לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

simple blog


פאנפיק על סימפל פלאן...נו...הלהקה המדהימה ההיא/ אני כותבת..אתם אלה שקוראים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2009


פרק 36

 

~מנקודת מבטה של ג'ניפר~

"מה דעתכן על חופשה יחד, כולנו, בפלורידה?" פייר שאל

"מה?!" כולנו צעקנו מבולבלות מאוד.

"הזמנו מקומות בבתי מלון, אולי הם לא הכי טובים אבל רק שם נשאר מקום, ונצא ונטייל ונעשה כיף חיים, כל זוג בחדר אחר!" ג'ף אמר

"אתם רציניים?!" שאלנו המומות

"מאיפה היה לכם כסף??" שיר שאלה

"קיבלנו לא מעט כסף מהופעת החימום ומשאר ההופעות שלנו" סבסטיאן אמר

"בזבזתם אותו עלינו?" ליטל שאלה

"למה לא??" הם שאלו

"יאו!זה ענק!" ענת קפצה על צ'אק

"מתי החופשה??" סטייסי שאלה

"בחגים, עוד שבועיים ויום" דיויד אמר

"אז...אתן מסכימות?"

"השאלה היא אם יסכימו לנו..." אמרתי קצת חוששת.

אמא שלי לא בטוח תרשה לי.

"אז תשאלו היום ותודיעו לנו" סבסטיאן אמר ונישק אותי.

אחרי שעה הלכנו, סבס ליווה אותי.

 

"לא יסכימו לך?" הוא שאל מבואס

"אני אשכנע את אמא שלי, יכול להיות שהיא תסכים...אני אשמח מאוד להיות איתך בחגים, אבל זה תלוי בהסכמה שלה.." אמרתי מבואסת בעצמי. אמא שלי מעט פרנואידית וגם כריסטיאן! בבקשה שהם ירשו, זה יהיה כל כך מאכזב אם לא ירשו לי

"לא נורא, אם היא לא תסכים נעשה לנו חופשה משל עצמנו כאן.." הוא אמר וחיבק אותי

"אוקי...אתה עולה?" שאלתי

"לא, אני צריך לעזור לאחותי במשהו...ותשאלי את אמא שלך עכשיו, תתקשרי אלי.." הוא אמר

"אוקי, ביי" נישקתי אותו.

 

עליתי למעלה...

"אמא אני נוסעת בחגים לבית מלון עם כמה חבר'ה...אני יכולה?"

"תיזהרי לעשות שטויות"

"אני מבטיחה שלא.." חייכתי

"אוקי, בסדר ותשמרי על עצמך, ו-"

"תודה!" חיבקתי אותה ולא תתי לה להמשיך לדבר

איזה אושר!!! החיוך שלי כמעט יצא מהפנים

התקשרתי לסבסטיאן

"סבס?" אמרתי בקול עצוב

"אני מבין מה התשובה" הוא אמר מאוכזב

"אני צריכה לספר לך מה התשובה" אמרתי בקול ממש עצוב

"נו, ניחשתי לבד"

"מרשים לי!!" אמרתי

"מה?!יאו!למה עשית כזה דבר?!הלחצת אותי!את רעה!"

"אני יודעת!" צחקתי

"אני אוהב אותך"

"גם אני"

*

עברו שבועיים.

בערב, ארזתי את התיקים שלי

"לעזור לך?" כריסטיאן ומאיה עמדו בפתח הדלת..וכריס...

"אההה...בינתיים לא.." חייכתי "אז כריסטיאן, קבעתם כבר תאריך לחתונה?" שאלתי

"כן, עוד 5 חודשים"

"ואי, למה כל כך הרבה?" שאלתי

"היא רצתה רק מקום אחד, וזה התאריך היחיד שהיה פנוי..!" הוא אמר ואני ומאיה צחקנו

"לכמה זמן את נוסעת?" מאיה שאלה אותי

"לשבוע" אמרתי

"לכל כך הרבה???" היא עשתה פרצוף עצוב

"אל תדאגי, כריסטיאן וטלי יהיו איתך, וגם כריס" אמרתי והוא נבח למשמע שמו.

