the numbers of fake charges is marginal, yet these claims are never accompanied by sources; if any of my readers have any, I would love to be able to back this claim.) Also, I would like to point out that MRAs’ claims that feminists ‘call it chivalry when they like it and sexism when they don’t’ are not entirely unfounded; there are women who adopt a vile ‘halfway’ attitude between claiming the rights feminism demands and the perks of patriarchy (protection, being paid for when dating, &c.). I’ve had the unfortunate experience of arguing with a classmate in 9th grade who asserted that ‘it’s wrong to hit girls’; when I challenged this twisted notion and said that if that’s the case, then ‘women should go back in the kitchen and never get jobs’ (i.e. ‘you can’t eat your cake and have it’), she completely ignored the message I tried to convey and claimed I’d said that women should go back in the kitchen and never get jobs. Fortunately, she was a transfer student, and none of my pre-existing classmates agreed with her original assertion (which only served to make her angrier).
Third, yes, fearing oppression working in the opposite direction is a legitimate fear. There have been many cases of racist attacks on innocent white people by black people; this is a particularly horrifying example. There have even been cases of non-heterosexual people using heterophobic violence. Some activists, notably (at least over here) Israeli activist Dan Veg, often claim that all the heterophobic/cisphobic rhetoric is harmless and does nothing more than simply offend heterosexuals/cisgender people. I disagree. Also, yes, misandry is a thing. Some of you might have the privilege of living in a Western country where there is no such thing as conscription and infant circumcision is negligible in scale; I don’t have that privilege. Had I not been able to get out of the army using my AS, I would have had to be drafted for three years, while girls my age were drafted for two. Also, while AS is grounds for release (in some cases), the IDF bureaucracy is a notoriously incompetent mess and could overlook that; I have a friend who went through several months of prolonged suffering in the IDF before someone noticed he had been diagnosed as an aspie before being drafted. Aside from that, I lost my foreskin as a baby to peer pressure, which originates from my oppressors, my sworn enemies: the state Jewish Orthodoxy. So, as an unwillingly circumcised male living in a country without public transportation on the Sabbath and without the ability to marry people of my sex or who aren’t registered as being the same religion as I am in the Ministry of Interior or were born the same sex as me without flying abroad, if you want to say something about me being intolerant or disrespectful, I not-very-kindly urge you to SHUT THE FUCK UP. As for feminists (mostly ‘white feminists’ actually) claiming that misandry isn’t a thing, as ironic as this sounds: check your privilege.
And that’s probably all I had to say, at least for now. Here’s to a month of progress to us all.
Unum diem...
(P.S.: It has recently come to my attention that people who like-like me have the tendency to binge on the archives of this five-year-old blog. I should point out for their sake that while I am flattered by the gesture, they should bear in mind that most of these past entries are old and many of them are no longer relevant and do not reflect many of my current views. If you want to know my current views on a topic I raised months or years ago, ask.)
| |
Hebrew post – בפעם האלף, למה לא ברית מילה (או: איך פראיירים אמריקאים דופקים אתכם)
הפוסט הזה הוא פוסט תגובה לבלוגר ”הגזר” ששאל לגבי ברית מילה. אני אגיד שוב: ח ד מ ש מ ע י ת ל א.
קצת היסטוריה.
מילה טקסית היתה נהוגה במזה״ת לא רק בקרב העבריים. קבר מתקופת השושלת הששית במצרים מראה שהמנהג הזה נהוג אפילו אז. זה ככל הנראה התעוד הכתוב העתיק יותר למנהג הזה. מענין לראות שם את העדות של בחור בשם אוּהה, שמספר בגאוה איך הוא נימול ביחד עם עוד איזה 100 איש ולא ציץ. המנהג הזה הגיע אח״כ גם לעמים מסביב: ”The Phoenicians and the Syrians of Palestine themselves confess that they learnt the custom of the Egyptians; and the Syrians who dwell about the rivers Thermodon and Parthenius, as well as their neighbours the Macronians, say that they have recently adopted it from the Colchians.” (”הפיניקים והסורים בני ארץ־ישראל מודים בעצמם כי למדו את המנהג מהמצרים, והסורים היושבים סביב הפרת והתרמודון, כמו־גם שכניהם יושבי מקרונס, אומרים כי הם אמצו מנהג זה לאחרונה מהקולכים.”)
נקפוץ הלאה למאה ה־19. בתקופה הזו הדעה הרווחת היתה שיש מנהג מסוים מאוד מסוכן, שנחשב נזק עצום לבריאות הפיזית והנפשית של אדם, שחיבים למנוע בכל מחיר: אוננות. ג'ון הארוי קלוג, אחד ממקימי חברת קלוג'ס, חשב שפורקן מיני הוא מסוכן בצורה מיוחדת, ותמך לא רק במילה כדי לגרום לבנים להפסיק לאונן, אלא גם בשפיכת חומצה על הדגדגן של בנות כדי לגרום להן להפסיק; למעשה, אפילו המנהג של מילת נשים תפש תאוצה בארה״ב במשך תקופה מסוימת. למעשה, הקורנפלקס הומצא כדי לגרום לאנשים להפסיק לאונן. באדן פאוול, מיסד תנועת הצופים, הקים את התנועה כדי למנוע מנערים צעירים לאונן באמצעות הסחות מתמידות.
עכשיו נבדוק היבט אחר, באותה תקופה: רופא בשם ד״ר לואיס סייר (Lewis A. Sayre) נדרש לטפל בילד צעיר שנראה כפוף לגמרי, עם הברכים כפופות כל הזמן בזוית של 45 מעלות. אחרי שנבדקו עוד המון פתרונות אחרים, התברר שמדובר בשתוק שמקורו בערלה שמוקרן לרגלים. הוא מל את הילד, וככה הוא הצליח להתישר חזרה. לפי ויקיפדיה (יש מקור אבל בלי לינק), אחרי המקרה הזה התחילו לקשר המון בעיות שונות לערלה. המנהג תפש תאוצה ב־80 שנה הבאות בערך בבריטניה (אפשר לראות את זה בעדכונים לערך ”מילה” באנציקלופדיה בריטניקה), בארה״ב, בקנדה, באוסטרליה ובניו זילנד, והפסיק יחסית להיות פופולרי בכל המדינות האלה כמה זמן אחרי מלחה״ע II. אח״כ תפש תאוצה מחדש בארה״ב בסוף שנות ה־80, כשהארגון הרפואי האמריקאי (AMA) התחיל לפרסם מחקרים שטוענים שזה דוקא כן בריא והפכו את זה לנהוג שם שוב, עד כדי כך שבשנת 2001 התברר שרופאים לילדים לא נימולים קבלו מידע מוטעה וזלזול מהרופאים שלהם בגלל זה.
היום, בכל אופן, המנהג דועך בארה״ב מחדש. היום אין כמעט ארגונים רפואיים, וביניהם ה־AMA, מתנגדים לבצוע ההליך בתינוקות באופן סדיר כי אין מספיק עדויות שזה באמת עוזר, אם לא גורם לנזק בלתי־הפיך. לפני שנתים 18 חברות בטוח לאומי בארה״ב הפסיקו לממן את הנתוח הזה. הספור הזה שמילה מונעת איידס הוכח כבולשיט: אומרים שזה הבדל של 60%, אבל לא טורחים לצין שלא מדובר במספרים אבסולוטיים.
בקצור, מדובר במנהג ככל הנראה מצרי במקורו ששמש בין היתר כהוכחה לגבריות, שהפך פופולרי בגלל מדע בכאילו,נעלם, חזר בגלל מדע בכאילו ועכשיו מתחיל להעלם בעולם המערבי.
ועכשיו בנוגע לענין המסורת.
אחרי שראינו שלא מדובר במנהג יהודי מקורי, כדאי לשאול עוד כמה שאלות בנושא. קודם כל, איך אתם מכבדים את המסורת שלכם? אתם מעינים בפילוסופיה יהודית? אתם מכירים את ההיסטוריה והתרבות של העם שלכם ברמה מספקת? (אם עניתם כן, אני מקוה שאתם לכל הפחות מכירים את המלכה שלומציון ואת אלכסנדר ינאי, את שירת ספרד ואת עמנואל הרומי, את שבתאי צבי, את מיכ״ל ואת אדם הכהן ואת שלום שבזי, וכו׳ וכו׳.) אתם יודעים להכין חמין\צ׳ולנט או מאכלים יהודיים מסורתיים אחרים? אתם מכירים ספורי עם יהודיים? לא? אז תסבירו לי, בבקשה, מה קושר אתכם כ״כ חזק למסורת היהודית שאתם רוצים לשמר? זה שאתם מחקים מנהג מצרי בגאוה?
אז כל הכבוד. בחרתם מנהג שנוטל מחיר כבד מהבן שלכם ולא מאמץ ועומק אמתיים כדי להכיר את התרבות שלכם. הלכתם לכוון הכי פרימיטיבי שיש. אם הייתם אומרים שמדובר בתועלת רפואית או בענין דתי, הייתי אומר סבבה, הגיוני, חבל שלא ידעתם את כל הפרטים, אבל רק כי זו מסורת? זו צביעות. כדאי שתשקלו מחדש, ואולי תבחרו לעשות ברית שלום במקום.
ועכשיו לנושא הדת. ארבע מלים: יהוה היהודי לא קים.
