לא כמו כולם

הרבה זמן לא עידכנתי, פשוט לא היה לי זמן, אז יש לי הרבה מה לספר.. :

הייתי אצל אח שלי ביום כיפור (מרביעי בבוקר עד חמישי בלילה). היה כיף. חשבתי שאני אעביר את הצום אצלו,

בלי אמא ואבא על הראש, על זה שאני צריכה לצום, ובסוף לא צמתי...

נסעתי אליו באוטובוס ישר אחרי השיעור נהיגה לקריית שמונה (הוא לומד בתל חי אז הוא גר בשכירות ליד, לא שזה כזה חשוב..).

אז קיצר, הייתי ממש לחוצה שאני לא ארד בתחנה הנכונה, כי זאת פעם נכונה שאני נוסעת אליו באוטובוס, אבל בסוף הגעתי.

הלכנו לסופר לעשות קצת קניות, כי הוא אמר שאין לו בכלל אוכל בבית (לא שיש לי בעיה עם זה..),

ואמרתי לו שאני רוצה השנה לנסות לצום, אז הוא אמר שהוא יצום איתי, כדי שאני לא אראה אותו אוכל לידי כל הזמן.

אמרנו שנכין לזניה, מה שהייתה טעות ענקית, ולא היה לי נעים להגיד לו שום דבר כי הוא יודע בערך (היו לו הרבה הערות בזמן האחרון כמו: רוני בזמן האחרון התאבון שלך ירד פלאים.. ירדת המון במשקל.. וכאלה). אז התחלנו לקנות את המצרכים, ומשום מה הוא קונה את כל הדברים עם אחוז השומן הגבוה ביותר,

וכמובן שלא אמרתי כלום. נלחצתי אבל שתקתי.

חזרנו אליו הביתה עם טרמפ של חברים שלו, כי המקום שבו הוא גר זה 9 ק"מ מעל קריית שמונה.. יצאנו לטייל והתחלנ להכין את הלזניה.

לא אכלתי שום דבר בבוקר, כי ידעתי שאני אוכל אצלו הרבה. בסוף אכלתי תפוח, 2 חתיכות של לזניה (שהוא דחף לי בכוח, כי התחלנו צום, והוא לא רוצה שנתעלף..). זה היה דיי מגעיל, לא מבחינת הטעם, היה ממש טעים, אבל יכלתי להרגיש את השומן בהם, אני לא אתפלה אם הכנסתי לעצמי איזה 1000 קלוריות רק מהלזניה..

התחלנו בצום ויצאנו עוד הפעם לטייל, ואז בדרך אח שלי הציע שכשנחזור הביתה נלך עד לאוטובוס (שזה כאמור הליכה של 9 ק"מ רק הירידה, פלוס איזה 6). ישר הסכמתי, אני לא אוותר על שום סוג של פעילות גופנית אחרי הדיכאון של הלזניה, ואז הוא אמר שאולי בעצם לא כדאי, כי נהייה שנינו נורא עייפים מהצום, ולא נהייה מסוגלים לעשות הליכה של 3 שעות, אז אמרתי שנשבור את הצום קצת לפני ההליכה (למרות שזה היה ב-16:00). למחרת בבוקר קמנו מוקדם והלכנו לשחות איזה 30 דק', וישר כשחזרנו אח שלי התחיל לאכול כמו חזיר.. הוא אמר שהוא מת מרעב בגלל הצום (כמה שעות הוא צם, 8..?!). אני גם הייתי דיי רעבה, גם שחייה גורם לתחושת עייפות ותשישות כזאת. אבל ניסיתי להחזיק את עצמי כמה שיכולתי. התחלתי ללמוד למבחן בתנ"ך, ולא הייתי מסוגלת להחזיק יותר משנייה מרוכזת, אז אמרתי לאח שלי שאני שוברת ת'צום והוא הכין לי חביתה עם פטריות ועגבנייה והמשיך עם הכמה שזה מעט יחסית למישהו שעשה פעילות גופנית מאומצת, ואמרתי לו שאני פשוט לא רעבה. בצהריים חזרנו ללזניה, ואז אכלנו הרבה יותר, כי הוא אמר שנלך הרבה..

הקטע המוזר היה שבכלל לא היה לי רצון כזה לבולמוס, כמו שיש לי בבית. הרגשתי שם כאילו זה לא הבית שלי, כאילו אסור לי לקחת שום דבר מהמקרר, לא בחופשיות כמו שבבית. אז חוץ ממה שכתבתי כאן לא אכלתי כלום ביומיים האלה, פלוס ההליכה של ה-3 שעות הזאת, עד עכשיו השרירים שלי תפוסיםף ובחיים שלי לא כאב לי ככה. נשבעת לכם, אני מרגישה כאילו נפל עליי פסנתר, כואב לי הכל! גם סחבנו תיקים ממש כבדים על הגב, אז גם הגב תפוס. אחותי אמרה לי שאני נראית כמו פינגווין ען ההליכה שלי (עכשיו כשהכל כואב). אז הייתי אמורה לרדת הרבה, לא? זה היה אמור להיות שווה את זה.

אז זהו, שלא! ירדתי 0.5 ק"ג. זה הכל. פאקינג חצי קילו. ביום רגיל של 700 קלורות בלי להזיז ת'תחת אני יורדת את זה. ציפיתי ל-1-1.5. זה כל כך מעט, פשוט התפרקתי אחרי שראיתי את זה והתחלתי לאכול כל מה שהעיינים שלי ראו. אין לי מושג כמה אני שוקלת כרגע, לא רוצה לדעת. זה מפחיד אותי ומעציב אותי, כי אין דבר גרוע מלקרוע את עצמי ולא לראות תוצאות.

הלוואי והתחושה הזאת, של לא לאכול ושזה לא מזיז לי, כמו שהיה לי כשהייתי אצל אח שלי תהייה לי גם כאן.

כרגע אני פותחת בצום שיימשך עד יום שני בבוקר. לא סופרת שעות, נמאס לי מזה. ההגבלה שלי היא 1 ליטר מים מחר ו-5 מסטיקים.

ווא, זה יצא ארוך. מצטערת אם הרדמתי אתכם. בכל מקרה, שיהיה שהבוע טוב ונטול קלוריות, מי ייתן ונראה את המספר הזה שעל המשקל רק הולך ופוחת 3>

תכנון לשבוע הקרוב:

יום א'-

צום

יום ב'-

פריכית עם קוטג' 3%

3 חתיכות קטנות של תפוח אדמה

עוף

סלט

יום ג'-

מעדן 0%

פריכית

מרק

סלט

יום ד'-

פריכית עם 3% קוטג'

1/2 מעדן3%

עוף

תפוח"א

סלט

יום ה'

פריכית עם 3% קוטג'

עוף

תפוח"א

סלט

יום ו'

פריכית עם 3% קוטג'

מוקפץ

סלט

יום שבת

פריכית עם 3% קוטג'

מוקפץ

סלט