Twenty Four Seven

סוזי הייתה אחוזת התרגשות.

מהבוקר היא מתרוצצת ברחבי הבית. את הקניות בסופר היא סיימה מיד אחרי שפיזרה את הילדים בגנים, וכל היום הייתה עסוקה בהכנות. לא שהיא בד"כ כזו מאורגנת, אבל היה לה 'דד-ליינ' ולא הייתה לה ברירה, וכשאין לה ברירה, ברב המקרים, היא מתפקדת לא רע.

או קיי, עצרה לספירת מלאי, הבית נקי ומסודר (מזל שהתחילה אתמול...), הילדים במיטות תודה לאל, האוכל מוכן, רק דרוש חימום אחרון ולא לשכוח להוציא את הפסטו מהמקרר, השולחן ערוך, אפילו את הסלט כבר חתכתי, חשבה לעצמה, גדולה אני.

מקלחת, קצת איפור, נפנוף קל בשיער, ואני פותחת לו את הדלת כמו מארחת מושלמת. אשת חיל מי ימצא ממש, חייכה לעצמה, אם רק הייתי מספיקה לחסל את הכביסות, הרהרה, הכל היה מושלם. היא גירשה את המחשבה המציקה בדרכה לחדר האמבטיה, והשתדלה להתמקד במספר המשימות הפשוטות שנשארו לה לבצע בחצי השעה שנותרה לה.

הוא הגיע, מרשים כתמיד, והכל זרם בדיוק לפי התכנית המושלמת שרקמה בדמיונה.

האוכל היה מצוין, האווירה נהדרת, השיחה קלחה והעיניים דיברו.

בתוך פינג - פונג המשפטים שהתנהל משני צידיו של השולחן, בינות לאדים המהבילים ספוגי הניחוחות שעלו מן הצלחות המתרוקנות לאיטן, בחנה סוזי את היושב מולה לעומק, וללא ספק נהנתה מאד ממצאי הבדיקה. הפנים מלאי ההבעה, הכתפיים הרחבות, הבגדים המעוצבים להפליא, מעניין במה הוא משתמש, תהתה, ועצרה ברגע האחרון את שאלה שקפצה אל לשונה -  איזו אבקת כביסה אתה מעדיף?...

עוד כוס יין שצבעו מהפנט נמזגה, הכוסות הושקו בחיוך ואז, בעיצומו של הקסם, נשמע הצפצוף. מכונת הכביסה הודיעה על סיום התכנית ועל הכביסה המשוועת לעבור למייבש. סוזי נדרכה. ידעתי, מלמלה, היא הרי הייתה חייבת להתערב...

סוזי השתדלה להתעלם והצפצוף לא פסק. אביר חלומותיה היושב ממול נראה כאילו לא שמע כלל את קריאותיה התובעניות של המכונה. הוא פנה אליה והיא לא הייתה בטוחה ששמעה מה אמר. מחשבותיה התערבבו זו בזו, לקום? לא נעים. אולי רק לרגע? לא יראה טוב, ובכל זאת - כבר נרקם תרחיש הזוועות בדמיונה - בטח יעברו לפחות עוד שעתיים עד שנסיים, הכביסה תסריח, העובש חיש קל יצטרף לחגיגה, וכל הטריקים והמניפולציות הכי חדשניים כבר לא יוכלו לו, זה מקרה כמעט אבוד, אלא אם כן אקום מיד... חשש קל עלה בה שמא התעלמותה המופגנת פוגמת פה במערכת יחסים עמוקה, וכי המכונה עוד עשויה לנקום.

הצפצוף המונוטוני צלף בחוצפה בצלילי המוסיקה הנעימה שבקעו ממערכת הסטריאו, והם כמו נלחמו אלה באלה לשם כיבוש תשומת ליבה.

ובכל זאת, הערב הנעים שהתנהל בדיוק בכיוון הנכון, השרה עליה סוג של רוגע והיא מצאה את עצמה לוגמת עוד יין וממשיכה לשבת. היא המשיכה לתור את בחירתה המוצלחת בעיניה, ומכונת הכביסה נשמעה לה פחות ופחות מרגיזה, עכשיו כבר כאילו קראה בשמה ברוך.

קולה של המכונה גווע בהדרגה.

סוזי שמעה את דלת המכונה נפתחת מעצמה ולא יכלה שלא להישאב אל תוך הפלא הזה המתרחש מעצמו. הבגדים הנקיים הציצו בביישנות מפתח המכונה והחלו לנדוד לכיוון מייבש הכביסה. המייבש ביצע את תפקידו, ונחילים של כביסה נקייה זרמו להם במעוף מרהיב לכיוון ארונות חדרי השינה. סוזי עקבה אחריהם בתדהמה מהולה בהנאה צרופה. היא צפתה במחול הקיפול הססגוני, מאורגן בכוריאוגרפיה מוקפדת, ובנחיתתם של הבגדים על המדפים, לצד הסבונים הריחניים. לסיום נכרכו בעדינות כל חולצה, כל גופייה או זוג גרביים, בסרטי סאטן מבהיקים, בהתאמה מדויקת לצבע הבגדים. מושלם.

סוזי הייתה בעננים. היא שאפה לאפה את הניחוחות המבושמים והתמוגגה מהנוף...

קול נקישת כוסות היין החזיר אותה למציאות.

"הכל בסדר?" שאל, " את נראית כאילו ריחפת לרגע בעולם שכולו טוב".

סוזי חייכה אליו במבוכה: "יש בזה משהוא, עוד סלט?..."