שום ארכאולוג או היסטוריון שמכבד את עצמו לא מתיחס לתנ״ך כמקור היסטורי רציני. מדובר בתעוד הכי מסולף שקים. יש בו עוותים על עוותים והטיות על הטיות ופלגיאט ממסורות של עמים מסביב. רק צריך לפתוח ספר למוד תנ״ך לחטיבה או לתיכון ולראות מה כתוב שם: שאחאב היה מלך מעולה, שמשלי, קהלת ושיר השירים לא נכתבו ע״י שלמה המלך, שספר בראשית נכתב בכלל בימי בית שני, וכמובן―שאת ספר תהלים לא כתב דוד המלך (באמת, דוד המלך כתב שירים על הקמת בית המקדש השני?). צריכים לעשות שמיניות באויר די למצוא הסברים שאיכשהו מסברים את האוזן ומסבירים את כל זה.
אבל אתם יודעים מה? אני חושב שהערס הסקפטי עושה את העבודה הכי טובה בלהסביר למה זה הכל שקר. בתמצות: התנ״ך מדבר שטויות גמורות בכל הקשור לביולוגיה וטועה בסווג חיות כמעלות גרה או לא וכמפריסות פרסה או לא, והתלמוד מדבר בצורה בלתי משתמעת לשתי פנים ומרחיב את השגיאה הזו. שימו לב לתגובה שהוא קבל: הוא תקף רק חצי מהטעונים בהגנה שלפיה, הקביעות האלה נקבעו לפי המציאות ההלכתית ולא המציאות שאנחנו מכירים. במלים אחרות, ההלכה לא קשורה למציאות...
אז אם בכל־זאת אתם מאמינים שיש הסבר הגיוני לכל מה שכתוב בתנ״ך, אתם לא יכולים לקחת ברצינות את התלמוד. אי־אפשר להסתמך על הזועתון הזה, שרובו ככולו זוהמה רוחנית. רוצים לעבוד את יהוה? סבבה, יש די והותר אלטרנטיבות, של א מ ע ר ב ו ת ה ת ע ל ל ו ת ב ת י נ ו ק ו ת.
ודרך אגב: גם יהוה המוסלמי לא ממש מת על הרעיון. בעלי אינטרסים שמדברים בשמו דוקא כן.
(אגב, סתם הערה: בפעם הבאה שיגידו לכם שעושים ברית בגיל 8 ימים כי גלו שזה הכי פחות מזיק, תגידו שזה שקר.) עוד נקודה למחשבה: זה לא אמור להיות חוקי. בארץ קימים סעיפים 2 ו־4 בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ששומרים על הזכות לשלמות הגוף. בשנות ה־90 הוגשה עתירה לביהמ״ש להוצאת המנהג מחוץ לחוק, אבל ביהמ״ש נתן שורה של נמוקים אידיוטיים לדחות את העתירה:
- כפי שצינתי למעלה, הנתוח הזה הוא השתיכות ברמה שטחית מאוד לכל היותר למסורת היהודית. מעבר לזה, זה גם לא משהו שבן־אדם מחליט לעשות לעצמו בגיל 8 ימים אלא מ י ש ה ו כ ו פ ה ע ל י ו א ת ז ה. זו לא השתיכות מרצון. איך זה יכול לקבוע השתיכות של מישהו לקבוצה כלשהי בחברה דמוקרטית?
טעונים דתיים ל א ק ב י ל י ם ב מ ד י נ ה ד מ ו ק ר ט י ת. מה אם היו מאמצים טעונים כאלה להצדיק יחס מפלה (במקרה הטוב) כלפי נשים, להט״בים ולא־יהודים? אה, רגע. היהודים הם לא היחידים שנימולים. חוץ מהערבים ומהאמריקאים (אם כי האחרונים עושים את זה פחות היום), גם בדרום קוריאה אמצו את המנהג הזה בחום, והוא קים גם ברוב מדינות אפריקה ובקרב חלק מהעמים הילידיים באוסטרליה. עוד מידע כאן. בסוף התגובה ביהמ״ש אפילו מצין את זה בעצמו. אז מה פתאום מדובר כאן על הבדלה בגוף? ומה פתאום מדובר על הבדלה בנפש? זו גזענות מתועבת לשמה. ולא רק כלפי לא־יהודים, אלא גם (ובעקר) כלפי יהודים, שחיבים לעבור את הזועה הזו רק כי הם שיכים לעם מסוים. למה הוגי הדעות היו צריכים לתת משמעות לנתוח? אין לו משמעות משל עצמו? ואם כבר לצטט הוגה דעות, למה לצטט את הרמב״ם שאומר שעושים את זה רק מתוך אמונה עמוקה? איך, חתולים אדירים, מעז בית משפט להשתמש בטעון כמו ”ברית מילה שקולה כנגד כל המצוות” כטעון לגיטימי? ברית מילה חשובה מאסור על רצח? זה שכ״כ הרבה יהודים ”מסרו נפשם” על בצוע המנהג לא אומר שהוא חכם או טוב. אם כל החברים שלכם יקפצו מהגג וגו׳. מה פתאום העותרים צריכים להוכיח שזה לא בריא? כמעט כל הגברים בעולם נולדים עם ערלה, מי שרוצה לשנות משהו בנוגע לזה ה ו א הנושא בנטל ההוכחה. לא סתם אומרים ” ראשית כל אל תזיקו”. לומר שזה לא הליך רפואי זה טעון מתקבל, איכשהו. אבל אחת הטענות היתה שעושים את זה כי זה בריא, ומכאן שמדובר בהליך רפואי, לא דתי. ביהמ״ש, תחליט!
זה רק בהתחלה. בהמשך יש טעונים יותר הגיוניים בנוגע להגבלת הגדרת המונחים ”פגיעה”, ספציפית בילדים, בחוק הישראלי בהתאם לנסיבות, פגיעה בחופש הדת וכו'. לא קראתי את כל התגובה, אבל מהסקירה שעשיתי לא נתקלתי באזכורים למקרים (הנדירים אמנם) של סבוכים חריפים כתוצאה מהנתוח שיכולים להגמר במות. רק לפני שנה היה מקרה של תינוק בארה״ב שמת כתוצאה מהדבקות בהרפס בזמן ”מציצה בפה”, זוכרים? אז נכון, מדובר במקרים של אחד מאלף. ועדין, הייתם רוצים שזה יהיה הילד שלכם?
וכלפי הגברים שבכם: איך, קיבינימט, אתם לא מתקוממים נגד זה? מצפים מכם לעמוד בכאב עצום ממש כבר בתור תינוקות רק כי אתם זכרים, איך אתם לא מתרעמים על האפליה הבוטה הזו? מדובר במיזאנדריה לכל דבר וענין. גברים אמריקאיים שמעזים לדבר נגד זה מקבלים הרבה תגובות בסגנון ”תהיו גברים, תסתמו את הפה ותגידו תודה”. מצפים מכם להביע מינימום רגש, לצאת להלחם בשדה הקרב כדי להוכיח שאתם ”גברים”, ולעבור התעללות מינית בתור תינוקות רק כי נולדתם למין מסוים. האשה שנשלחת למטבח לפחות בטוחה בו, ומצילים את החיים שלה ושל ילדים לפני החיים של הגברים במקרים של אסון; האפליה שאנחנו סופגים שמה את החיים שלנו בסכנה אם נולדנו במקום הלא נכון. ואחרי כל זה, למה אתם חושבים שעדין תומכים בהליך הזה? התשובה מאוד פשוטה: כסף. כל נתוח כזה בארה״ב הוא מאוד יקר, והרופאים יודעים שאם הם ימצאו תרוץ כזה או אחר לעשות אותו, שהאנשים הפשוטים והבורים יהיו מוכנים לקנות, הם ירויחו המון כסף כל פעם. עד 2010 זה היה תהליך סטנדרטי שם: תינוק נולד, לוקחים אותו מיד לעבור מילה, אפילו אם ההורים אמרו לא. הורה אמריקאי היה צריך לעמוד כל הזמן ליד הילד שלו שלא יעשו לו את זה מתחת לאף בתואנה שנותנים לו זריקות ומנקים אותו; אני נתקלתי במישהו שלא רק שכמעט עשו לו את זה והוא נצל ברגע האחרון, הרופאים עוד רצו לחיב את ההורים שלו על זה, וזה רק מקרה אחד מתוך הרבה אחרים ששמעתי עליהם. אח״כ גם משקרים להורים ואומרים שהוא ישן לאורך כל התהליך. לא מאמינים? הנה רשימת צטוטים של רופאים אמריקאים שמודים בזה בפה מלא. את הטעונים האלה קונים בארץ בהתלהבות, והמגמה נמשכת. אח״כ, רופאי ילדים שבאים אליהם ילדים לא־נימולים עם בעיות בדרכי השתן אומרים שצריך למול (בעוד שבנות עם אותן בעיות בדיוק פשוט מקבלות אנטיביוטיקה), או שהם מושכים לילד אחורה את הערלה וגורמים לפעמים לנזקים עצומים (או מתוך בורות או במזיד), ואז חיבים למול, והם מקבלים את השכר שלהם על זה. במלים אחרות: אתם נדפקתם בגלל פראיירים אמריקאיים, והצלחתם לצאת עוד יותר פראיירים מהם.
