| 8/2008
פרק רביעי (:
היי , חזרתי מחופש של החופש שלי . היה סבבה .
נממ ... נזכרתי שלסיפור עוד אין שם , אז תרגישו חופשי להציע .
בלי הרבה דיבורים , רק שוב להזכיר לכם שמותר ואף רצוי שתגיבו .
-
מהפרק הקודם :
"תראי , אני מאוכזב , אבל קחי את הזמן שלך . את יודעת יותר טוב ממני מתי יגיע הרגע לספר לה"
"אתה הכי בעולם , אמרו לך את זה כבר?"
"לא , אז את יכולה להגיד את זה שוב כדי להשלים את החסר" הוא אמר ונישק אותה .
הם שמעו את הדלת נפתחת .
"מישל! מה את עושה?!" הם שמעו את אמה של מישל צועקת .
-
"אממ... היי אמא. " אמרה מישל במבוכה . "לא היית אמורה לחזור בעשר ? "
אימה של מישל הייתה ידועה ברחבי השכונה בכך שהיא מחכה לרגע שהאדם שרצתה להגיד עליו משהו יצא מהחדר . תכונה זו נמצאת איפשהו בין רכלנות לצביעות .
אמא של מישל התאפיינה בין השאר בתכונות האלו , ולכן התכונה הזו הייתה אידיאלית בשבילה .
"אני חושבת שהגיע הזמן שתלך" אמרה אימה של מישל לאלכס .
"אה.. כן . אני מניח . ביי מישל" גמגם אלכס , קם מהספה והתחיל ללכת לכיוון הדלת .
מישל קמה ונשקה לו לפרידה "ביי" היא אמרה , בעוד אימה עומדת מרחק מטרים ספורים ממנו , ומביטה בה בתדהמה .
אלכס יצא , ומישל התקדמה לכיוון המדרגות .
"לאן את חושבת שאת הולכת ? "
"לחדר?"
"לא את לא . אנחנו צריכות לדבר." אמרה אימה בתקיפות .
'אוי , פאק' חשבה מישל .
אימה של מישל התיישבה על הספה , ומישל על הכורסא מולה .
"מה חשבת לעצמך ?"
"מה?"
"את יודעת מה דעתי ודעת אבא שלך על זה , ואני רק רוצה לדעת : מה חשבת לעצמך ? "
"סליחה?! דעת אבא שלי?! מה זה צריך להיות , לא מדברים על אבא , אבל כשאני עושה משהו שלא מוצא חן בעיני הדעות הסנוביות שלך , הוא משמש כאיום?!" צעקה מישל , וקמה מהכורסא בזעם .
"את לא תדברי אלי ככה! תשבי , ונדבר "
מישל התיישבה בכניעה , לא בגלל שפחדה מהאיומים של אימה , אלא בגלל שידעה שתאלץ לנהל את השיחה הזאת בכל מקרה , וחשבה שכדאי לגמור עם זה כבר .
"מה חשבת לעצמך ? "
"מ'זתומרת מה חשבתי לעצמי?! אסור לי לאהוב מישהו רק בגלל הצבע שלו?!"
"הוא לא מתאים לך!"
"את לא יודעת אם הוא מתאים לי! את רק ראית אותו והחלטת שהוא פסול בגלל שהוא שחור , ולא אחד הבנים הסנובים של החברות שלך!" אמרה מישל , מטיחה באימה את המילים הקשות .
"אני רוצה לדעת למה הסתרת את זה ממני , ולמה היית חייבת לבחור דווקא בו . אל תתחילי לצעוק עלי כמו איזה ברברית"
"עכשיו את מבינה למה לא סיפרתי לך? כי ידעתי שתגידי לי שהוא לא בסדר , ושאני טועה שאני הולכת איתו! אני לא בת שלוש , אני יודעת מה אני עושה , ועם מי אני יוצאת , והוא בדיוק בשבילי!
את לא יכולה להמשיך לשלוט בי כמו בובה על חוט כל החיים שלי ! "אמרה מישל , מוחה מעינייה את הדמעה שאיימה לזלוג . "הוא בנאדם טוב , את אפילו לא מכירה אותו! אני לא יכולה לסבול יותר את הדעות הקדומות שלך! זאת פשוט גזענות וזה דוחה אותי , שמעת ? מגעיל אותי אפילו לחשוב שאני קשורה אליך איכשהו עם הדעות האלה! את אפילו לא טרחת לדבר איתו , רק אמרת לו ללכת בשניה הראשונה שראית אותו , אז מי את שתחליטי לי אם הוא טוב בשבילי או לא ? " מישל קמה מהכורסא , ועלתה לחדר , משאירה את אימה יושבת המומה על הספה .
