מהפרקים הקודמים:

החזקתי את הבטן.

'יאללה רחלי תקפצי'.

הסתכלתי למטה שוב זה היה נראה כל כך רחוק.

'את לא רוצה חיים כאלה נכון' שאלתי את עצמי.

פרשתי את ידיי לצדדים.

עצמתי את עיניי.

הרגשתי את הרוח על פניי.

ובמהירות הגעתי לקרקע.

פרק 26-

אני זוכרת שהתעוררתי בבית חולים.

אני גם זוכרת את האחות עם הבגדים הלבנים החזקים שהסתכלה עליי ועשתה עם הראש לא.

היא חשבה שאני ישנה.

אני גם זוכרת איזה איש שהחזיק לי את היד ובכה.

ניסיתי לקום ראיתי שזה לא אפשרי הייתי מחוברת למיטה.

לצידי היו עוד אנשים כאלה.

שמעתי איזה איש אחד אומר לאישה.

"תסתכלי איך היא מסתכלת עלינו בעיניים שלה אני לא חושב שהיא מבינה איפה היא".

לא הבנתי את המשפט אני רק ידעתי שאני רוצה ללכת מפה.

לא משנה לאן.

אני גם זוכרת מישהו בשם עומר.

את אמא ואבא אני לא.

האחות נכנסה.

"כולם הולכים עכשיו לישון הפסקת צהריים לאחר השינה יהיה אוכל לילה טוב"

האחות פתחה לנו את הדברים שהיינו מחוברים איתם למיטה.

וכל האורות כבו.

ראיתי שכולם ישנים וקמתי.

יצאתי מהחדר ראיתי שלט'המרכז הרפואי לבתי משוגעים'

נבהלתי.

הלכתי בשקט כדי שלא ישמעו אותי.

ולא האמנתי שאני אצליח אבל יצאתי.

התחלתי ללכת.

זכרתי את הבית שלי.

פתחתי את הדלת ונכנסתי.

שני אנשים ישבו בסלון.

"זאת רחלי"האישה נתנה מכה בכתפו של האיש וקמו אליי.

חיבקו אותי ולאחר מכן הסתכלו עליי.

"מי אתם?"שאלתי מובכת.

האישה הסתכלה עליי המומה.

והאיש לקח אותי לצד.

"את .....את הבת שלנו חמודה"אמר

"אם אני הבת שלכם למה אף פעם לא באתם להוציא אותי מהמקום שהייתי שם"שאלתי

"לא הסכימו לנו אבל היינו באים כל יום לשבת לידך ולדבר איתך ואל תדאגי אנחנו יודעים שאת בהריון"אמר

"אני בהריון?"שאלתי

"כן חמודה מעומר"אמר

"עומר.... אני צריכה לראות את העומר הזה"אמרתי

בדיוק עומר פתח את הדלת.

"אני הולך לבקר את רחלי מישהו בא איתי?"שאל

הרים את הראש וראה אותי.

הוא התחיל לחבק אותי הבנתי שזה עומר.

"מה את עושה פה?"שאל

"מה שאתה עושה פה"אמרתי

"את מאמינה התינוק עדיין חי לא קרה לא כלום"אמר

"למה שיקרה?"שאלתי

עומר הלך לצד לכיוון האיש כנראה אבא שלי.

"מה קרה לה?"שאל עומר

"היא לא זוכרת כלום היא זכרה רק את השם שלך"אמר

"אני יכול לקחת אותה שניה לחדר שלה?"עומר שאל

"כן"אמר

-

"רחלי בואי שניה איתי"אמר עומר ומשך אותי למעלה.

התישבנו במיטה שבחדר.

"מה את זוכרת?"הוא שאל

"את החדר הזה את שירה ואותך"אמרתי

"ואת ההורים?"שאל

"לא כל כך"אמרתי

"את זוכרת באיזה חודש את?"שאל

"לא לא ידעתי שיש לי תינוק בכלל" אמרתי

"את בחודש תשיעי"אמר עומר

"את יודעת שעוד שבועיים את אמורה ללדת"אמר

"אבל אם אני אחזור לבית חולים ייקחו אותי שוב"אמרתי והסתכלתי עליו בעיניים גדולות.

"נלך לבית חולים אחר"אמר

"רגע זה בן או בת?"שאלתי

"בת"אמר

"אבא שלך אמר שנוכל לגדל אותה כאן"אמר פתאום.

"למה שאתה גם תגדל אותה?"שאלתי

"כי אני אבא שלה"אמר.

חח זהו נגמר הפרק..

אני יודעת שהוא לא ייצא משו.

אבל מקווה שתהנו.

תגיבו?

3>