ולסיום, אני חוזר שוב על הסבות למה לא לעשות את זה:
- מדובר בפגיעה רפואית: הערלה כוללת חלבון בשם ציטוקין (cytokine) שמהוה חלק מהמערכת החסונית, היא מגנה על העטרה והיא מוסיפה חכוך שמונע פציעות בזמן קיום יחסי מין. הספור הזה על סרטן שנגרם מהערלה הוא שטותי, כמו־גם הטענות על סכונים אחרים למחלות
אם הילד שלכם יצא, חס וחלילה, טרנסקסואלית (”חס וחלילה” כי זה ברוך לא נורמלי לעבור את כל התהליכים כדי לשנות את המין ומה לא, לא כי יש לי משהו נגד טרנסים), יחסרו לה חלק מהחלקים להשתמש בהם בנתוח: הערלה נוצרת מאותן רקמות עובריות כמו הערלה הדגדגנית. גם אם אתם לא מתים על הרעיון שהבן שלכם יהיה בת, לא תעדיפו שיהיו לה כל החלקים שהיא צריכה, שאם היא עושה את זה שתעשה את זה כמו שצריך? זה מכוער. זה משאיר צלקת מכוערת וצבע לא אחיד ויובש לא מושך. לא מסכימים? סבבה, זו דעתכם, ואין לכם שום זכות לכפות אותה. (ולא, אני לא כופה את שלי: מבחינתי בן־אדם שוצה לעשות את זה לעצמו מתוך החלטה מושכלת כאדם בוגר, שיבושם לו; אין לו שום זכות לגזול לילד את הזכות הזו.)
וזה, כמובן, רק קצה הקרחון. כבר דברתי מספיק בנושא בעבר. עכשיו אני מספק עוד הרבה יותר מקורות; אני מקוה שלפחות זה יגרום ליותר אנשים להקשיב.
חד יומא...
| |
A few personal remarks about New Year’s eve and Christmas
As odd as it might seem to many of my foreign readers, I’d never seen a Christmas tree until I was about 10, I think. I happened to be at a mall in Haifa, which is home to many Christian Arabs, and saw a huge Christmas tree there. At the time it was a very interesting novelty, something I’d hitherto only seen on the telly and such, and I remember liking it.
Naturally, my family do not celebrate Christmas. They celebrate Hanukkah instead. I hate Hanukkah, chiefly because of its origins as a celebration of the victory of a bunch of fanatics’ semi-successful guerilla warfare over the army of a badly battered nation and the short-lived autonomous chaotic theocracy they established. When I celebrate it with them, all I do is just stand there when they light the candles, just so I don’t really alienate myself from the family, and wait for it to end. As an atheist, I do not say the Hanukkah blessings, and I definitely do not sing that horrible, horrible song Ma‘oz Tsur*: Israelis usually sing just the first verse (occasionally the fifth) and the Hebrew version of Oh Chanukah, with that weird, unrelated reference to the Temple of Israel shoved in there. I am constantly surprised at how non-religious Israeli Jews seem to be completely unaware of what the re-establishment of the Temple of Israel means: essentially, a rampant theocracy, headed by a king and a council of religious elders who will execute people who do not observe the Sabbath and other commandments, and not to mention the huge war that would ensue, as re-establishing the Temple would require demolishing the Al-Aqsa mosque. But that war is, of course, part of the Orthodox Jewish eschatological vision (look up ‘Gog and Magog’ on Wikipedia and search for the word ‘war’), so they’re ready (as the first and last verses of Ma‘oz Tsur indicate), and we should all be afraid.
This long rant is here to point out that I do not feel at home here. This is not my place. I can’t even celebrate Novy God properly, with a festive tree and a happy feast that won’t be harder to prepare due to arbitrary religious rules limiting the availability of good food, as much as I wish I could. I get a bit giddy whenever I see a Christmas tree that makes me feel closer to somewhere I do belong to, but a bit sad as well as I remember where I really am; a bit like a Hindu devotee seeing the idol of the deity he worships, craving to be by his side, so do I crave to serve the ideals I firmly believe in where I belong.
So my blessing to all of you (and myself) for the new year is, may we all be where we truly belong next year; and to those lucky enough to have achieved this, I wish for you to acknowledge it and be happy about it.
С новым годом, everyone.
Unum diem...
(P.S.: My poetry and translation business has a Facebook page now.)
*While this might seem like a poem demanding vengeance against those who’ve wronged the Jews, one must remember that the Christian rulers themselves were far from being that hostile towards Jews were in no small part responsible for a huge part of the hostility towards them, and in fact pretty much started this whole conflict with their gross mistreatment of Christians, which was actually mostly by the common people and not by the rulers, who were generally fonder of them as they were a good financial source for them. Also, Jews haven’t been persecuted systematically by Christianity for ages, and this song is still sung proudly in every Jewish home in Israel.
| |
Hebrew post – מה זה ”שמאל”? הגדרות יסודיות ושבירת מיתוסים בפוליטיקה הישראלית והעולמית
לאור המלחמה האחרונה ולאור הטוקבקים והוכוחים הבלתי־פוסקים בנושא מדיניות ומה לא באינטרנט שרק הולכים ומחריפים עם הזמן, הבנתי שהגיע הזמן להסביר להרבה יותר מדי אנשים כאן מה זה שמאל.
קודם כל, ההגדרות ”ימין” לעומת ”שמאל” הן מאוד בעיתיות. מקור ההגדרה הוא בפרלמנט הצרפתי מלפני הדחת המלך. לדברי ויקיפדיה: ”מקור המונחים ’ימין’ ו’שמאל’ הוא במקומות הישיבה של הסיעות השונות בפרלמנט הצרפתי שהורכב אחרי המהפכה הצרפתית אך לפני הדחתו של המלך. בפרלמנט זה, שנקרא ’האסיפה הלאומית’, ישבו הצירים שצידדו בשינויים מתונים במבנה המשטר והשלטון ובהמשך המלוכה, בימין הבית, ולעומתם היעקובינים והז׳ירונדינים, שצידדו בביטול המלוכה ובשינויים חברתיים רדיקליים, ישבו בשמאלו.”
בימים אלה למונחים יש המון משמעויות בהתאם לסוגיה שאליה מחילים אותן. למשל כשמדובר בדת, השמאל בד״כ בעד נתוק הדת מהמדינה, בעוד הימין מתחלק לשני חלקים: יש מי שתומכים בשמירת צביון דתי מסורתי למדינה, ויש מי שמתנגדים להתערבות הדת במדינה ולהפך מתוך אמונה שהמדינה צריכה להתערב מה שפחות בחרויות הפרט. מכאן גם נובע (בד״כ) שימנים תומכים יותר במבנה משפחתי מערבי מודרני (בעל יותר מפרנס, אשה יותר עובד בבית, ילדים של שניהם) ושמאלנים פחות (חד־הוריים, חד־מיניים, לפעמים גם פוליאמוריים) כפי שהזכרתי בפוסט הקודם, שני המחנות, תחת השמות ”מסיבת התה” (Tea Party) ו”בקתת העץ” (Log Cabin) בהתאמה, מהוים תנועות פוליטיות בתוך המפלגה הרפובליקנית בארה״ב, מה שהופך את ההצבעה לה לבעיתית מאוד (גם אצל הדמוקרטים יש בעיה דומה), אבל זה כבר נושא אחר. מעבר לכך יש גם את הנושא הכלכלי: הימין מעדיף קפיטליזם (שזה אומר פחות מסוי), השמאל מעדיף סוציאליזם (יותר מסוי, יותר שליטה של המדינה על אמצעי יצור וכו'); וכמובן, הנושא המדיני: הימין מעדיף יותר הסתגרות של כל לאום לכשעצמו, יותר דגש על הצבא, מדיניות הגירה יותר נוקשה, והשמאל בעד טשטוש הגבולות בין הלאומים השונים. תכל'ס ההגדרות האלה חסרות משמעות כמעט לחלוטין, כי אפשר למצוא אנשים שהם אנרכו־קפיטליסטים, או אנשים כמו עורכי עתון הוול סטריט ג'ורנל שמאמינים בגבולות פתוחים לצד מדיניות כלכלית קפיטליסטית, או איסלנדים (למשל) שמאמינים בהתנתקות מנאט״ו גם מטעמי התבדלות מדינית וגם מטעמים פציפיסטיים. וזה בלי להתחיל בכלל לדבר על מדיניות סוציאליסטית (לעמים עד כדי קומוניזם) שתומכות במיליטריזם וברמות כאלה ואחרות של לאומנות או התנגדות לה (בריה״מ, ישראל תחת מפא״י וכו׳).
בארץ השיח הפוליטי סובב (או לפחות סבב עד המחאות החברתיות) סביב הנושא המדיני\בטחוני, בו ”שמאל” ו”ימין” מוגדרים בצורה מאוד פשוטה: השמאל תומך ביותר שיחות שלום ומוכן לותורים על שטחים מישראל בשביל להשיג שלום, הימין הרבה פחות (ולפעמים אפילו להפך). מעבר לזה, השמאל נותן דגש חזק בהרבה על זכויות אדם ודמוקרטיה מאשר הימיןף שנותן דגש על הזכות של לאום במדינתו לבטוי תרבותי; לכן השמאל יותר חשדן ובקורתי כלפי הקרבת זכויות אדם (חופש הבטוי, הזכות לפרטיות וכו') תמורת בטוי תרבותי לאומי (בארץ זה אומר ”חנוך לציונות”, שמוש ב”התקוה” כהמנון הלאומי וכו׳) אם לא לבדלנות אתנית (אסור על נשואין בין בני דתות שונות, אסור על אמוץ ילדים מדת אחרת אלא אם ממירים להם את הדת) וכח צבאי (שזה אומר בין היתר שהצבא מרסן את עצמו פחות כדי לתקוף יעד צבאי; שמוש בנוהל שכן הוא דוגמא אידאלית לזה).