סיימתי לארוז את המזוודות.

"ג'ניפר תורידי את כריס אני לוקח את מאיה לגינה!" כריסטיאן אמר ויצא מהבית.

כריס ישב ליד הדלת והחזיק בפה את הרצועה שלו.

"אוקי, בסדר" נאנחתי. קשרתי את הרצועה שלו וירדנו למטה.

שמעתי שירים בפלאפון והתחלתי ללכת לאורך הרחוב.

פתאום כריס התחיל לנבוח, אבל לא היה אף אחד באזור.

"שקט!" צעקתי

הוא המשיך לנבוח, ואז הוא פתאום משך את הרצועה והיא נפלה לי מהיד, הוא התחיל לרוץ

"כריס!!" צעקתי.

רצתי אחריו, הגעתי לפנייה ובדיוק כשעברתי כמעט נתקעתי במישהו

"סבס??" שאלתי. הוא החזיק ביד את הרצועה של כריס וכריס מאחוריו

"מה אתה עושה פה?" צחקתי "בגלל זה הוא ברח!" אמרתי

"כנראה" סבסטיאן צחק

"אז..מה אתה עושה פה?"

"גם אני אוהב אותך" הוא אמר

"אני יותר" נישקתי אותו

הוא הוציא מאחורי היד ורד.

"יאו..."

"רציתי להזכיר לך כמה אני אוהב אותך" הוא אמר

"איזה מדהים אתה!" חיבקתי אותו חזק.

~מנקודת מבטו של ג'ף~

מחר אנחנו נפגשים בבוקר ליד הקניון וההסעה מגיעה לאסוף אותנו.

אבל לי ולליטל יש היום 11 חודשים.רציתי לקנות לה משהו מיוחד, וחיפשתי בכל מקום אפשרי!!!בכל מקום!!!לא מצאתי שום דבר מספיק טוב!הכל היה נראה לי פשוט וזול. רציתי משהו מיוחד..!

התקווה האחרונה שלי הייתה מרכז הקניות. הייתי בו לפני שבוע אבל חזרתי, לבדוק שלא פספסתי כלום.

עברתי בין כל החנויות כשפתאום באחת מהן הבחנתי בשרשרת כסף מדהימה עם האות L

קניתי גם זר ורדים, והגעתי אליה

"נסיך שלי" היא קפצה עליי בחיבוק

"נסיכה שלי" נישקתי אותה

"יש לנו 11 חודשים היום!" היא אמרה

"אני יודע!" נישקתי אותה

הבאתי לה את המתנה שלה

"זה מדהים" היא אמרה ונישקה אותי "תענוד לי"

היא הסתובבה והרימה את השיער שלה לסוג של קוקו, ענדתי לה את השרשרת, לצוואר שלה היה ריח כל כך נעים, התחלתי לנשק אותה לאורך הצוואר, היא הסתובבה אליי ונישקה אותי

"ההורים שלי בבית" היא אמרה

"אני יודע.."

"מחר תהיה לנו הזדמנות, ובכל שאר השבוע" היא צחקה ונישקה אותי

"אני לא יכול לחכות"

אמרתי ואז שמתי לב למשהו מוזר

"איפה..אהה...המזוודות שלך?" שאלתי

 

 

"ההורים שלי לא מרשים לי לנסוע" היא אמרה

נכתב על ידי לעומת השאר, כאן יש פאנפיק!!והוא טוב!! , 30/4/2009 14:35  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




פרק 36

 

~מנקודת מבטה של ענת~

צ'אק פתח את המכתב, לא הסתכלתי.

אך פתאום נפרש חיוך על פניו, קיוויתי כל כך שהחיוך הזה נובע מכך שהוא נשאר איתי, שהוא מאושר מזה.

אבל שתי שניות אחרי זה הוא צרח

"התקבלתי!!!!!!"

הרגשתי שאני קורסת.

הוא עוזב אותי, והוא מאושר מזה.

כולם קפצו עליו, כולם.

אבל אני ישבתי בצד.

וחשבתי, מה יהיה עכשיו?

מה יקרה?

ניפרד?

נחזיק מעמד?

פאק עם החיים האלה.

