אלרגיה

טוב, אז החופש התחיל כמובן, כפי שהספקתי כבר לשים לב...

ולמען האמת, לא יצא לי לבלות כ"כ הרבה מאז שהתחיל, אבל זה בעיקר בגלל שאני לא רוצה

לבזבז להורים יותר כסף מיותר, והרי הם השקיעו לי השנה במשלחת והכל.

אז מה חדש איתי ?

עוד חודש וארבעה ימים משלחת, ואני דיי מתרגשת.

מאז הפוסט הקודם היחסים ביני לבין האהוב שלי רק נוסקים.

אנחנו מגלים דברים חדשים אחד על השני, על שנינו ביחד, ומתווכחים בנוגע לדברים לא מוסכמים

ולא אשקר ואומר שאנחנו רבים דיי בגדול לפעמים, אבל החשוב הוא שאנחנו תמיד מצליחים

בסופו של דבר להתפשר ולהתעלות מעל הכל עם האהבה שלנו.

אני עלולה להישמע קיטשית מעט, ומאוד נון-רציונל, אבל לא אכפת לי.

אני אוהבת אותו, הוא אוהב אותי. זה סוף משפט.

התחלתי להתכתב עם הפרטנרית שלי למשלחת באימייל והיא ילדה נורא נחמדה

שאני לא יודעת איך להגות את השם שלה לצערי.

זה דיי מטומטם, אבל יש הגיות שונות בגרמנית לשם Henrike, מסתבר.

עוד לא כ"כ יצא לי לשאול את ה-P.Rs של הקבוצה שלי איך מבטאים את השם שלה,

אבל אני מניחה שזו לא תהיה בעיה ברגע שאני אגיע לשם ואשמע את המשפחה או החברים שלה

פונים אליה. ובכל זאת לא כ"כ נעים לפנות למישהו שדיברת איתו במשך חודש וחצי ואתה עדיין לא

יודע איך לבטא את השם שלו...

הספקתי להיות בבריכה החופש, וכן בים... וכנראה שהשנה אני אעשה סקי, בפעם הראשונה בחיים,

בגרמניה.

אנחנו אמורים גם לבקר במוזיאון מכוניות של פולקסווגן, נראה לי, ובברגן בלזן, שם יהיה לנו טקס

עם הפרטנרים הגרמנים. הו, ושלושה ימים בברלין.

הולכים להיות שבועיים של כיף בלתי מוגבל, ולהוציא את העובדה שזו הפעם הראשונה שלי בחו"ל

אז אני גם סתם כך מתרגשת נורא.

אה והתחלתי גם לברר קצת על המתנת שנה שלי ושל האהוב שלי יחד.

וכן, אני אוהבת לקרוא לו ככה.. האהוב שלי. זה פשוט כינוי שהולם אותו כ"כ.

הוא ביקש שזה לא יהיה משהו גדול, אבל כיוון שהוא לא יודע מה זה

הוא לא יכול להגביל אותי. זה כן גדול למען האמת.. אבל זה יותר מושקע

ולכן אני יכולה לבזבז על זה כמה זמן וכסף שאני יכולה, כי בסה"כ,

השבעתי אותו לקבל אותה, ובכלל - הוא יקבל אותה בכל מקרה.

אני רק מקווה שהמשפחות שלנו לא יעשו לנו בעיות והכל ילך חלק בשביל שהוא יזכור את זה

כמו שאני רוצה שיזכור את זה; חוויה נעימה וכיפית עם האדם שאוהב אותו כ"כ.

כשדיברתי על זה עם ידיד, הוא יעץ לי דווקא לעשות משהו יותר קטן, שיצדיק את האינטימיות

שכלולה ביום הזה, וזה הביא לי רעיון למתנת חצי שנה.

כמובן שאת הרעיונות לא אוכל לכתוב פה, מחשש שמישהו בלתי רצוי קורא פה ואז אני אהיה

קצת בבעיה מבחינת הסודיות של המתנה.

והנה תמונה מהסופשבוע עם הבויפרינד בטבריה, היה מדהים כמובן.. למרות כמה שטויות

שעשינו. נהנתי. -

החלטתי משהו חדש בנוגע לבלוג.

בסוף כל פוסט, אני הולכת לשים פינה קטנה של ספר מומלץ שלא נמצא עדיין ברשימות ולצרף אותו לשם.

אז הספר המומלץ לפוסט הזה הוא - "סיפורו של גרמני" של סבסטיאן הפנר.

ההתרשמות שלי ממנו היא גדולה, למרות שהוא פוליטי ביסודו ויש בו חלקים מייגעים במקצת.

הוא לא ארוך, מה שמעניק חוויה היסטורית ענפה לקורא וכן כמה תובנות חדשות בנוגע לתחומים נרחבים

בחיים ולשואה בפרט מנקודת מבט קצת שונה.

נ.ב - עוד דבר שהחלטתי בנוגע לבלוג הוא לעשות יומן מסע מגרמניה ולתעד את החיים שם.

מי יודע, יכול להיות שזה דווקא יעזור לי בעתיד להבין המון דברים שעכשו אני מתחבטת ביני לביני לגביהם

ובכלל, זה לא יכול להזיק יותר מאשר להועיל