עכשיו כמה מלים על הכלכלה הישראלית. מדינת ישראל, כידוע לכל מי שזוכר את הבגרות בהיסטוריה, התחילה כמדינה מאוד סוציאליסטית. הסוציאליזם היה אלמנט כ״כ חזק במדיניות של מפא״י, שכשאחד מחבריה קנה לעצמו וילה מהכסף שהוא הרויח בעצמו, הוא הודח מהמפלגה. המדיניות הזו שונתה בהמשך, קודם בשנות השמונים (לפי הדוגמה של רייגן) ואח״כ בצורה משמעותית יותר כשביבי עלה לשלטון. ביבי בקר בחריפות את המדיניות הסוציאליסטית שהמדינה הוקמה עליה ואמר שזו היתה טעות חריפה מצדו של בן־גוריון. עם זאת, מה שביבי אמץ לא היה קפיטליזם: הוא מממן התנחלויות, מעביר כסף לישיבות ולעסקנים, הוא נותן הקלות מס בעקר לעשירים (תודה לזהבה גלאון ששאלה את זה בכנסת וגלתה שבמאיון העליון של החברות בקושי משלמים מס חברות, וטוב שהיא שאלה פעמים, כי שקרו לה בפעם הראשונה), ועל הדרך הוא מעלה מסים על הדלק, על מוצרי יסוד ואת המע״מ, בצורה שפוגעת בראש ובראשונה בעניים. מה שיוצא מזה זה שהפערים הסוציו־אקונומיים בארץ הולכים וגדלים, מחירים בשמים, אבל מעבר לקו הירוק הרבה יותר זול (אפילו התפרסם טור בנושא ב”ישראל היום”, שמתנחל כתב בגאוה!), ורוב הכח הכלכלי בארץ נמצא בידים של 18 המשפחות העשירות בישראל ועוד כמה טייקונים (לפי דו״ח ה־OECD, הרכוזיות, כלומר רכוז ההון במדינה בידים מועטות, בארץ היא מהחריפות בעולם). לדידו של ביבי, המדיניות הזו נועדה לפתח בסופו של דבר את הכלכלה בארץ: העשירים מקימים עסקים כי לא לוקחים את הכסף שהם ישקיעו בעסקים, שבהם יעבדו אנשים פחות עניים ויצליחו להקים עסק משלהם, אם הם ישקיעו בעצמם (בקצור, ככה עובדת כלכלה קפיטליסטית). התמיכה ספציפית לעשירים היא כביכול כדי למנוע מהם לעזוב עם ההון העצום שלהם.
לא נכנס לוכוח לגבי המדיניות הכלכלית הזו (בין היתר כי הוא לעולם לא יגמר, בין היתר בגלל שהוא מחולק לשתי רמות, אידאולגי לגבי הכסף לצבא ולדתיים וכלכלי\אידאולוגי לגבי ציר הקפיטליזם\סוציאליזם), הנקודה היא שהמחאה החברתית היתה נגד אותה מדיניות כלכלית, ורובה היתה בעד שנוי הכלכלה חזרה לסוציאליזם. חלק דרשו להפסיק לממן את ההתנחלויות ולהשתמש בכסף הזה לצרכים אחרים, חלק לא. הנקודה היא שבגלל הטשטוש הזה בין ההגדרות של ”ימין” ו”שמאל” (ותכל׳ס בגלל השמוש של ביבי ב־GONGO שלו ”אם תרצו” ובטוקבקיסטים חמומי מח) המחאה כולה הוגדרה כ”שמאלנית”, ולכן אבדה הרבה מהלגיטימציה שלה בעיני חלקים עצומים מהצבור הישראלי. זו רק דוגמה לכמה חשובה ההפרדה הזו.
ועכשיו כמה מלים על השמאל המדיני. את הדעות של השמאל המדיני אני חושב שאחרי כ״כ הרבה זמן שהוא מתכתש עם הימין המדיני אין באמת טעם להסביר במה השמאל המדיני דוגל, אבל לפי כל הטוקבקים שמראים אחרת, נראה שבכל־זאת כדאי להבהיר כמה דברים. בראש ובראשונה: שמאל מדיני ישראלי הוא לא ימין מדיני ערבי. השמאל המדיני רוצה לפתור סכסוכים בדרכי שלום ומתנגד לפגיעה באזרחים, בין אם במדינה שלו ובין אם במדינות זרות, כולל מדינות אויב. תמיכה ברודנים ערבים היא לא שמאל. שמאלני שתומך ברודן ערבי עושה את זה לכל היותר כ־necessary evil, משהו שחיב להעשות כדי לא להתדרדר למלחמה שתוביל לעוד שפיכות דמים. מי מכם שבאמת נסה להתוכח עם שמאלני יודע שהשמאלנים תומכים בדבור עם גורמים מתונים וחזוקם (קרי, במקרה שלנו, לדבר עם פת״ח ולא עם חמא״ס).
נקודה נוספת שחשוב להעלות היא שבמדינת ישראל אמור להיות חופש בטוי נרחב מאוד. תקדימים בנושא נותנים חופש בטוי מאוד נרחב גם כשזה מגיע להצגת הצבא ומוסדות המדינה באור מאוד, מאוד שלילי (”אפרים חוזר לצבא”), ומקפיד מאוד על המנעות להסתה לגזענות (”ברוך הגבר”). במקרה האחרון האסור על הסתה לגזענות עלה על השמירה על מקומה של הדת במדינה, אבל במקרה של ”תורת המלך” השקולים ככל הנראה התהפכו. כך או כך, למדינת ישראל יש תקדימים מאוד יפים לאורך ההיסטוריה שלה בנוגע להגנת חופש הבטוי. מעבר לזה, במדינת ישראל (כמו בכל מקום אחר בעולם) יש לחברי כנסת חסינות פרלמנטרית, שמעניקה להם את הזכות לעשות קצת יותר בשביל הפעילות הפוליטית שלהם. עכשיו אני אגיע לנקודה הכי חשובה כאן: לחברי הכנסת הערבים יש נטיה להשתמש בהתבטאויות מאוד פרובוקטיביות, אבל לגמרי במסגרת חופש הבטוי: אחמד טיבי דבר על זה שלערבים יש עור בצבא שיותר תואם את האדמה, כמתקפה על הטענות על זכותם של היהודים על הארץ (זה פחות גזעני ממה שזה נשמע: לאנשים באזורים חמים יותר יש עור כהה יותר בד״כ, ככה שעל הערבים רואים שהם כאן כבר כמה דורות). צריך לעצור ולחשוב רגע על מה שהם אומרים לפני ש”נכנסים” בהם. (או לפחות בחלקם.)
לכן אני צריך להבהיר משהו מאוד חשוב: פה בארץ נראה שהתחביב הלאומי בשנים האחרונות הוא נגוח עור של חה״כ חנין זועבי. מבקרים אותה על זה שהיא היתה על המרמרה, על התבטאויות חריפות מאוד נגד צה״ל ונגד המדינה ולאחרונה גם על זה שהיא כביכול עמדה דום לזכרו של אחמד ג'עברי. צריך אפוא להבהיר כמה נקודות:
- דבר ראשון, יש כבוש ברצועה. ישראל לא יצאה משם, ועזה עדין נדפקת מזה. מאוד.
בהשתלטות על המרמרה חילי צה״ל ירו על הספינה לפני שהם השתלטו עליה. בכדורים חיים. הרבה כדורים, בעצם, מכל מיני סוגים. הספור הזה על ”מצוידים רק באקדחי פיינטבול”? שקר. ואת ה לא אני קבעתי, את זה קבעה ועדה של האו״ם. ואל תגידו שום דבר על ועדת טירקל, הועדה ההיא היתה בדיחה. ככה שהטענה לגבי פשעי מלחמה לגיטימית לחלוטין. את הנוכחות של חה״כ זועבי לא חקרו כמו שצריך. נסו, והחקירה נתקלה בקשיים ראיתיים ומשפטיים. אין לכם מושג בתכל'ס מה היא עשתה שם; מה שכן שחררו זה קטעי וידאו ערוכים ולא קשורים, כשבאחד מהם היא משמשת כמתורגמנית, כלומר עוזרת למנוע שפיכות דמים. בהתחשב בחסינות שיש לה בתור חברת כנסת ובהתחשב במדיניות הישראלית בעזה, היתה לה הזכות המלאה להיות שם, עד שיוכח אחרת.
לגבי מוחמד ג׳עברי, צריך רק לומר לעצלנים שלא טרחו לבדוק מה נמצא בלינק שהבאתי שההפגנה היתה נגד פגיעה באזרחים פלסטינים ונגד הכבוש ולא לזכר ג׳עברי. מה גם שלא כתוב שהם שהיא הצטרפה לקריאות ”בדם ואש נפדך פלסטין” (כן, מדובר בפרשנות קצת בעיתית, אבל כל בית משפט הוגן בעולם יגדיר את הראיות להאשמה כזו כ”ראיות נסיבתיות”). מעבר לזה, לפי וואלה!חדשות, המשתתפים טענו בתוקף שמדובר במחאה על מבצע עמוד ענן (ובדוגמה מלבבת למופת עתונאי, אתם יכולים לראות מה כתבו בכותרת ובכותרת המשנה).
זכרו את זה בפעם הבאה שדני גנון מוציא את עצמו כזה טמבל.
וזו בדיוק הבעיה. מילא הטוקבקיסטים המתלהמים שככל הנראה לא זכו לשעורים נורמליים באזרחות ולא למדו לעשות fact-checking בסיסי. אבל כשאנשים שרצים לפוליטיקה מראים בורות מחפירה כזו בצורת ההתנהלות של המדינה, זה כבר נהיה מאוד מדאיג. הנה לדוגמה סרטון בו מירי רגב מדברת על הצעת חוק פשיסטית משלה, מראה בורות מזעזעת ותוקפת את חה״כ אחמד טיבי בצורה שרק מזיקה לה עוד יותר, כלומר היתה מזיקה לה אלמלא אפיו של הקהל שלה.
