נמאס לי לרחם על עצמי.
נמאס לי מהתקופות האלה שאני מרגישה בהם כאילו העולם עומד ליפול, עליי,

שאין בי שום צורך.
נמאס לי מההרגשה הזאת שאני כלום-
שלא משנה מה יקרה, אני עוד ילדה מטומטמת שלא מבינה מהחיים שלה,
שיושבת וחולמת על אנשים אחרים,
שכל כך מקווה לחיים אחרים.

אני רוצה להתחלף בעלילה,

להחליף כמה תכונות שלי.
אני רוצה לעבור, לשנות, להשתנות.
להיות נורמלית.
להיות מה שאני חולמת להיות,
וכי ככה אני אהיה,
לא כבדה מדי,

לא רדודה מדי,
לא חכמה מדי,

לא טיפשה מדי.
נורמלית,

שמחה.

ואז הכל יהיה בסדר,

יהיה בסדר.
אני באמת רוצה להאמין שהיום הזה יהיה פעם,

אני באמת רוצה להבין שמה שיעשה את השינוי הזה הוא לא משהו של הסביבה החיצונית שפה,

לא הוא השינוי שצריך לחול בי.

אני רוצה שזה יקרה כבר.
אני רוצה לחייך עם סיבה אמיתית.

אני רוצה שכשקשה לי יהיה לאנשים אכפת.

אני רוצה לדעת מה זה הקירבה הזאת של חברים.

כמה שזה עצוב להגיד את זה, קירבה שאני לא מכירה.
אני רוצה לדעת מה זה מישהו שהוא חבר אמיתי. אני ממש רוצה.

נמאס לי לרחם על עצמי.

חולמת, הרבה יותר מדי.

   אור.

זה לא שאני לבד
אין אף אחד
אין אף אחד
זה לא שאני מודאג
כולם דומים
אצלי ביד
גם אם שוב אעצום את עיני
השמש תזרח
וכולם יחיו כאן טוב גם בלעדי
גם אם לא הייתי בכלל
הבוקר יבוא
העולם גדול מדי עלי
העולם יפה מדי אולי
אני אחלום לנצח
אולי אחלום לנצח
אני אחלום לנצח

זה לא שאני מודאג
כולם דומים אצלי ביד
זה לא שאני לבד
אין אף אחד
אין אף אחד
גם אם שוב אעצום את עיני
השמש תזרח
וכולם יחיו כאן טוב גם בלעדי
גם אם לא הייתי בכלל
הבוקר יבוא
העולם גדול מדי עלי
העולם יפה מדי אולי
אני אחלום לנצח
אולי אחלום לנצח
אני אחלום לנצח

זה לא שאני לבד
אין אף אחד
אין אף אחד
זה לא
אם תשאלו אותי

העולם גדול מדי עלי
העולם יפה מדי אולי
אני אחלום לנצח
אולי אחלום לנצח
אני אחלום לנצח
אולי אחלום לנצח (אם תשאלו אותי)
אני אחלום לנצח (אם תשאלו אותי)
אולי אחלום לנצח (אם תשאלו אותי)
אני אחלום לנצח

אחלום לנצח \ מופע הארנבות של ד"ר קספר.

נמאה לי לחלום. לחלום ולהתאכזב. הספקתי לההירס. וואלה, תודה.

נמאס לי מלקנא.

והכי כייף? לדעת שאני לבד בסיפור הזה, ובכלל.

כנראה שחזרתי, פחות או יותר.        

אור.

אה כן, והפסקתי גם לרקוד.