לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

My panpiks


כל הפאנפיקים שלי, כאן ועכשיו!

Avatarכינוי:  Nice to meet you, a littel frog

בת: 26





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2008

פוטרית לתמיד- פיקצר


פיקצר שני =]

גם הוא בז'אנר רומטיקה, אבל היום אין לי רעיונות לז'אנרים אחרים.

שם הפיקצר: פוטרית לתמיד

שם הכותב: שיר

פאנדום: ה"פ

דירוג: GP13

שיפ: הארי/ג'יני

ויתור זכויות: אין מה לחדש.. לרולינג

תקופה: בין תקופת הלימודים של הארי לבין "תקופת הילדים שלו".

ז'אנר: רומנטיקה

  

זו הייתה שעת בין הערביים.

השמיים עתו גוון סגלגל והשמש זהרה בקרניה האחרונות, לפני שתעלם לגמרי מעבר לקן האופק.

מכתש גודריק עמד שומם, מלבד זוג אחד, שפסע לאיתו בין הבתים הריקים.

הם אחזו זה בידו של זה, הולכים ללא מטרה, ומרגישים כמעט כמו בחלום.

לפתע, פקח הארי את עיניו לרווחה, והצביע על שער ברזל ישן וחלוד שעמד במרחק של כבערך 100 מטרים מהם.

ג'יני לחצה על ידו וחיבה, והם הלכו בצעדים מהירים לכיוון השער.

הארי הניח את ידו על השער ופתח אותו בחריקה גדולה.

הוא צעד צעד אחד קדימה, וג'יני נכנסה אחריו בצעד קטן מעט יותר, בוחנת את בית הקברות העתיק, שכמעט כל הקברים בו היו הרוסים.

"לאן עכשיו?" היא אמרה בשקט להארי, שסימן לה ללא קול לבוא אחריו.

הם פילסו את דרכם בין הקברים, שחלקם כבר בכלל לא נראו קברים, עד שלבסוף הגיעו אל מצבה גדולה עשויה שיש.

היא הפנתה את מבטה לכיוון המילים החרוטות על השיש.

זה אכן היה הקבר של ג'יימס ולילי פוטר.

ג'יני הרימה את ראשה והביטה בהארי, שפניו היו רטובות מדמעות.

הוא החזירה לה מבט, וחייך עליה חיוך קטן.

"אה.. הארי?" אמרה ג'יני בקול רם מעט.

"מה?" ענה לה הארי, כמעט ללא קול.

"אולי, נלך?" אמרה ג'יני, בעוד שהיא משתדלת שהארי לא ישמע את מילתה האחרונה.

"רק עוד שנייה" אמר לה הארי, ממשיך להביט בקבר הוריו.

"שבי" הוא הוסיף, והתיישב על הקבר.

ג'יני התיישבה בהיסוס גם היא.

"ג'יני, את יודעת שאני אוהב אותך.." פתח הארי, מבלי להפנות את מבטו אל ג'יני.

"גם אני אוהבת אותך.." אמרה ג'יני, קצת בחוסר סבלנות.

"ויש משהו.. ש.. אני רוצה לשאול אותך כבר הרבה זמן.." אמר הארי, והרים את עיניו אל ג'יני.

"אז.. קדימה" אמרה ג'יני בציפייה.

"ג'יני.. אולי.. תרצי להיות אשתי?" אמרה הארי בלחישה.

"ג'יני הרגישה שליבה קופא.

היא לא יכלה לזוז, לא לדבר, לא לעשות שום דבר, מלבד להתרגש, ולשמוח בכל ליבה.

לבסוף, כאשר נראה היה שעברו כבר שעות ארוכות, פצתה ג'יני את פיה ואמרה בקול היפה והצלול ביותר שנשמע אי פעם בכל עולם בני האדם: "כמובן, הארי!" ונישקה אותו נישקה גדולה.

יצא די יפה, לא? אני אישית- אהבתי!

ועכשיו תורכם- ת-ג-י-ב-ו-!-!-!-!-!

נכתב על ידי Nice to meet you, a littel frog , 12/9/2008 17:47  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



739
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNice to meet you, a littel frog אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Nice to meet you, a littel frog ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)