נספור את הבעיות אחת־אחת:
- ”יהודי” זו הגדרה עמומה מדי. זו יכולה להיות זהות דתית או זהות אתנית, וגם אז ההגדרות המדויקות לוטות מאוד בערפל (כך, למשל, מבחינת היהודי האורתודוקסי המאמין, היהודי הרפורמי אינו יהודי רק מעצם אמונתו הדתית).
ערבי≠מוסלמי. בלבנון חצי מהאזרחים (למיטב זכרוני) נוצרים וסוריה נמצאת תחת שלטון עלאוי, וזה בלי להתחיל בכלל לדבר על מדינות מוסלמיות שאינן דוברות ערבית. חוץ מזה שרק ב־25 מדינות (ועוד מחוז אחד באינדונזיה) האסלאם הוא דת מדינה. שוב בלבול המושגים: קודם היא דברה על מדינות מוסלמיות, עכשיו היא מדברת על מדינת ”העם” היהודי. מה פתאום עם צריך להשבע אמונים לעם אחר? הערבים הם ”עם צמית” של היהודים? ”למה מפרשים רק את הדמוקרטית ולא את היהודית, רבונו של עולם?” מירי (u mad?), את באמת רוצה שנכנס כאן לכפיה הדתית על כל סוגיה שיש פה במדינה? או על הפרדת הרשויות שהיתה לוקה בחסר מיום הקמת המדינה, ועמיתיך מהצד הימני של המפה הפוליטית נסו להרוס עוד יותר עם הצעת החוק למנות את שופטי בג״ץ בכנסת? או את ההחלטה של ביבי לחבל בחוק יסוד: הכנסת כדי להעביר חוקים והחלטות כמעט לפי גחמה? או את איך שהמפלגות הדתיות (או אפילו זרמים דתיים בליכוד, ע״ע משה פייגלין) צוברים כח בקואליציה של רוה״מ הנוכחי? אולי כדאי להפסיק כאן, אני חושב שהנקודה ברורה. אבו־מאזן והמוקטעה נמצאים בראמאללה, והפרלמנט הפלסטיני נמצא בג'נין. מדוע אפוא על טיבי ועל זועבי ללכת דוקא לעזה? ”אין כאן פרוש, יש כאן עובדות”: ע״ע סעיף 5. ”אויבי ישראל”: עד הסכמי השלום אתן, גם מצרים וירדן היו ”אויבי ישראל”. כאן נכנס הנושא הזה שנקרא ”חסינות פרלמנטרית”, אבל זה כבר דיון אחר. ”יש חופש מחשבה, אבל אין חופש מעשה”: דוקא יש. קוראים לזה חסינות פרלמנטרית. כל עוד חה״כ זועבי (in your face Miri) לא קראה במפורש לרצח או להשמדת מדינת ישראל ולא נסתה לתקוף אף־אחד, לרבות חילי צה״ל (אלא אם מדובר בהגנה עצמית, וכדאי שנזכיר שלפי דו״ח האו״ם חילי צה״ל ירו על הספינה בכדורים חיים לפני שהם השתלטו עליה), היא לא עשתה שום דבר אסור. וכדאי שנזכיר עוד משהו: החקירה שבדקה מה בדיוק היא עשתה על המרמרה נתקלה בקשיים מאוד חריפים מבחינת ראיות והליכים, ולפי החומר המצולם ששוחרר דוקא נראה שהיא שמשה כמתורגמנית, כלומר נסתה למנוע עוד חכוכים. ובכל־זאת תשעה אנשים, אף־אחד מהם לא חיל צה״ל, מתו על הספינה. נראה לי שכדאי להפסיק עם הקטע של ”חסינות פרלמנטרית”, עושה רושם שמירי לא ממש מבינה אותו. ”דבר כזה צריך להיות בכנסת? [...] הוא פשוט עוכר ישראל!” ההערה על ”יהודית ודמוקרטית” נראית עכשיו קורעת מצחוק לאור היציאה האירונית הזו, שמראה שמירי לא מבינה לא בזה ולא בזה: בנוגע ל”דמוקרטיה”, מירי ככל הנראה לא מבינה את הקונספט הזה שנקרא ”אופוזיציה”. בנוגע ליהדות, מירי שכחה מי אמר למי ”האתה זה עוכר ישראל” ובאיזה הקשר; רק כדי לחדד את זכרונכם, אחאב היה זה שאמר את זה לאליהו הנביא קצת אחרי פרשת כרם נבות הישראלי, ואליהו היה זה שאמר לאחאב שהוא עוכר הישראל האמתי. אמנם לפי הממצאים הארכאולוגיים אחאב היה מלך תותח, ותכל׳ס אליהו היה רוצח המונים שארגן רצח המוני של 850 איש בגלל האמונות הדתיות שלהם, אבל לאור ההשקפה הפוליטית\דתית של מירי, נניח שהיא מצדדת באליהו ועל כן יוצאת פוסטמה. החוק הישראלי ברור מאוד בנוגע למונח ”בגידה”, שמפורט בסעיפים 97 עד 99 בחוק העונשין הישראלי, וגם לזה יש סיגים (כך, למשל, החוק על מסירת שטחים כולל סיג הנוגע להחזרת שטחים כדי להועיל למדינה). חה״כ טיבי לא עבר על אף חוק. מצחיק שדוקא מחוקקת לא יודעת את זה. טיבי יצא קצת טמבל כשהוא לא הסביר את הנקודה בנאום של אבו־מאזן לגבי ”לנוצרים ולמוסלמים”. לי זה נשמע כמו נקודה שמתיחסת לאוכלוסיה הפלסטינית, אבל לא קראתי את הנאום כולו, אז אני לא יכול לומר. סה״כ הוא עשה עבודה מצוינת בהגנה על עצמו ובקריעת פי טבעת חדש למירי.
טעונים דמגוגיים כאלה, שמעלים לרוב טוקבקיסטים ותועמלנים מהימין המדיני, שנואים עלי באופן מיוחד, וצריכים להיות שנואים למעשה על כולם, לרבות (ובעקר) על הימין המדיני בארץ, שחיב להתקומם נגד שרות הדוב המחליא הזה. כאן ראוי שנזכיר שהליכוד קבל 27 מנדטים בבחירות האחרונות; מירי רגב נמצאת במקום ה־27 ברשימת הליכוד. אילו רק.
ועכשיו כמה מלים לזכותו של החמא״ס. רובם המכריע של הישראלים לא מודעים לזה שהחמא״ס התחיל בעקר כארגון צדקה ורוחה, ועד היום מעל 90% מהפעילות שלו מוקדשת לזה. חוקר החמא״ס שלומי אלדד מספר על כמה שהחמא״ס עוזר לתושבים הפלסטיניים, וכל חוקר חמא״ס מאוד מתרשם מזה. בהתחשב בזה ובהתחשב בשחיתות הידועה לשמצה של פת״ח, אפשר להבין יפה מאוד למה הפלסטינים הצביעו חמא״ס בבחירות האחרונות. הצעדים שישראל נקטה בהם תרמה לזה: הנסיגה החד־צדדית של ישראל מהרצועה הובילה את הפלסטינים להבין שבמהלכים מדיניים לא הולך להם, באנתפאדה כן. החמא״ס השתמש בזה בקמפיין הבחירות שלו. לאור כל הפרטים האלה אפשר להבין בדיוק למה הטענה ”מגיע לפלסטינים כי הם בחרו בחמא״ס” היא התנשאות אנטי־דמוקרטית במקרה הטוב ורשעות נטו במקרה הרע. שלא לדבר על זה שהצבור הישראלי בחר ברובו במפלגות ימניות, ובראשן ביבי, שההבדל היחיד בינו לבין מירי הוא הרהיטות והכח הפוליטי, בליברמן הלאומן שביבי צריך להתנער מדי פעם מהאמירות הפוליטיות הקצוניות שלו (ועדין להשאיר אותו בתפקיד שר החוץ ובסוף להתאחד עם המפלגה שלו!) וכמובן בש״ס שזכתה ב־11 מנדטים בבחירות האחרונות. (מנגד, לזכותו של ליברמן יאמר שהוא הצביע בעד נשואין אזרחיים בישראל (שכוללים נשואין חד־מיניים) אותם הציע חה״כ ניצן הורוביץ, יחד עם התבטאויות בעבר דוגמת ”ערבי שעושה שרות לאומי הוא אזרח יותר טוב ממני”. אבל בנושא הבטחוני העמדה שלו ידועה לכל.) ונעזוב את הנושא של השואה בין פעילות האצ״ל והלח״י לזו של החמא״ס (אזכיר רק את נסים גיני או פגועים שהאצ״ל בצע בזמנו, או מקרים של טרור יהודי כמו זה שהמתנחלים מודים בו בגאוה), זה לא יגמר טוב.
ועוד מלה לגבי איראן: מתברר שבנגוד למיתוס הרווח, איראן מעולם לא אמרה שתשמיד את ישראל. מנגד, ביבי השוה בעבר את איראן לעמלק, וכולנו יודעים בדיוק מה כתוב בתורה על עמלק. ישראל אוהבת להפחיד את העולם בנוגע ליכולת גרעינית של איראן, שהכלכלה שלה קורסת בימים אלה תחת הסנקציות הבין־לאומיות, בזמן שאף־אחד לא טורח לבדוק את המתקנים הגרעיניים (ע״פ מקורות זרים) של ישראל. וכשגינטר גראס מעלה את הנקודה הזו, הוא נחשב אנטישמי ושונא ישראל. אני היחיד פה שרואה את הבעיתיות?
