לאן החיים יובילו אותי הפעם?

נמאס לי מכנסי הפנטזיה, מהאירועים, אפילו קצת מהאנשים.

זה לא אני. סיירות- זה אני. אני ממש מרגישה צבועה כבר שאני מגיעה לכנסים ואומרת לכולם שלום כאילו אני מכירה אותם מאה שנים לפחות.

משעמם לי בכנסים גם. זה נהיה אותו דבר. ההרצאות כבר נהיו אותו דבר "הפשיזם בספריו של ליי שקרנוביץ' והקשרם של הגובלינים מהמרום" הכנס האחרון שהייתי בו הייתה הרצאה יחידה שמעניינת והיא מקורם של הדרקונים ומאיפה הם באו.

אני לא מסוגלת יותר לראות את מה שמוכרים שנה אחרי שנה, אותם מרצ'נדייז, שגם אם הם חדשים כולם מתלהבים מהם כאילו היה זה הפריט פלסטיק הזה לפחות תיבת אוצר.

אין כבר את ההתלהבות, את הרצינות, את העניין, אותם אנשים כל שנה, אותם טיפוסים מוזרים כל שנה שאני כבר לא יכולה להתמודד עמם, הכל נהיה ממוסחר לגמרי.

אמרתם שתרבות המד"ב והפנטזיה הוא נושר רציני בארץ? תסלחו לי, אבל אותן הרצאות שכביכול לא רדודות ומדברות על עניינים כל כל משעממים, ועוד על אותם ספרים כל שנה, נמאס לי כבר מטולקין, הארי פוטר, נרניה, ניל גיימן, שיר של אש וקרח, טרי פראצ'ט... די! נמאס, יש עוד כל כך הרבה ספרים...

ובאשר לאנשים- אני מביעה שמחה והתלהבות רק כשאני רואה מישהו שבאמת אני תופסת ממנו (כמו זו שהרצתה על דרקונים שאני פשוט תופסת ממנה...) או אנשים שאני באמת בקשר שאיתם שזה בערך 0.

פעם אהבתי את כל המסחור הזה. פעם... לפני חצי שנה.

בכנס האחרון גיליתי שזה פשוט לא אני יותר. לקראת הכנס מאוד התרגשתי, אני אפילו לא יודעת למה. אבל זהו, זה נגמר. אין לי יותר את התשוקה ואת האנרגיות להיות בכנסים האלה. אני אוהבת לקרוא פנטזיה נורא, אבל נמאס לי מהכנסים.

אז שלום לחבר'ה של מד"ב ופנטזיה, אני מתחילה דף חדש בחיים שלי.

דף שבו יתמלא בכל הזכרונות המדהימים שיהיו לי השנה בחוגי סיירות, דף עם מלא שטויות שלי ושל הבני דודים שלי, ודף מלא באהבה עם החבר שלי.

שלום לכל הזכרונות של הדף הקודם, חלקם כואבים, חלקם מלאי תמימות, חלקם מרגשים נורא ועוד המון המון זכרונות עם כל מיני זכרונות.

תודה לכל מי שליווה אותי בחברה הזאת, הפרק הזה בחיים שלי, בעיקר כיתה י' היה פרק מאוד מרגש ומאוד מלמד.

תודה לפורום חומריו האפלים שנסגר לפני כשנתיים, זה שהכניס אותי לכל ההתעסקות שלי והאנרגיה שלי.

אם אתם קוראים את זה, תודה לאודי, אור, רועי, נגה ועוד רבים אחרים וטובים שהיו שם איתי בהתרגשות ובפרק החיים הזה ממש.

בנימה אופטימית זו, אני מתחילה חיים קצת אחרים, אני מתכננת לעשות שנת שירות בגרעין של חוגי סיירות ולהשקיע אין סוף בחוגים המדהימים האלה.

יאללה ביי

נטע שיינס.