חלק נוסף, דפדפו עמוד אחורה.

ואז התעוררתי.

החלום הזה חזר על עצמו, וחזר. כבר שבוע. וידעתי שזה סימן, אבל לֵמָה? אני מכירה אותו. הוא לא כזה. הוא רגיש ונחמד.

נכון, יש את הרגעים שאני מסתכלת עליו, מתעמקת בו ומהופנטת מרב המיסתורין, מבינה שאני לא יודעת עליו כלום.

לפעמים חשבתי שאני בכלל לא יודעת כלום. זה יותר מדי למשהו, אבל אני לא יודעת למה.

יש בי רצון להתרחק ממנו ככל שאפשר, אבל משהו בי, משהו בו לא מאפשר לי לעשות את זה.

קמתי מהר מהמיטה,מסתכלת על השעון. שוב מאוחר מדי, יש לי 15 דקות להתארגן בזריזות ולהגיע לתחנת האוטובוס. רצתי מהר למקלחת, עשיתי מקלחת קרירה וזריזה, התלבשתי וירדתי מהר לקומה התחתונה לחטוף תפוח. רצתי לתחנה וראיתי שם את השכנה, סטפני. מצוין, חשבתי, הספקתי.

לאחר נסיעה שארכה בערך חצי שעה האוטובוס עצר בביה"ס. נכנסתי לכתה, ובשקט התיישבתי במקום, בצד הכתה, קצת מאחור. ראיתי את עיניו ננעצות בי. הבטתי בו כמהופנטת במשך דקה והסטתי מהר מבט, מתעשתת.  המורה נכנס לכתה והתחיל מיד לדבר. זה היה שיעור ביולוגיה, והייתי כל כך עייפה שבכלל לא הקשבתי, לא ידעתי מה נושא השיעור בכלל. אני תלמידה בינונית, לא מצטיינת אבל עוברת בציון סביר את כל המבחנים, ולרב עושה שיעורים, כך שבד"כ המורים אינם מטרידים אותי במהלך השיעור בשאלות. השיעור נגמר. כל היום נגרר. שיעור אחרי שיעור, הפסקה אחרי הפסקה. וכל היום הראש היה אטום. זה לא נרומלי. הוא חבר שלי, לא כך אני צריכה לחמוק ממנו. הוא מחייך אליי ואני מורידה את הראש, מסתכלת על השולחן. לא ככה זה צריך להיות. זה לא היה כך. אני זוכרת את התקופה שלפני. אני זוכרת את היום.

  ישבתי עם אנדריאה בבית קפה קטן ברחוב ליד בית הספר. ואז ראיתי אותו. הוא ניגש עם חבר לשולחן שלנו ו.. התחיל איתי, אני חושבת. זה היה רגיל. הוא פטפט קצת, לקח את הטלפון והוא והחבר שלו הלכו. העיניים התקדמו, באופן שגרתי ולא עמוק מדי. יצאנו כמה פעמים, שלוש אני חושבת, וערב אחד התנשקנו. זו הייתה מעין הצהרה. אנחנו זוג. מאז עבר חודש, מאותו ערב. שלושה שבועות, בעצם. עברו שבועיים נעימים. בילינו לפעמים בערבים, בבי"הס הכירו בנו כזוג והסתובבנו ברביעייה, אני הוא, אנדריאה ודסטין, חבר טוב של אנדריאה ושלי, שנעשה גם חבר שלו. אהבתי אותו מאוד, כמו שנערה אוהבת נער. באופן שגרתי ולא עמוק מדי. יש לו תמונה של שנינו בתוך הלוקר, ולי גם. הכל היה נעים ושגרתי, עד לפני שבוע, כשהתחילו החלומות. זה היה לילה אחד. חזרתי מאוחר מבילוי איתו בידיעה שמחר יש בי"ס ויהיה לי קשה לקום בבוקר בשפיות יחסית. בכל מקרה, נהניתי מאוד. ראינו סרט נחמד ואחר כך ישבנו בבית קפה ליד אולם הקולנוע. הוא החזיר אותי הביתה במכונית שלו, כי הוא הרי גדול ממני בשנה וקצת, וכבר יש לו רישיון. הוא נשק לי ללילה טוב, הסתובב והלך, אחרי שראה אותי נכנסת הביתה בבטחה. הרגשתי מוגנת כל כך ואסירת תודה על מערכת היחסים הזאת. התארגנתי מהר לשינה ונכנסתי למיטה. אני זוכרת את זה. לא הצלחתי להירדם זמן מה.

ואז נרדמתי. זה היה לילה נורא. התעוררתי בבעתה. לא הבנתי מה קרה. מה היה החלום המוזר הזה. הכל היה כל כך אמיתי. יכולתי ממש להריח את הריח המיוחד שלו, את ההרגשה בכפות ידי ברגע שבו כביכול העברתי אצבעות בשיערותיו. יכולתי לשמוע אותו. מאז שום דבר כבר לא היה או הרגיש או נעשה באופן שגרתי ולא עמוק מדי.  והוא ידע. ידעתי שהוא ידע.

אשמח לשמוע דעה, ואם אתם כבר פה, תגיבו. זה נורא מייבש כל העניין הזה של האין תגובות.  ממש.

אבא מביא מקדונלדס, אירוע נדיר

אור.

עריכה:

וואו . לא כולם ביחד עם התגובות .