וכמובן שצריך להזכיר שלא כל הערבים והמוסלמים אותו דבר. לכל מדינה ערבית\מוסלמית יש תרבות יחודית לה, בדיוק כמו למדינות אירופה השונות. לערביי ארץ ישראל יש תרבות משלהם, והם רוצים מדינה בשביל הבטוי והאוטונומיה התרבותית הזו, בדיוק כמו כל מדינה אחרת בעולם. הסכסוך עם הפלסטינים הוא לא דתי (אם כי הוא מונע באופן חלקי ע״י דת) אלא לאומי. יש מי שתופשים טרמפ על הסכסוך בשביל לקדם אסלאם רדיקלי, אבל זה לא עקר הסכסוך. לכן אפשר למצוא מוסלמים, נוצרים ויהודים שנמצאים משני צדי המתרס: עזמי בשארה הנוצרי תמך בחזבאללה, חילים ערבים מתגיסים לפעמים לצה״ל, דניאל ברנבוים ותר על אזרחותו הישראלית לטובת אזרחות פלסטינית. חוץ מזה, כשארגון או אדם מסוים ממדינה או רשות כזו או אחרת אומר משהו, צריך לעשות הבדלה בין זה לבין, טוב, כל שאר המוסלמים\ערבים. מה שערבי אחד אומר בראיון אקראי מזדמן לא מיצג את כל העולם הערבי\המוסלמי המגוון מאוד. בתור בעל אספרגר לקח לי זמן להפנים את הרעיון שלאנשים אחרים יש תודעה משלהם, ואח״כ עוד זמן כדי להפנים שלכל אדם יש תודעה נפרדת לחלוטין (ביחוד לאור התקשורת הבלתי־מלולית הנרחבת שאני עדין לא מבין לגמרי). ואם אני הצלחתי לעשות את זה בסופו של דבר, קל וחומר שנוירוטיפיקלים יצליחו. אבל בשביל זה צריך לעקוב הרבה יותר בשקדנות אחרי החדשות וללמוד קצת מי שיך לאיזה ארגון ומה האידאולוגיה של כל ארגון ומה לא. זה קשה, אני יודע, אבל בשביל לחוות דעה מנומקת כראוי חיבים לעשות את זה. עד אז עדיף להיות בשקט ולא לעשות הכללות גורפות, כי זה מטומטם, בדיוק כמו שהכללות על כל היהודים בהתאם להתבטאויות של ש״סניקים זה דבר מטומטם.
אם כן, אני חושב שאחרי החפירה הארוכה הזו הבהרתי נקודה מאוד בסיסית: השמאל המדיני בארץ הוא לא רע. הוא לא מורכב מאנשים מטומטמים או שונאי ישראל, הוא יכול יפה מאוד להסביר את העמדות שלו. ידיד שלי שאל אותי למה שמאלנים שונאים את המדינה שלהם, ועניתי שזה לא ככה. הסברתי לו שאפשר לומר שהשמאלנים רואים בישראל מעין הורה עם הפרעות נפשיות שנוטה להתפרע, ודוקא בגלל שהם אוהבים אותו הם חיבים לשים לו גבולות ולרסן אותו. ובהתחשב בכל האמור לעיל, לשמאל המדיני במדינת ישראל אמורה להיות הזכות המלאה להתבטא ולפעול במסגרת אמונותיו.
עכשיו לגבי הדעה הפוליטית שלי, שאני רואה שאני חיב להסביר בדחיפות, שכן אנשים לא מפסיקים לטעות בה.
אני לא מרגיש חלק ממדינת ישראל ובטח שלא חלק מהעם היהודי. התרבות והמנטליות של שניהם זרה לי, ובמדה רבה שנואה עלי, והמדיניות בכלל בלתי־נסבלת בעיני בהרבה מקרים (אני נוטה לבטא את זה במלים חריפות מאוד, אבל זו הכונה שלי). אני חושב שהדמוקרטיה המדינה הזו הולכת ומתפוררת עם השנים, שלא לדבר על האופי המיליטריסטי, המאצ'ואיסטי, הקנאי לדת שלה שרק הולך ומחריף (הנה דוגמה מצוינת לזה). אני חושב שצה״ל הוא ארגון רע מיסודו, שכן הוא מונהג ע״י אנשים שרוצים לשמר את הכח הפוליטי שלו ואינם בוחלים בשום אמצעי לשם כך. בצה״ל, כמו במדינה באופן כללי, אפשר למצוא אנשים מצוינים, אפילו מאוד, אבל הבסיס הוא רע, ונדרשת המון עבודה כדי לתקנו, עבודה שלא נראה לי שתתבצע בזמן הקרוב. אם זה היה תלוי בי, המדינה לא היתה תומכת כלכלית בשום דת, נשואין אזרחיים וגושפנקות לפוליאמוריה היו מאושרים מיד, מדינת ישראל היתה מתנצלת בפני הפלסטינים על עולות העבר ומשיגה הסכם שלום הוגן בלי התנשאות על הפלסטינים שיתבסס על המודל של שודיה ופינלנד (בהן בכל מדינה יש מעוט עם זכויות נרחבות של המדינה השניה), התקציב הצבאי (עוד קודם להסכם השלום) היה מצומצם באופן מאוד משמעותי (כי נשבר הזין מהפרנויה) והצבא היה עובר למודל מקצועי, זכויות הדת היו מבוטלות בכל מקום בו הן מתנגשות עם זכויות אדם אחרות (למשל ברית מילה או הזכות להסתה גזענית), ישראל היתה עושה צעדים רציניים להצטרפות לאחוד האירופי... אה, וכמובן שהיתה כאן מדיניות הרבה יותר סוציאל־דמוקרטית. ותחבורה צבורית נורמלית. וחנוך גבוה חנם.
חוץ מזה אני חושב שיהדות אורתודוקסית היא רעל. בכלל, כל גרסה של הדת היהודית שהיא לא רפורמית שמתנגדת לברית מילה היא פסולה בעיני. גם דתות אחרות שיוצאות נגד זכויות אדם, אבל היהדות האורתודוקסית באופן ספציפי פוגעת בי, ואני לא מוכן לעבור על זה בשתיקה. אני לא מוכן לתת גושפנקא לדת שמטילה מום בתינוקות (במקרה הטוב, במקרה הרע מדובר בהרפס ואף במות), רודה בנשים ובהומואים ובלא יהודים ושוברת לחתיכות את הטבע האנושי בתרוצים נלוזים כאלה ואחרים. אל תגידו עכשיו שלא מדובר בכולם: בארץ יש חובה יותר חשובה להקפיד אפילו יותר על תורה ומצוות (לכן חרדים בארה״ב יכולים לשבת ליד נשים כי ”זה לא שהם בארץ הקודש”), ואמנם אנחנו עוד לא שם, אבל יום אחד עוד נגיע למצב של מדינת הלכה שמוציאה להורג מחללי שבת ומה לא. ככל שהרעל הזה יקבל סם שכנגד יותר מהר, כן ייטב, אם כי נראה לפעמים שאחרנו את המועד.
למעשה, מי שטרח לקרוא כאן מספיק שם לב שכבר פרסמתי בעבר מניפסט על הדעות הפוליטיות שלי בשם ”מניפסט השפיות”, שדגל במדיניות הגירה נוקשה יחסית שהיום אני תומך בה הרבה פחות. מי שמכיר אותי אישית יודע שדעתי הפוליטית השתנתה עם השנים מקצה אחד למשנהו ובחזרה ולכל מקום: בכתה ד׳ הייתי לאומן, בכתה ו' שמאלן, אח״כ שוב ימני יחסית, אח״כ קומוניסט (אפילו דמינתי מצב שבו כל מדינות ערב, יחד עם ישראל, תהפוכנה למעין בריה״מ בטא; טוב, כמו שאני אומר: אומרים שמי שלא היה קומוניסט עד גיל 20, אין לו לב, ומי שנשאר קומוניסט אח״כ, אין לו שכל, אז הייתי קומוניסט בגיל 14 במשך חצי שנה ושלמתי את החוב הזה), אח״כ שמאל מתון יותר, אח״כ פחות מתון, אח״כ יותר ימני, ועכשיו שוב שמאלן. כמו כל אדם שפוי, הדעות שלי השתנו במשך השנים ככל שלמדתי והשכלתי יותר, ואין לי שום בעיה להודות שתמיד החזקתי בדעה שחשבתי שהיא נכונה והודיתי בטעות אח״כ. רק עכשיו לקראת סוף מבצע עמוד ענן, בו כל הפייסבוק שלי התמלא פרופגנדה צה״לית, חזרתי בי מהעמדה המאוד בקורתית כלפי המבצע שבה החזקתי אחרי שקראתי קצת יותר על העילה שהובילה אליו, וכתבתי שישראל הובילה את עצמה למצב שהמבצע נהיה הכרחי, אבל הוא בוצע בצורה איומה שהובילה למותם של 90 אזרחים פלסטינים (לטענת האו״ם). מלבד זאת אני לא סובל רמאות ושקרנות משום צד, ולכן פרסמתי בפייסבוק המון דוגמאות לשקרים מובהקים של הפרופגנדה הפלסטינית (למשל של הילדה הפצועה מקרית מלאכי שנאמר שהיא עזתית). אני שמאלן גאה, לא ימני פלסטיני.
