"את יודעת לא בטוח שהתינוק נפגע"אמר עומר
"התינוק נפגע ?!"שאלתי בהלם.
פרק 20
"אתה צוחק עליי מה התינוק נפגע?"שאלתי בבכי
"סתם עזבי שטויות שלי לא הייתי צריך להגיד כלום"אמר עומר
"מה שטויות נו תגיד"אמרתי
"האחות אמרה שכנראה והתינוק נפגע"אמר
"זה אומר שאם התינוק מת אז זה כאילו רצחתי אותו?"שאלתי
"מה פתאום אל תחשבי ככה"אמר
"ואמא שלי איפה היא?"שאלתי
"אני לא יודע אני אנסה להיתקשר אלייה שוב"אמר ויצא החוצה עם הפלאפון
לאחר 2 דק' הוא חזר.
"היא לא עונה"אמר
"טוב לא נורא"אמרתי
"מחר ישחררו אותי אולי הם אמרו שזה יכול לקחת קצת יותר כי התינוק אתה יודע"הוספתי בעצב
"כן אה"אמר
"טוב כבר מאוחר אתה יכול ללכת"אמרתי
"אני לא משאיר אותך כן לבד אני אשאר איתך"אמר
"טוב בוא"אמרתי וטפחתי על המיטה כדי שיתיישב לידי
עומר התיישב לידי.
ואני נרדמתי.
[נקודת המבט של עומר]
היא כל כך יפה.חשבתי לעצמי
הדלת של החדר נפתחה ראיתי את האחות עומדת בפתח.
היא סימנה לי לצאת החוצה.
יצאתי אלייה.
"התקשרו אלינו עכשיו מהמשטרה אמה של רחלי מתה בתאונת דרכים "אמרה
"מה?איך?"שאלתי
"כנראה שהיא מהרה לבוא לכאן כדי להיות עם רחלי.היא לא הספיקה לעצור ברמזור ומשאית ניתקעה בה."אמרה
"איך אני אמור להגיד לה את זה?"שאלתי
"אנחנו נגיד לה אחרי שתתאושש"אמרה
"לא עדיף שאני אגיד לה?"שאלתי
"אתה יודע מה?לך לבדוק אם היא ערה אם כן תגיד לה עכשיו אני גם אהיה"אמרה
"טוב אני נכנס"אמרתי
נכנסתי לחדר ראיתי אותה ערה .
"לאן נעלמת ?"שאלה
"האחות קראה לי"אמרתי
"מה היא רצתה?"שאלה
"אני אקרא לה היא תגיד לך"אמרתי
[נקודת המבט של רחלי]
האחות נכנסה לחדר.ראיתי אותה מתכננת איך להגיד את מה שרצתה.
"רחלי חמודה אני מצטרת"אמרה
"התינוק מת?"שאלתי בעצב.
"לא זה דווקא התינוק חי אבל אמא שלך לא אני מצטרת"אמרה
"מה?מה אמא שלי לא חיה"שאלתי ותוך כדי התרוממתי מעט.
"כנראה שהיא מהרה לבוא לכאן כדי להיות איתך.ולא הספיקה לעצור ברמזור ומשאית נתקעה בה."אמרה
"מה?"שאלתי והרגשתי את הדמעות באות.
"אני מצטערת"אמרה
עומר התקרב אליי וחיבק אותי.
"ומה אני אמורה לעשות עכשיו?"שאלתי
"עוד מעט עובדת סוציאלית מטעם המשטרה תבוא ותסביר לך דברים"אמרה ויצאה מהחדר.
התחלתי לבכות.
ראיתי את הדלת נפתחת ובפתח עמדה העובדת.
"את רחלי?"שאלה
הנהנתי בראשי
היא התקרבה,והתיישבה על הכיסא ליד עומר.
"קודם כל אני מצטערת על אמך"אמרה
"אז עכשיו כי אין לך איפה לגור אז חשבנו להעביר אותך לפנימייה,או שתגורי אצל סבא או סבתא או דודים"אמרה
"ומה עם הבית ?"שאלתי
"מכיוון שאת היורשת היחידה חשבנו שאולי תמכרי אותו"אמרה
"אההא ובקשר לפנימייה אני אוכל להיות אצל חברים במקום דודים?"שאלתי
"בקשר לזה יש את האפשרות הזאת אבל זה רק אם יש לך מקום קבוע וההורים של החברה מסכימים וחותמים על מסמכים"אמרה
"טוב אז אפשר להיתקשר אלייה שתבוא ?"שאלתי
"כן אני אשאיר אותך לבד תקראי לי שתסיימי"אמרה ויצאה מהחדר
"מה חברה בואי אליי"אמר עומר
"אבל אז ניחשב לאחים ולא נוכל להיות ביחד"אמרתי חצי מחייכת
חייגתי לנטלי.
"היי מאמי"ענתה
"היי אממ תקשיבי אני צריכה ממך טובה"אמרתי
"כן מאמי כל דבר"אמרה
"טוב אז אני אספר לך במהרה:נפלתי מהחלון אני בבית חולים אמא שלי מתה אני יתומה עכשיו ואין לי איפה לגור"אמרתי
"למה את בבית חולים מה קרה לאמא שלך פרטים עכשיו"צעקה לתוך הטלפון
"אני אספר לך אחר כך בקיצר רציתי לשאול אם זה בסדר שאני אגור אצלך כי זה או את או פנימייה"אמרתי
"רגע אני אשאל.אמאאאאא"שמתי את נטלי צורחת לתוך הטלפון.
-שמעתי אותה מספרת לאמא שלה הכל.
"היא מסכימה"היא אמרה
"וואי תודה רבה אבל יש פה לידי עובדת סוציאלית שרוצה לדבר עם אמא שלך אז תביאי לה שניה את הטלפון"אמרתי
נתתי לעובדת את הטלפון.
היא ואמא של נטלי דיברו במשך 20 דק'.
לאחר מכן היא ניתקה.
"אז ככה היא תבוא לחתום על מסמכים ואת תגורי אצלה"אמרה
"רגע והכל מסודר עכשיו?"שאלתי
"כן היא עוד 2 דק' תהיה פה עם נטלי ותחתום ואז היא תיקח אותך ותארזי דברים ותסעי אלייה"אמרה
"אז אני משוחררת?"שאלתי
"כן"אמרה
הדברים שלי היו כבר ארוזים בצד.
התרוממתי והייתי חייבת לחבק אותה.
"תודה על הכל"אמרתי
"אין בעד מה חמודה"אמרה ויצאה מהחדר
לאחר 10 דק' נטלי ואמה נכנסו לחדר.
"זהו הכל חתום"אמרה אמה של נטלי
"בואי הבייתה אחותי"אמרה נטלי.
הגענו לביתי ולקחתי את כל הדברים שלי.
הגענו לבייתה של נטלי.אמה לקחה אותי לחדר.
"זה החדר החדש שלך"אמרה ופתחה את הדלת.
"וואו "אמרתי ועמדתי עם פה פעור.
וואו מלא ימים לקח לי לכתוב את הפרק.
יחסית ארוך לא?
תגובות?
מישו רוצה להיות בקבועים?מנוי=]?
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
#זאת שכותבת#