"ענתי..." סטייסי ישבה לידי

"מה..?" חייכתי חיוך מאולץ

"הוא התקבל..." היא אמרה

"את חושבת שלא שמעתי אותו צועק את זה מאושר?"

"אני מניחה ששמעת..." היא אמרה

"וואלה" אמרתי

"ענתי!" צ'אק חיבק אותי וסובב אותי באוויר

"כל הכבוד צ'אק..."  אמרתי וחיבקתי אותו

"מה יש?" הוא שאל

"כלום" חייכתי "אני גאה בך" נישקתי אותו

 

הבנים הלכו אחרי חצי שעה.

"מה יש?" הוא שאל

"כלום" אמרתי

"ענתי..משהו עובר עליך..."

"סתם..שומדבר מיוחד" אמרתי

"את יודעת שלא משנה איפה אני יהיה אני עדין יאהב אותך?נכון..את יודעת..." הוא אמר

"אני יודעת" אמרתי "זה פשוט קשה, לחשוב שתהיה כל כך רחוק ממני...לא מספיק במשך חודש לא ראיתי אותך, עכשיו אני לא אראה אותך במשך כל הזמן הזה של הלימודים" אמרתי

"את תראי אותי, בחופשות, בחגים"

"אבל תצטרך ללמוד.." אמרתי

"אז אני גם אלמד וגם אהיה איתך..."

"ומה עם הבנים?עם הלהקה שלכם?" שאלתי

"להגיד לך את האמת...אני לא יודע מה יקרה"

"ואיתנו?מה יקרה?" שאלתי

"אני...אני לא יודע"

דמעה אחת כבר ירדה.

הרגשתי שאני לא יכולה לשבת שם יותר, הלכתי הביתה.

למחרת לא הלכתי לבית הספר.

בצהריים דפיקות בדלת.

זה לא היה צ'אק. זו הייתה שיר

"הי" היא חייכה

"הי, כנסי"

"לא היית היום בבית הספר, קרה משהו?"

"קרו המון דברים"

"באתי, כי סביר להניח שאני היחידה שתוכל לנסות להבין אותך, החברים שלנו נוסעים מאיתנו..."

"אני לא יודעת מה לעשות..." אמרתי

"גם אני לא, אבל את אוהבת את צ'אק, ואני את פייר, הם אוהבים אותנו...זה יחזיק מעמד, זה חייב..." היא אמרה

"הוא יהיה במרחק של כמה מדינות ממני, איך אני אחזיק מעמד?!איך???" התחלתי לבכות. היא חיבקה אותי

"אני בטוחה ששום דבר לא יפריד ביניכם, גם לא מדינה או שתיים..."

"לך קל לומר, הוא לומד פה, בקנדה!צ'אק לומד בפאקינג מסצ'וסטס!אני אפילו לא יודעת מה זה!"

בכינו שתינו...התפרקנו.

הודעה מג'ניפר

"צ'אק ופייר מחפשים אתכן, הם בטח בדרך אליכן"

אחרי כמה דקות עוד דפיקות בדלת.

הסתכלנו..אלה היו פייר וצ'אק

"מה לעשות?" לחשתי לשיר

"לא יודעת, נפתח?"

"לא יודעת..." אמרתי

"מתישהו נצטרך לדבר איתם על זה" היא אמרה ופתחנו את הדלת

"אפשר לדבר איתכן?" פייר שאל

"כן, כנסו" אמרתי.

ישבנו ארבעתנו בסלון.

"תראו, אלה היו זמנים מטורפים ממש, הלימודים, החזרות, ההופעה, האבות שלנו!אבל, יש לנו עכשיו חודשיים עד שנתחיל עם הלימודים בקולג'!ועוד מעט החגים!אני לא רוצה שנריב" צ'אק אמר

"העובדה שנלמד רחוקים מכאן לא אומרת כלום!נדבר כל יום בטלפון, נשלח תמונות, נדבר בוידיאו, נישאר יחד!" פייר אמר

"אתם רציניים?" אני ושיר שאלנו

"אתה מוכן?" צ'אק שאל את פייר

"כן.." פייר אמר

"אני אוהב אותך" פייר פנה לשיר וצ'אק אליי, הם אמרו הכל ביחד, באותו זמן "ואני תמיד יאהב אותך, לנצח...אני לא אתן לשום דבר להפריד בנינו, גם לא לימודים, אנחנו נישאר בקשר, האהבה שלנו חזקה יותר מהכל"

הסתכלנו עליהם המומות.

