dear diary

אני רוצה שיבוא היום הזה,שאני מחכה לו כלכך הרבה.

היוום שבו לא אבכה

אחייך

אצחק

אהיה מוקפת

באנשים

וכולם יאהבו אותי כמו שאני אוהבת אותם.

אני שונאת את זה שאין יום שאני לא בוכה בתקופה האחרונה.

הררגשה הזאת,שננטשתי .

ע"י כולם 

אפילו ההורים שלי .

תחושה ארורה .

שיבואו ימים יפים יותר .

בסך הכל ניקוב קטן,חור אפילו לא..

ועוד שריטה ,שטחית.

מישהו ראה ?

מישהו יראה?

בסך הכל חיבוק אחד,

מפריד.

בסך הכל מבט.

היכן אתם ? 

כל האנשים האלו

שיבטיחו שיהיו פה

בתקופות הקשות.

ואתם

אלו שצריכים לדאוג לי

מונעים ממנים,

פוגעים בי,

קוראים לזה דאגה.

אהבה?!

התקופה האפלה ביותר בחיי

לא יכולה לצעוק,

מנסה לעורר מישהו

תראו אותי