-
"אל תדאג , אני לא אגיד לאף אחד " אמרה לו קאסי , מחייכת .
"אבל לכי תדעי למי חברה שלך סיפרה . אנשים פה חושבים שאני מהערסים האלה שנשענים על קירות באיזה חור של נרקומנים ומעשנים , אבל אני לא . אפחד כאן לא מבין כלום . " אמר דרק . 'ובטח שלא אותי' חשב .
"אני לא חושבת שהיא סיפרה למישהו . "
"אבל את לא יודעת . עכשיו ילכו עלי רכילויות שאני מתחיל לשתות שוב . "
"אבל אתה לא , נכון? "
"לא , אבל מה זה משנה ? הם יספרו את זה בכל מקרה . "
הם הגיעו לחדר של האחות , ונכנסו פנימה .
"מה קרה לך ? המורה זרק עליך גיר והוא לא נפל עליך , אבל גרם לך טראומה נוראית , או שקיבלת מכה בראש ?" היא שאלה בזלזול .
"קרוב . קפצתי על שולחנות ונפלתי . נראה לי שהטראומה מהגיר קצת יותר נוראית , אז אני לא מאשים אותך אם לא תגלי סימני דאגה מיוחדים . איפה אני יושב ? "
האחות הצביעה על כיסא לבן שעמד מתחת לחלון , ודרק התיישב שם .
היא בדקה אם יש לדרק זעזוע מוח , ואמרה : " אני לא יודעת . יכול להיות שזה זעזוע קל , אבל אין לי מושג . אם זה השיעור האחרון שלך תחזור לכיתה ואם לא , הנה פתק שאומר שאתה יכול להשתחרר הבייתה "
"וואו , תודה . הרגעת אותי . " אמר דרק , וקד לה קידה .
הוא וקאסי יצאו מהחדר , והתפקעו מצחוק .
"היא חתיכת מטומטמת" אמר דרק , מנסה להסדיר את נשימתו . "ממש תודה באמת , אולי כן ואולי לא . באותה מידה יכולתי לשאול קוף , והייתי נשאר עם אותה אינפורמציה "
"אתה מצחיק , אתה יודע את זה ? " צחקה קאסי .
" טוב , כבר קרה שמישהו בטעות אמר לי שיש לי יותר מפרצוף יפה וגוף מהמם "
"אני מניחה שיש לכך סיבה " היא חייכה .
"גם את ככה " הוא אמר .
" ככה מה ? "
"יותר מפרצוף יפה " הוא השיב , ומיהר להפנות את מבטו , כאילו שעבר את הגבול ונקשר יותר מידי .
"תודה" היא אמרה "ואתה לא צריך לסובב ככה את הראש , כרגע אמרתי לך בדיוק את אותו הדבר "
"אני יודע . אני פשוט לא בנאדם שאומר דברים כאלה בפרצוף בדרך כלל . רואה איך את מקלקלת אותי? "
היא צחקה ואמרה : " אני חושבת שזה דווקא חמוד . אין הרבה אנשים שיגידו לך דברים כאלה בלי להתבייש "
"אבל אני כן מתבייש . אני לא אמור להביע רגשות . "
"אולי אתה לא יודע מה אתה אמור לעשות "
"אני אמור ללכת לרופא שיבדוק אם הראש שלי בסדר . כמובן שאמא שלי לא תעשה את זה , כי היא תהיה עסוקה מידי בלצרוח על אחותי בגלל שהיא יוצאת עם אפרו אמריקאי , או סתם בלהיות בשופינג , אז אני אקח אוטובוס ואם אני אתעלף אולי למישהו יהיה אכפת , אבל גם זה יהיה רק בגלל שהמעיל היוקרתי שלי יתלכלך מהרצפה המזוהמת של האוטובוס "
" אני אבוא איתך . לא כדאי שהמעיל יתלכלך "
"וואו , איזה שנינות . את משהו , את . לפני רגע את כולך רגשי על זה שאני חמוד , ועכשיו אכפת לך מהמעיל שלי . חופשי , למה לא " הוא אמר בחיוך , ופתח את הדלת של חדר מוזיקה .
-
טוב , זהו להיום , מקווה שתאהבו .
תגיבו לשם שינוי (:
| |
| כינוי:
Love Writing בת: 30 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