ופשוט צחקנו וחיבקנו איתם.

אם יש חודשיים עד שהם ייסעו, אז ננצל אותם, עד הסוף.

 

כעבור שבוע.

אני וכל הבנות היינו בבית של צ'אק, ראינו סרט ואז כשהסרט נגמר

"נספר להן עכשיו?" דיויד שאל

"אתם בטוחים?" ג'ף שאל

"זה סגור" צ'אק אמר

"על מה אתם מדברים?" ג'ניפר שאלה

 

 

"מה דעתכן, על חופשה יחד, כולנו, בפלורידה?"

נכתב על ידי לעומת השאר, כאן יש פאנפיק!!והוא טוב!! , 28/4/2009 19:02  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




פרק 35

 

~מנקודת מבטה של ענת~

הגענו לשם והבנים היו מרוחים כולם בעוגה, הלכתי למטבח של פייר, לקחתי נייר סופג והתחלתי לנקות את כל העוגה מהפרצוף של צ'אק

"אתה רוצה להסביר לי איך זה קרה?" שאלתי

"פייר רצה לפתוח את המכתב, ואח שלו הביא עוגה, וסאב אמר שאם הוא לא התקבל נזרוק עליו את העוגה...אבל הוא התקבל, ובכל זאת סאב העיף עליו העוגה" הוא אמר וצחק.

אני מניחה שאני מחכה לרגעים שהם יתנהגו כמו אנשים בוגרים.

אבל מצד שני, זו הסיבה שהתאהבתי בצ'אק.הוא לא מפחד להיות עצמו....גם אם מדובר בילד קטן...זה מה שיפה שם בכולם.

חזרנו אליהם, פתאום צ'אק קיבל טלפון

הוא ניתק אחרי דקה.

"אהה..עכשיו אני מניח שצריך לקנות עוד עוגה" צ'אק אמר

"מה?למה?" כולם שאלו

"קיבלתי את המכתב"

רציתי למות.

הוא קיבל את המכתב.

"לא, חכו, בואו נשב כאן...מחר נלך אליך" אמרתי

"לא עזבו, אני מעדיף לא לחכות...בואו נלך אליי..." צ'אק אמר

"לא!הבית של פייר כולו הרוס!" הסתכלתי.

האמת שפייר והאחים שלו כבר הספיקו לנקות

"ענת, מה קרה...?לא התעוררת עדין?" צ'אק שאל

"לא..פשוט קבענו אצל פייר...אין לי כוח ללכת עד אליך" תירצתי.

רציתי לדחות את הגילוי הזה עד הסוף.רציתי לזרוק את המכתב לפח. לשרוף אותו.לא יכול להיות, היום מקבל את המכתב.מה זה?יום הדין?

אם הוא התקבל?הוא יעבור מכאן!הוא לא יהיה כאן!!!!!איך אני יחיה בלעדיו?!הוא באמת יהיה מסוגל לעזוב אותי?

אחרי חצי שעה מצאתי את עצמי עולה עם צ'אק לחדר שלו כשכל השאר מחכים בסלון.

~מנקות מבטו של סבסטיאן~

ההרגשה של כולנו הייתה נוראית, איבדנו כבר את פייר...אבל לפחות הוא יישאר ללימודים כאן, אבל צ'אק...אם הוא יתקבל הוא יצטרך לעזוב!לעזאזל..לעזוב אותנו!!!!!!

"סבס.." ג'ניפר החזיקה את היד שלי

חייכתי, לא התחשק לי ממש לדבר

"יהיה בסדר" היא לחשה והביאה לי נשיקה קטנה בלחי

"מה נעשה חבר'ה?" דיויד שאל

"מה נעשה עם מה?" פייר שאל

"על מה אתה מדבר?" ג'ף שאל

כולנו היינו בסוג של הכחשה.