חשוב לצין אני עדין רק בן 21 ולא למדתי באונ׳ את ההיסטוריה או החוק של מדינת ישראל והערבים בא״י. סביר להניח שאשנה שוב את הדעה שלי מתישהו, ולא אהסס לעשות כן אם אמצא עובדות ברורות ומהימנות שישנו אותה. אני לא מהסס להתוכח עם אנשים שונים ממני בדעתם, כל עוד הם מתוכחים אתי בצורה אינטליגנטית, הווה אומר מתוך הבנה של כל האמור לעיל, כבוד לדעות שלי והמנעות מטעוני אד הומינם (משמע: גם אם אני הכי מכוער וחסר חיים, מה שתכל׳ס אין לכם דרך להוכיח כי א. אין לכם גישה לתמונות שלי ולחיים האישיים שלי וב. מדובר במדד סוביקטיבי לחלוטין, זה לא אומר שהפרכתם את הטענות שלי כהוא זה). כמו־כן, אין שום טעם להזמין אותי לעבור לעזה: הדיכוטומיה השגויה הזו מוציאה אתכם טפשים להחריד, שהרי כל טמבל יודע שיש עוד מדינות ושטחים בעולם. ”אם אתה כ״כ אוהב ערבים לך תגור אתם” זו טענה מטומטמת בדיוק כמו ”אם אתה כ״כ אוהב גלידה תתחתן אתהװ.
ועוד פרט קטן שכדאי לזכור, גם לוכוחים אתי (כי אני מתעב בלבול מושגים) וגם להבנת המפה הפוליטית באזור ואת הדווחים התקשורתיים עליה: Palestine הוא השם הלועזי לאזור הגאוגרפי שנקרא בעברית ”ארץ־ישראל”. השם קים כבר מהתקופה בה היונים שלטו כאן; הם קראו לכל האזור ”פלסטינה” ע״ש הפלשתים שגרו באזור הים, שהיה הכי קרוב פיזית ליון, כמו שעמי המזרח (וביניהם היהודים) קראו להם על שם שבט האיונים. היום השם משמש באופן שגוי גם לרשות הפלסטינית בתקשורת הזרה, והבלבול הזה גורם לבעיות נוראיות בתרגום, כמו־גם לטענה האוילית ש”מעולם לא היתה כאן מדינה בשם פלסטין”: לא, אבל ערבים שגרו באזור היו כבר מזה שנים על שנים, אז אפשר להגדיר אותם כערבים ארץ־ישראליים (למרות שזה נשמע רע, כי זה נשמע כמו שם של חיה או צמח). עשינו סדר? יופי.
טוב, מספיק חפרתי. מקוה שעשיתי את האינטרנט הישראלי קצת יותר מפוכח.
חד יומא...
| |
Definitions
Having argued with several Jewish Orthodox people (and just plain idiots), and noticing even smarter people tend to repeat those mistakes unwittingly, let’s make things nice and sparkling clear:
When you talk about something ‘superior’ to man, you mean something beyond man’s control. In a religious debate, this entails several ideas which may or may not be interlinked.
First of all, there are the laws of science in general: biology, chemistry, physics, mathematics, working in that order of purity. You can generally call them the ‘laws of nature’. If you are an atheist, you believe the chain of causality when going back along ‘what made this, what made what made this, what made that, &c.’ stops at the laws of mathematics, which have always been there and needed no creator; if you’re a monotheist, you believe that chain stops at an omniscient, omnipotent, scient being called ‘God’ (we will not discuss here deism and polytheism, or the Buddhist concept of deities, or Jainism and its lack of deities within a religious framework). Many different religions ascribe different names and characteristics to this ‘God’ entity: the Abrahamic religion say his name is Yahweh/Jehova/whatever (according to archæologists this name has existed since long before the Pentateuch was spposed to have been originally written, if not before when Young Earth Creationists believe the world was even created, and that name referred originally to a certain Semitic deity of the polytheist pantheon of that time and place), who dictated the Pentateuch to Moses; Zoroastrians believe his name is Ahura Mazda and the official authority from which we are to learn about Him is the Avesta and some other scripture; Tenrikyo followers believe His name is Tenri-O-no-Mikoto (among other names) and that He revealed himself to a woman of rural, poor samurai origin named Nakayama Miki, who later became a living embodiment of Him and wrote a book of poetry titled Ofudesaki which outlines the tenets of His religion. Those are all fundamentally different characters, even if they serve the same role. Even when two religions adopt the same character, they do not necessarily believe in the same ideas referring to that character, or even ascribe the same scripture to Him. Qaraite Jews believe only the Pentateuch is reliable, Samaritans believe in the Book of Jesus Nave as well, ‘normal’ Jews believe in the whole Old Testament, Protestant Jews add the New Testament, Catholics add a few more books, and Muslims believe in a completely different book as binding: the Qur’án.
Even in one religion you can find huge differences between denominations, even if they adopt the same scripture. Rabbinical, Orthodox Jews see the Talmud’s interpretation as binding; Conservative Jews allow some room for advancing with time (for instance, while Orthodox Jews maim their baby boys at 8 days old, Conservative Jews often want it done at 18 years, for various reasons), and Reformed Jews are extremely critical of it and overlook entirely anything that they regard as backwards (this may or may not include maiming babies).
Even within a certain denomination there are sub-denominations: Orthodox Jews are divided into Mitnagdim, Khasidim, national-religious, &c., each with its own set of values and whatnot (read: each is scum in their own way; Mitnagdim by their clear hatred of anything other than themselves, Khasidim by their sheer stupidity and blatant xenophobia, and national-religious by being the militant cancer chipping away at this shitey little country). Even within each of these there are various rabbis with various opinions, but they tend not to deviate too much from the line they form together, for unity’s sake.
A particularly stupid Orthodox Jewish woman told me today that the people in New York failed to realise there was ‘something above them’, and when I tried challenging that retarded statement and say that’s not necessarily God but it can be nature, she said the name didn’t matter. Well, you dumb bitch, it does. What that woman did was pretty much jump from step 1/2 to 6/7: from the existence of scientific facts and facts of nature she practically concluded Jehova wants us to be pious Orthodox Jews, unless we were born gentiles, and then we have to be pious Noachides instead. (My grandfather often makes a leap from 1 to 3 without listening to anyone trying to explain to him why THAT DOES NOT WORK. But that’s a different matter.)
But the thing is, these sort of leaps between steps are very common when talking to more shameless and/or ignorant religious people. If you’re an Orthodox Jew, the existence of Jehova entails adherence to Judaism (makes sense according to their reasoning), and then more specifically Orthodox Judaism, as the Talmud is allegedly binding. This is not the case. And the worst offence? Equating between God and Jehova. Practically everyone in the Western world does this without even noticing how Abrahamic religions monopolised the concept right under their nose.
So, religious people, always remember: when you argue, you must always remember that reaching a certain step does not automatically entail the next. If you managed to convince the person you’re arguing with that there are deities, that doesn’t mean it’s just one, that its name is Jehova, or that it wants you to do X. You merely convinced that person that there are deities. The next steps will take some more work, unless you managed to find a way to skip over them (‘X happened, we agree that’s a miracle, ergo you should go get baptised’―wrong; ‘X happened, we agree that’s a miracle, ergo deities exist unless we have a better explanation for X, and now we’ll argue about which ones and how many, and once we’ve decided that we’ll argue over how to find out reliably what it/they want/s’, OR, which is far, far less likely, ‘I managed to prove beyond any reasonable doubt that this text is completely reliable evidence for the existence of the deity I believe in, its characteristcs, and its demands’―right). People who argue with religious people, always remember that.
There. I just made the internet a little bit smarter.
Unum diem...
(P.S.: I’m back for year 2 in uni. It’s fascinating. I decided to do a field research on Icelandic for Advanced Phonology, so if you’re a native speaker of Icelandic, I need you to fill a little questionnaire, record yourself reading a certain text, then talking freely for about a minute or two, then asking other native speakers as young as four years old to help too. Takk svo mikið!)
