הלוואי שהייתי יודעת לבקש סליחה.

יש כל כך הרבה חטאים שאני עושה.

אלוהים מבחינתו צריך לתת לי חתיכת עונש.

אבל אני חושבת שהוא מבין כמה שאני מצטערת אחר כך על הדברים שאני עושה ואומרת, אז הוא עוד לא נתן את המכה הגדולה.

אני קצת משחקת איתו באש, אני יודעת.

ושיואו איך שהשפחה הקרובה שלי מסכנה. אני פוגעת בהם יום יום דקה דקה ויודעת את זה.

כל כך מגיעה להם סליחה ענקית ממני.

רק חבל שאני לא מבקשת סליחות, כי אני כל כך חלשה.

הלוואי שלא הייתי יודעת את זה בכלל, זה רק מוכיח לי את מה שידעתי כבר מזמן.

אז סליחה.

על הכל.

 ויש מספיק,

תאמינו לי.

עכשיו סיימתי לכתוב פוסט רחמים עצמיים גדול.

אני אקצר ואומר שזה עסק בעיקר בזה שאני לא מבינה גדולה בתחומים שאני אוהבת.

אני פשוט מרגישה פתטית, זה הכל חוסר ביטחון. הלוואי שהיה לי ביטחון עם מי שאני והייתי משלימה עם מי ומה שאני ולא מחפשת כל הזמן להיות מישהו אחר.

כרגע אני פשוט רוצה להיות מישהו אחר. [LC ובסגנון]

בכל מקרה אני מצטערת שלא הייתי פה הרבה זמן.

לא הרגשתי חסרה במיוחד, אבל זה בסדר [סלחו לי על הפולניות, זה משפריץ ממני]

הייתי חולה אבל עכשיו הכל בסדר, למרות שזה לא תירוץ. אני צריכה לחזור לעדכן.

סליחה שוב, על כל הפוסט חסר המשמעות הזה, אתם לא חייבם להגיב. אור.