"אם הוא יתקבל" אמרתי "הוא יצטרך לעזוב"

"אנחנו יודעים" הם אמרו בשתיקה

"הוא עומד לרדת עם המכתב, הוא עומד לומר אם הוא יהיה פה, או יעזוב...ואנחנו עם פרצוף תחת, תתעודדו, זה הרגע הגדול שלו" פייר אמר וקם

"אתה צודק...מה שלא יהיו התוצאות...אנחנו אמורים לשמוח בשבילו" דיויד אמר

"בקיצור אנחנו אמורים לשקר לו..." אמרתי

"גם אני חושב שזה לשקר לו" ג'ף אמר

"למה לשקר?" פייר שאל

"כי זה שקר, אף אחד מאיתנו לא יהיה שמח לראות אותו אורז מזוודות ועוזב למקום שרחוק אלפי קילומטרים מכאן" אמרתי

"אבל גם זה יהיה שקר, כי אנחנו תמיד אומרים שאנחנו חברים שלו, ובתור אנשים שאומרים שהם החברים הכי טובים שלו, אנחנו אמורים לשמוח בכל מה שהוא עושה!ואם לא נתמוך בו, זה אומר ששיקרנו, שאנחנו לא באמת החברים שלו" פייר אמר דברים נכונים וסיכם את העניין.

"אז..סיכמנו?" ג'ף שאל

"מה?" כולנו שאלנו

"סיכמנו שלא משנה מה יהיו התוצאות, נקפוץ משמחה בשביל צ'אק..." ג'ף אמר

"כן..סיכמנו..."

"מה נעשה?" דיויד שאל

"מה נעשה עם מה?" שאלתי

"עם הלהקה" דיויד אמר

"מה זאת אומרת?" שאלתי

"פייר לא יהיה פה, גם צ'אק לא...בדיוק התחלנו להופיע...מה עושים??" דיויד כמעט צעק

"תירגע דיויד...נחשוב על משהו.." ג'ף אמר

"אני באמת מתחיל לשאול את עצמי כל הזמן שאלה אחת מטומטמת" דיויד אמר

"מה השאלה?" שאלנו אותו

"מה באמת החלום של כולנו?ללמוד?להיות רופאים?להיות עורכי דין, או להקים את הלהקה המזדיינת הזו יחד!" דיויד אמר .

יכולנו לראות שהוא מבואס מכל מה שקרה והולך לקרות היום.

"דיויד בוא.." סטייסי משכה אותו החוצה

הם חזרו אחרי כמה דקות

"אני מצטער על ההתפרצות שלי." דיויד אמר והתיישב

"טוב איפה צ'אק כבר?!" פייר צעק

~באותו זמן, מנקודת מבטה של ענת~

עלינו לחדר שלו כשהשאר התיישבו בסלון.

המכתב היה מונח על הכרית שלו.

צ'אק נראה לחוץ, הוא כל כך חיכה לזה.ואני כל כך רציתי שהרגע הזה ידחה.

"ענת..אני רק רוצה שתדעי...שמה שלא יקרה..אני אוהב אותך, יותר מכל דבר אחר בעולם הזה" הוא אמר

הנהנתי

דמעה ירדה

"אל תבכי..אני מבטיח שלא משנה מה התוצאות שום דבר לא ישנה את הרגשות שלי כלפיך" הוא נישק אותי

ישבנו במיטה, שותקים.אני מניחה שהוא חשב על העתיד, וגם אני

"טוב איפה צ'אק כבר?!" שמענו את פייר צועק

"אנחנו באים!" צ'אק צעק.

הוא הושיט לי את היד שלו...תפסתי אותה וירדנו למטה.

 

"נו...תפתח" הם אמרו לו.

צ'אק פתח את המכתב.

נכתב על ידי לעומת השאר, כאן יש פאנפיק!!והוא טוב!! , 27/4/2009 15:56  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  לעומת השאר, כאן יש פאנפיק!!והוא טוב!!

מין: נקבה




13,724
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללעומת השאר, כאן יש פאנפיק!!והוא טוב!! אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לעומת השאר, כאן יש פאנפיק!!והוא טוב!! ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)