פרק 3:
כשנכנסתי הבייתה הלכתי מייד להתקלח.
"קייטטטטטטטטט!!!!". שמעתי את
דיאן קוראת לי, בדיוק 10 דקות אחרי שנכנסתי.
"חכי 10 דקות אני במקלחת".
אמרתי.
"טוב.. אבל צאי מהר!". צעקה.
חופרת זאתי.. מה צאי מהר?! אסור להתקלח
בבית הזה.. בכלל אמורה להיות אצל "חברה" שלה.
"מה את עושה פה?". שאלתי אותה
כשיצאתי מהמקלחת, היא ישבה במטבח שתתה מיץ.
"מה קרה אסור?! זה גם הבית
שלי..". אמרה בעצבנות האופיינית לה.
"טוב מה כבר אמרתי פשוט אמא אמרה
לי שאת אצל חברה שלך.. או שיותר נכון חבר שלך". אמרתי.
"איזה גאון את חבל על הזמן.. ממתי
אכפת לך איפה אני בכלל?". התקיפה אותי שוב.
"פאק דיאן תורידי פוזה! מה אסור לי
לשאול שאלה אפילו?! יודעת מה לכי לחבר הזה שלך וזדייני איתו עד מחר כמו שאת עושה
תמיד ואליי אל תתקרבי!". צעקתי ונכנסתי לחדר בטריקת דלת, השארתי אותה פעורת
פה.
כשנכנסתי לחדר הדלקתי מוזיקה בווליום
גבוה הדלקתי גרין דיי.. רציתי משהו שיוציא לי את העצבים.
ממה שהספקתי לפרוק מכל הארגזים, פרקתי
את הארגזים עם הבגדים, וכמה אביזרים של החדר, החדר שלי היה בעיצוב של חדר נסיכתי, למרות שלא רואים עליי, יש בי צדדים שונים ואני
אוהבת הרבה דברים מהיבטים שונים, וחוץ מזה איזו בת לא אוהבת להרגיש נסיכה?
באותו רגע קצת הייתי עצובה שמה אנחנו
לעזאזל אחיות.. לא יכולות להסתדר.. ועכשיו אני פאקינג הולכת לבד לעשות שופינג..
כשיכולנו ללכת ביחד, או שההפך בישראל יכולתי ללכת עם חברות, אני יודעת שיבואו
החברות, אבל קשה לי לבד.
בכל זאת מה אני מתבכיינת?! במקומי רבה
היו רוצים לעבור לחיים כאלה לגרמניה, החלטתי לא להשים על אף אחד ולהוציא את הטוב
ממני.
אז הבעיה הבאה שאליה
הפניתי את מחשבותיי.. היא: מה ללבוש?..
לבסוף לבשתי טי-שרט אדומה עם לב לבן
באמצע, חצאית מיני לבנה, ואולסטאר קצרות אדומות, פיזרתי את השיער לקחתי תיק קטן עם
כסף ויצאתי.
ידעתי לאן ללכת ואיך לנסוע, זאת לא פעם
ראשונה שאני בגרמניה.
החלטתי ללכת לקניון, עליתי על קו 101
שהיה ממש קרוב לבית, המרחק מהבית לקניון היה בערך 7 דקות נסיעה..
איך שנכנסתי קיבלתי מצב רוח ממש טוב,
אנשים, חנויות מוזיקה.. זה בהחלט מעלה את מצב הרוח.
התחלתי לטייל בין החנויות.. לחפש כל
מיני דברים יפים.
בסופו של הטיול בקניון קניתי וילונות
בצבע בורדו, פוסטרים של רקדנים מכל תחומי הריקוד, פחית צבע של צבע בורדו ועוד פחית
של וורוד, החלטתי שהחדר יהיה ורוד ובורדו, ועם דברים שקשורים לריקוד.
אחרי זה החלטתי ללכת לאכול משהו או
לשתות, עליתי לקומת האוכל.
פתאום התחשק לי קפוצ'ינו ועוגה, מכירים
את העוגות החמות עם הקצפת וגלידה?! כזאת התחשק לי :].
"שלום מה ברצונך להזמין?".
שאלה אותי המוכרת בקפה.
"קפוצ'ינו.. ועוגה חמה..".
אמרתי.
"עם גלידה?". שאלה.
"כן". עניתי.
"10 יורו".
שילמתי והלכתי לשבת, הקפה היה בנוי
בצורה ממש מודרנית, כורסאות אדומות ושולחנות שחורים ונרות. ממש יפה ורומנטי.
התיישבתי בשולחן שהיה די בולט לכולם.
"מה עושה מישהי כמוך פה
לבד?". שמעתי פתאום.
נהניתם?..
3>
נ.ב: הכפתור מ: icons factory
הבלוג נמצא בבלוגים פעילים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אחת שכזאת..