מחלקה ראשונה
א/עושר מהו? |
 כינוי:
בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2008
פרק 3
הוא נישק אותי, לנס הרפה את גופו ופשוט נישק אותי! אבל זה לא נמשך יותר משנייה.
"אחח כלבה, נשכת אותי" אמר לנס כנעלב.
"תוריד אותי עכשיו" החלטתי שאני אתעלם ממה שקרה לפני מספר רגעים.
"עד היום שום בת לא סירבה לנשיקה ממני" הוא הסתכל לי ישר בעיניים תוך כדי שהוא מניח אותי על הרצפה הקרה.
"אם תשאל אותי אני מרגישה בחילה קלה מה..נשי..קה" אמרתי בקול שאמור היה להישמע משכנע. למען האמת באמת הרגשתי בחילה, אבל לא מהנשיקה אלא מהסחרחורות שתקפו אותי פעם אחר פעם.
לנס קם ופנה ללכת "ביזבזתי פה זמן יקר, לני כדי לך להיות זהירה, יש לנו חשבון לא סגור" הוא אמר בקול מאיים.
"ובכלל אני מציע לך שתעזבי את בית הספר "קינגס דארטס" אחרת את הולכת להתחרט על שהותך כאן"
"יום טוב שיהיה לך" הוא חייך.
התרוממתי מהרצפה בעודי נשענת על הקיר הסמוך, הלכתי למרפאה לאסוף את נעליי הספורט שלי, מהוראת האחות לא לעזוב את המרפאה עד שתחזור שחכתי לגמריי.
חזרתי הבייתה, את פניי איש לא טרח לקבל, שמעתי את אמא שלי מדברת בטלפון בחדר הסמוך.
עליתי למעלה לחדר, השלכתי את תיק בית הספר על הרצפה ונשכבתי בחבטה על המיטה.
'כדאי שאני אבקש מאמא ואבא להעביר אותי בית ספר' חשבתי לעצמי.
'ממילא זה רק עניין של זמן עד שאעבור שוב, אז למה לסבול ולהרגיש מאויימת?!'
ירדתי למטה ונכנסתי לחדר העבודה המאולתר של אמא.
אבא שלי ג'ורג' כבר הספיק לחזור הבייתה מוקדם מהרגיל, מצאתי אותו יושב עם אמא בחדר ומפטפט איתה על כוס קפה.
"אמהאמה.." כיחכתי בגרוני.
"נלוצ'קה מתי חזרת מותק? לא שמעתי אותך נכנסת בדלת" אמרה אמא.
"מה זה?" שאל אבא.
"מה זה מה?" שאלתי מופתעת.
"על היד שלך!, מדוע היד שלך מכוסה בתחבושות?" שאל אבא מאט נסער.
"אהה..זה..זה כלום, נתקעתי בדלת הכיתה, זה הכל" שיקרתי.
"כן, אז רצית להגיד לנו משהו?" שאל אבא.
"כן כן!, אז אממ ככה, רציתי לבקש מכם אם תוכלו להעביר אותי בית ספר?" שאלתי באי נוחות, כי חששתי שיבקשו הסברים.
"בשום פנים ואופן לא!" רטן אבא.
"זהו בית ספר שכל ילדיי הפוליטיקאים הכי טובים בעולם הולכים לשם" מסתבר שאבא קישר את חיי בית הספר שלי לעבודה שלו גם כן.
"זוהי הזדמנות מעולה לקריירה שלי, לבוא לימי ההורים ולפגוש קולגות למקצוע, מי יודע אולי אפגוש מישהו שיתרשם ממך וכתוצאה מכך יחשוב על העלאתי למשרה בכירה יותר" אמר אבא ועיניו נצצו.
בליבי חשבתי ממתי בכלל ההורים שלי הולכים לימי הורים, רק בגלל שזה קשור לעבודה שלהם הם יבואו.
"סליחה ששאלתי" אמרתי בקול מאוכזב ועליתי חזרה לחדרי.
בעודי שוכבת על המיטה הבנתי שלא תיהיה לי ברירה אלא להישאר בבית הספר מבלי להתלונן באוזני ההורים שלי.
'אני לא מאמינה שנכנעתי לאיומים של חסר החיים הזה לנס' גיחחתי לעצמי ונרדמתי לשינה מתוקה.
בכניסה לבית הספר שמעתי ליחשושים מאחוריי גבי, לא הייתי בטוחה אם אני אכן שומעת נכון או העם אני סתם פראנואידית.
ברגע שנכנסתי לכיתה כולם הפסיקו לדבר מיד, הרגשתי כאילו נועצים בי מבטים, התיישבתי במקומי ועל השולחן ראיתי חריטות עם הכתובות: "מוות לנלי" "נלי הפרוצה" וכל מיני כתובות נוספות שכמעט גרמו לי לפרוץ בבכי.
המורה נכנס לכיתה והחלטתי שהוא לא האיש המתאים ליידע בנוגע למצבי בבית הספר ובנוגע לאיומים.
סוף סוף הגיעה ההפסקה, כל התלמידים יצאו החוצה, החלטתי שלמען השקט הנפשי שלי אני אוכל הפעם מקופסת האוכל בשקט בכיתה.
לפתע נכנסו לכיתה שני בנים בתלבושות לבנות בליווית בת בעלת שיער בלונדיני ארוך.
"נלי נכון?" שאלה הבת.
"אהא.." הינהנתי בראשי מסונוורת מיופיה וכלל לא חוששת משאלתה המאט חשודה.
"נלי תוכלי בבקשה להתלוות איתי למשרד המנהל?" היא שאלה בחיוך.
"למה המנהל קורא לי?" שאלתי מופתעת.
"אהה זה מפני שאת תלמידה חדשה והוא רוצה בעצמו לספר לך על נהלי בית הספר שלנו" היא אמרה בחביבות.
היא הובילה אותי במסדרונות ארוכים, לא ידעתי היכן משרד המנהל ולכן הלכתי אחרייה.
לבסוף הגענו למקום שהזכיר לי מרתף, המקום היה מאט מאובק וחשוך.
"נלי הגענו, זה כאן" היא אמרה.
"בנים תתלוו אל נלי שלנו"
פתאום שני הבנים שעמדו לצידה דחפו אותי בכוח פנימה ונעלו את החדר.
"היי, מה קורה פה? לאן הבאתם אותי לעזעזל, זה לא משרד המנהל פה!" צעקתי, אך איש לא ענה.
דפקתי ובעטתי בדלת אך לא הייתה תשובה.
החדר היה גדול יחסית מואר באור מנורה שעמדה להיגמר, החדר היה ריק ולח.
'אני לא מאמינה שבטחתי בה' חשבתי.
'הרי היא לבשה תלבושת לבנה' השפלתי את פניי.
'עכשיו בחיים לא אצא מכאן' חשבתי לעצמי והרגשתי כנועה.
מספר התגובות קטן יחסית וזה גורם לי לחשוב שאנשים לא כל כך אוהבים את מה שאני כותבת, אבל למרות זאת תודה לאלו
שבכל זאת מגיבים אתם עושים לי חשק להמשיך ולכתוב. אני מקווה שאהבתם את הפרק השלישי אם אתם חושבים שיש משהו לשפר על מנת לשפר את חווית הקריאה אתם מוזמנים לכתוב לי.
אם אתם רוצים להחליף לינקים אתם גם כן מוזמנים לכתוב לי ואני אוסיף רשימת לינקים עם כתובתיכם.
אז חג סוכות שמח!!!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