| |
人より孤独。孤独より犬。犬より猫。それは、僕が忘れて思い出しておく認識だね。
| |
Dexter, or: What It Must Feel Like to Walk in Full Sunlight
I finished watching all six seasons of Dexter. It was absolutely amazing and I am still a bit obsessed with the show. I happened to like seasons 3 and 6 most, even though I know they were supposed to be awful, I’d like to seize this opportunity and explain exactly why I think season 6 was grossly underappreciated (beware of spoilers). (Season three was great mostly because they made the characters extra-relatable and amiable.) Think back to season 1. It ended with a figment of Dexter’s imagination, in which he is walking through a cheering crowd, showing their affection to him for keeping them and their children safe. In that scene, Dexter remarks, ‘This is what it must feel like to walk in full sunlight, my darkness revealed, my shadow self embraced. Yeah, they see me. I’m one of them... in my darkest dreams.’ At this point it merely seems Dexter dislikes the great inconveniences caused by having to lie and hide his true nature, but as the series progresses, we see Dexter is not at all a sociopath, as Harry had him believe; remember Dexter was never diagnosed as such (he deliberately lied in his diagnosis to ruin it), and he definitely doesn’t display the appropriate symptoms: he shows more and more empathy as the series goes on, and he is far too calm and calculated to have ASPD, which is characterised (among other things) by lack of ability to plan ahead and violent outbursts, and he does not lie compulsively but in a calculated way intended for self-defence. Thus, there must be something else to explain his social awkwardness and violent urges, and more specifically the ‘Dark Passenger’ (as I am no psychologist myself, I do not know the professional jargon term for ‘born in blood’); personally, I believe he belongs to the same prestigious club as Satoshi Tajiri, Albert Einstein, Steven Spielberg, and yours truly, especially after he said, ‘I have no idea what Hammertime is, or how it differs from regular time.’ (Jordan Chase from season 5 fits the title much more aptly; this is probably to emphasise that Dexter is not a sociopath, by showing what a sociopath actually is, when not treated properly.) This theme of Dexter’s search for his place in society is explored throughout the series, at times more seriously, and at times less so. In season 2 he remarks rather off-handedly to Doakes that he kills murderers whom the law would either never bring to justice properly or would take ages to do so, entirely free of charge, which makes him ultimately beneficial to the city (personally, I side with Dexter). In season 4 the discussion is far more pragmatical, revolving around the issue of balancing both his family and his ‘hobby’. Season 5 dealt mostly with the prospect of change, and society’s structure itself, in the series finale. (To be honest, I did not care much for season 4; John Lithgow was indeed a magnificent actor, which makes watching How I Met Your Mother very disturbing, but the last two episodes, as well as season 5’s premiere, just seem like a few people, among them Julie Benz, were trying very, very hard to get fired: somehow Trinity got a hold of Dexter’s home address, even after led to the wrong one, and for some reason he not only broke his modus operandi when killing Rita by slicing her femoral artery instead of forcing her to jump, but he did it in front of Harrison, despite his strong hatred of the idea of ruining a child’s innocence. Then later the season 5 premiere was horribly done, using the same music they’d used for the whole series for the most dramatic scenes, and Christina Robinson played Astor far worse than she usually does. But I digress.) In season 6 this theme is brought into a spectacular culmination. The theme is explored on two levels: via the prospect of change, specifically through faith, dealt with in a wonderful manner with a character who was reformed through his own willpower, and through the actual search that Dexter should have been doing for his role in society, dealt with on a more philosophical level. Notice how Dexter kidnapped Travis the same way he had kidnapped the murderer in the pilot episode, Mike Donovan; said murderer tried praying for salvation, and Dexter slapped him and said, ‘Stop, that never helped anybody!’ Now Dexter finally takes a step back and takes a better look at things; this is remarkable character development on his side. He also had time to further contemplate his morals after killing Nick and running off with his imagined late brother Brian; when he told Jonah Mitchell to ‘forgive himself’, this marked the beginning of his self-acceptance, followed by Dexter saying to Harrison before his preschool re-enactment of the Flood, ‘We’ve got an ark to get on, and that boat has room for all the animals. Not just the sheep and the zebras, but the lions too. And Dexter is a lion,’ and finally, when he kills Travis, he is completely accepts his perceived role, in his final speech to Travis: ‘Light cannot exist without darkness. Each has its purpose. And if there is a purpose to my darkness maybe it’s to bring some balance to the world. Because, let’s face it, the world is going to be a better place without you.’ When Debra sees him kill, he moves from learning at last to accept himself to testing this role and his new epiphany in the world.
Here I’d like to make a brief break and tell you about a little incident that happened to me just two days ago. As I was talking to my mum, my stepfather came into the den and asked me whether or not I knew where the bell peppers he’d bought were. I said, ‘I’ve no idea, I don’t eat bell peppers.’ ‘I didn’t ask you as someone who eats bell peppers, but as the one who put all the groceries in place.’ ‘Oh. In that case... [Here I added a brief description of where they might be]’ My mum watched the scene and was very amused. She explained to me that my response sounded like I was stating the obvious at best and added completely irrelevant details at worst, and that had it not been she and my stepfather, who could ‘translate’ what I was saying, I would have seen like a complete freak. Then she told me about how someone she knew, who was Israeli, went to McDonald’s in the US, and asked for three cups of coffee; however, being unable to pronounce the /θ/ phoneme, and not wanting to pronounce it as the markedly more different /t/ or /s/, as most Israelis do, he ultimately said, ‘I want free coffee.’ The cashier didn’t understand, and said something to the effect of, ‘...We do not serve free coffee here.’ The man then gestured the number three as he repeated his request, at which point she understood. The moral of the story was very simple: I, like said Israeli, went the extra mile; as a matter of fact, I went the extra hundred. Seven years or so beforehand I’d’ve probably just answered, ‘No.’ As an even younger child I’d probably ignored the question altogether. But here I did not just answer laconically, I tried to relate to the person who was talking to me and how he was thinking, and answer accordingly, with appropriate intonation and whatnot. And, just like the Israeli who tried to produce a more faithful representation of what he was supposed to sound like, all of my efforts would have been entirely lost on the person I was spoken to, simply labelling me a freak. In fact, being so far ahead made matters worse: while a person with a more obvious lack of neurotypical society would have been excused, I was so far ahead these minor deviations were immediately labelled as freakish. Amd this is what I hate about neurotypical society so much: they always assume the worst of people. A neurotypical encountering a scene such as the one explained above wouldn’t consider the option that there must be a good explanation for this deviation; he’d simply take a step back. Zero bloody tolerance. That is why, when I’m in a foul enough mood, I say that neurotypical people are evil. And on this basis of feeling lost in society (not just as an aspie, but also as a non-Jew and a bisexual), besides my moral views (which, judging by the contents of TV Tropes, are very unorthodox), I can relate to Dexter very deeply.
Just to finish off the bit about Dexter: I’d like you to notice a bit of the foreshadowing when Brian kills the hick threatening Dexter, and it turns out it was Dexter who killed him, and compare Debra’s expression when hugging Dexter after the session during which she was convinced she is in love with Dexter to that when she hugged Lundy after he told her he chose to work with Morgan just to avoid Masuka. Jennifer Carpenter is an excellent actress. Also, there is a huge stock of excellent quotes and whatnot, some of which really sink in only after a while. With that, I’ll leave you be. I’m really fucking tired.
Unum diem... (P.S.: I’m 21 now at last. I can drink anywhere in the world except where it’s illegal for anyone. Yet I still have to combat depression again, and contemplate the horrid idea that I am fundamentally not a happy person, and, perhaps, the prospect of change.)
| |
Recent thoughts
Yaïr Lapid is one of the most despicable people on the face of the planet. He’s pretty much on the same level as Nisim Zeëv MP (a.k.a. ‘fail mohel’ or ‘homorabbits’). Seriously, ‘I’m middle class because my daughter is autistic’? I’d slap that cunt in the face for that very, very personal insult.
Here in Israel, mind you, ‘autistic’ is used as a slur word synonymous with ‘retarded’, and he made use of the grossest prejudice around here, aimed them at his daughter, for political gain. I hope they raid that fucker’s house in an angry protest and leave him in ruins.
They should make the Mother (or Earthbound) series into a film series already, Kotdamnit.
Watch Batman: Mask of the Phantasm. I watched it as a kid, and recently watched it again. It’s pretty great, despite the sloppy animation and sometimes hammy voice-acting.
Had my first test this semester in Phonology 101. We had to analyse Javanese. It was easier than I’d thought, but somewhat annoying to go back and re-analyse processes. Nevertheless I think phonology is a fascinating, fascinating field.
Unum diem...
| |
Brief update
Just because I made it a point never to miss a month.
I realised I’m not a happy person. I don’t think I ever was. I’m capable of occasional happiness, but my natural state is that of calmness before a storm. Nevertheless I live on in hope of change of state, and, notwithstanding my natural innate tendency towards morality and empathy, perhaps be a person good enough to reincarnate as something happier.
I am done defending Israel. I’ve realised it’s spiraling towards becoming a para-Fascist state quite similar to nationalist Japan (and if you don’t believe me, just read a bit about the riots and anti-Sudanese/Eritrean demonstraion that took place here, which is just the tip of the iceberg). I wholeheartedly hate this country now.
Watch the original Doctor Who. I watched the first two serials; they were brilliant. Unum diem...
| |
Upon death
My late Persephone’s death anniversary was this Tuesday. Though I believe she must be a princess somewhere, I still lament for her. I need a new cat; her absence is making me mad, I need to move on.
Once I’d died, Śiva, Brahmā too, / and Viṣnu sat to ponder so, |
Contemplating aloud how to / send me hither: a row fiery. ||
Lo: I was true to my dharma / and social debts so faithfully, |
I greeted every man alive / and paid each deity what he claimed. ||
Verily, I greeted every / person I met a-smiling so, |
Befriending all; alas, Viṣnu said / that yea, I should be born a man. ||
However, to a man what’s due / I gave, but while mocking foully, |
All that I could see in single looks, / and then went to gossip about. ||
In secrecy mocking every / rule and code of the great dharma; |
To gods and kings—purest, true scorn; / thus quoth Śiva: ‘He is a cat.’ ||
They argued on, egad, Viṣnu / insulting Śiva quite crudely, |
And Śiva Viṣnu, then: ‘Enough!’ / quoth Brahmā, and declared he thus. ||
‘Though he followed human traits, he / disrespected the great dharma, |
Shutting self from fellow humans / as many mysterious a cat.||
Thus I resolved: we give him due / reward at once—a soul manly, |
A spirit of a cat,’ so now / in this form I do roam the earth. ||
I shall now strive to splendid be / in moral codes and the right deed do, |
So that I shall be born again / as one, not a human feline. ||
An Cat Duḃ, 17.1.12
Recently I’ve been thinking about the Furry Fandom and came to the conclusion we don’t honour our origins enough. Look it up on Wikipedia: the origin on the Fandom is in arts, but now if one should sign up to FurAffinity or InkBunny (just visiting as a quest won’t do) will show one mind-boggling amounts of pornography, which is a shame, really. If I were an artist I’d draw more respectable art myself, but instead, I can make a list of ideas for Furry art:
Scenes from Ysengrimus. (In particular the scene when Reinardus and Ysengrimus talk after Reinardus fooled him for the first time.) Interactions between anthropomorphic Hindu and Egyptian deities (Hanumān playing dice with Anubis while Ganeśa keeps records, for instance). Artistic depictions of the roles of animals in human society via role reversals. Depictions of historic, mythic, and literary characters as Furry ones, in the same manner humans are.
Fuck it, it’s too late now. I can’t think of anything properly. All I can imagine is the drawing I requested of my late Persephone as the Boddhisattva Avalokiteśvara.
Good night.
Unum diem...
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: