עוד שבועיים וחצי אני משתחררת,מצד אחד אני מתרגשת וסופרת שעות ומצד שני אני עדיין לא מעכלת.
לפני כ3 חודשים אחרי כנס המשתחררים הייתי במוטיבציה ללימודים,תיכננתי הכל וככל שהתקרבתי לתאריך השחרור עבר לי.
אני פשוט מחפשת עבודה,אני יודעת שככל שאני אדחה את הלימודים יגדלו הסיכויים שיעבור לי החשק והכוח ללימודים.
אני רוצה לטוס ולעבוד בחול ובאותו זמן אני רוצה להיות קרובה לבית ולחסוך כסף כי אני יודעת שבחול זה יהיה הרבה יותר קשה.
מתלבטת וחושבת מה לעשות ואין זמן...
בימים האחרונים נורא קשה לי,האנשים שאני אוהבת השתחררו ונותרו רק החדשים ואנשי הקבע שממררים לי את החיים.
לא נשארו לי ימי חופש,ככה שחפש"ש לא יהיה לי... כרגע גם להדממה אני לא יכולה לצאת כי אני ב-2.5 ימים.
זאת אומרת שאני מגיעה לבסיס,אומרת שלום והולכת :-\
אפילו לעשות שתיית שחרור אני לא כלכך רוצה,זו פשוט צביעות להיפרד עם מתנות מאנשים שאני רק מחכה לא לראות...
חתכתי מהמאבטח סופית. אני כבר לא מסוגלת לשחק אותה מעוניינת.
יום חמישי אני אצא קצת למועדון ויעכל את העובדה שאני פנויה, ואשאר כזו לתקופה הקרובה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jiel-