פרק 17
"תיזהרי" שמענו צעקההה
היסתובבתי ושמעתי את הבום החזק של היריה...
היסתכלתי סביב בהלם וראיתי מישהו שמחזיק אקדח בורח.
היסתכלתי לצד השני וראיתי איש שוכב על הריצפה מלא בדם עיניו פתוחות גדולות.
היתקרבתי אליו בצעדים איטיים.ראיתי את כל האנשים מתלחששים"הוא מת"הוא מת"
היסתובבתי אחורה לעבר עומר.
"בוא נלך מפה"אמרתי ומשכתי את ידו
יצאנו החוצה לעבר בניין גדול והתיישבנו מתחתו.
"אתה קולט שאם האיש השני שירה בו לא היה יורה אתה..אתה היית מת"אמרתי בעצב
"אבל אני לא והכל בסדר.אני חושב שעכשיו את לא תקבלי יותר סמס"אמר עומר בצחוק מאולץ.
"כן אה"אמרתי
קמנו ותפסנו מונית הבייתה.
"אני מצטער שנהרס לך היום הולדת"אמר
"גם אני הרסתי לך אז אנחנו בערך שווים"אמרתי
עומר צחק וקירב אותי אליו.
לאחר רבע שעה המונית עצרה ליד ביתי נתתי נשיקה לעומר וירדתי.
עליתי למעלה והדלקתי את המחשב.
נכנסתי לאיסיקיו באוואי כתבתי:
-היום יום הולדת היום יום הולדת היום יום הולדת למי?לי-
השארתי את המחשב פתוח ונכנסתי להיתקלח.
לאחר 10 דק' יצאתי.
הלכתי לעבר המחשב.
10 הודעות ובכל הודעה כתוב מזל טוב.
לא היה לי כוח להחזיר להם.כיביתי את המחשב ונכנסתי למיטה.
חשבתי על שירה,על האיש שמת ועל מה אני עושה עם התינוק.
המחשבות האלה השאירו אותי ערה עד 5 לפנות בוקר.
חייגתי לעומר.
מצלצל ,מצלצל,מצלצל,מצלצל והוא לא עונה.
ניתקתי.
ירדתי למטה להכין לי שוקו.ראיתי את השמים האפורים והגשם החזק שיורד.
התיישבתי על הספה.
לאט לאט נרדמתי.
"רחלי רחלי קומי "שמעתי את קולה של אמי.
"לא"אמרתי והיסתובבתי לצד השני של הספה.
"יש פה מישהו שמחכה לך"אמרה
פתחתי עין אחד.ולא האמנתי למה שראיתי.
זה היה כלבלב קטן בצבע חום.
פתחתי את העין השנייה.
"מאיפה הוא?"שאלתי
"מצאתי אותו מחוץ לדלת הוא היה רטוב ולא היה לו קולר אז לקחתי אותו.אי אפשר להשאיר דבר כזה קטנטן לבד נכון"אמרה
"נכון"אמרתי
"אני רוצה שהוא יהיה שלך"אמרה
"באמת?תודה"אמרתי
"אבל ביתנאי שאת מטפלת בו"אמרה
"טוב"אמרתי
"עכשיו אני אתן לך יום חופשי בואי תתארגני ונלך לקנות לו אוכל מיטה ועוד כמה דברים"אמרה
"טוב"הרמתי את הכלב לחדרי והדלקתי מזגן על חום.
התלבשתי וירדתי למטה עם אוסקר.
"ראית במקרה את אבא?"שאלה אמי
"לא גם לא שמעתי שהוא חזר הבייתה"אמרתי
"טוב הוא בטח במשרד"אמרה
אמי לקחה את המפתחות ויצאנו.
לקחתי איתי את אוסקר והשבתי אותו על רגליי באוטו.
לאחר חצי שעה נסיעה הגענו לחנות חיות גדולה שקוראים לה"פטלי".
בחרתי לו מיטה חמודה קולר וקנינו לו גם אוכל.
לאחר מכן התישבנו בבית קפה.
הפלאפון של אמי צילצל.
"מדברים ממשטרת ישראל שלום את גב' נורית?אמרו
"כן במה אוכל לעזור"שאלה
"אנחנו צריכים שתבואי עם ביתך לתחנה"אמר
"מתי?"
"עכשיו"
השיחה נותקה.
"אמא מה קרה?"שאלתי
"רוצים שאני ואת נבוא למשטרה"אמרה
"בשביל מה?"שאלתי
"אולי בקשר לשירה,בואי נוריד את אוסקר בבית וניסע."אמרה
החזרנו את אוסקר ונסענן לעבר התחנה.
נכנסנו לשם ולקחו אותנו לאיזשהו חדר הושיבו אותנו.
"אני מצטער להודיע לכן........."
אני מצטערת שהרבה זמן לא עידכנתי פשוט היו לי הרבה מבחנים ועבודות.
איך ייצא?
אשמח מאוד אם תגיבו=]
ביי ביי3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
#זאת שכותבת#