מאבדת את עצמי...
תקופה קשה ובודדה...למרות שאני מוקפת סביבי באנשים וחברים אני מרגישה בודדה,מרגישה לבד.
אמרתי לחייל שאני לא רוצה להמשיך את מה שהתחלנו.זה פשוט לא מתאים.
ככה גם אמרתי למאבטח.לסיים כל תקשורת,אחרת הוא סתם יישאר בתקוות שווא,אבל יוני..יוני שלי
הוא התקשר אלי היום ובכה,כלכך בכה. פעם אחרונה שראיתי אותו בוכה זה בהלוויה של האקסית שלו לפני 5 שנים.
הוא אמר לי שכואב לו שאנחנו לא חוזרים והוא אוהב אותי עד כאב.אני כלכך אוהבת אותו גם ולא מסוגלת לחזור אחורה אבל בו זמנית לא מסוגלת
להתנתק ממנו...
אני מכאיבה בו ופוגעת בו ומתנהגת בצורה סוציומטית ואגואיסטית כשאני חושבת רק על האינטרסים שלי כי בזמן שאני ניפגשת איתו אני פנויה להיכרות
ויוצאת לדייטים ומכירה גברים.אם הוא היה יודע היה שונא אותי.אבל אני לא מסוגלת להשאיר אותו בעבר.
הייתי במועדון בחמישי ובשישי..נהנתי כלכך עם הידידים שלי שהם כמו אחים נהיו בשבילי.
הכרתי ברמן,הוא מדהים באמת גבר מדהים ביופיו.
הוא מדריך ג'ודו וברייקדאנס וכולו אתלט עם גוף של אליל... אתמול הוא הגיע לאסוף אותי ויצאנו לפאב וכשראינו שהם סוגרים ואנחנו בבירה הראשונה
ביקשנו חשבון וחיפשנו מקום להיות בו.
לקחתי אותו לשכונה שלי לנדנדות וסיפרתי לו על האבן שבה שיחקתי אמת או חובה וגדלתי בה והלכנו לשבת עליה, היא נימצאת בהר בוואדי
וזה היה קצת מפחיד באמצע הלילה להיות בוואדי אבל נהנתי מאוד... הוא מתוק... ולא הפסקתי לחשוב על יוני.
קשה לי להיות לבד אני מנסה להתרגל לזה אבל לא מסוגלת.
אני ממשיכה לעבוד בגריפ בנתיים עד שאמצא עבודה שתתאים לי יותר=בה אני יוכל לשבת ולא לעשות כלום.
אני משתחררת בחמישי,ואין לי חפשש +ממשיכים לטחון לי את הצורה... שהשבוע הזה ייגמר כבר ואני ארגיש את החופש ואולי יהיה לי קל יותר למצוא את עצמי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jiel-