החיים בצד השני של הכדור

טוב אז איפה להתחיל?

אמממ הכל התחיל לפני שנה שהחלטתי שזה הזמן לקום וללכת. השתחררתי מהצבא חסכתי קצת כסף והזמנתי כרטיס טיסה.

נישקתי את הילד (האחיין הבכור שלי, בן 5 אז) על מדרגות הבית שבמושב, אני לא יודעת מי בכה יותר אני או הוא.

נכנסתי למכונית עם אמא ואבא והחבר לידי אח שלי ואחותי באו במכונית נפרדת וכולם ישבו איתי בשדה וחיכו איתי עד שאני יעלה למטוס. נישקתי את אמא ואבא חיבקתי את האח והאחות והזלתי דמעות כשהחבר נתן את הנשיקה האחרונה.

ואז סתובבי והלכי לכיוון הבדיקה הבטחונית בלי להסתכל אחורה.

ואז נפל לי האסימון, זאת הפעם הראושנה בחיים שלי שאני עולה על מטוס לבד, מעכשיו זה רק אני ואני לעצמי.

הטיסה ניראתה כאילו היא נמשכה ימים, אבל לפחות הצלחתי להעביר את רובה בשינה.

כשנחתי שמעתי את שמי באינטרקום של השדה, מסתבר שהמזוודה שלי, בעצם יותר נכון התרמיל שלי עדיין במדינה אחרת ויקח לו עוד כמה ימים להגיע, ומכיוון שהגעתי לאחת המדינות המדהימות בעולם הם נתנו לי כסף והתנצלו בנימוס.

אני לא אשקר היתה לי נחיתה די רכה יחסית למישהי שמטיילת לבד לארץ זרה, בצד השני של הדלתות הענקיות חיכתה לי דודה שלי (אחותה הקטנה של אמא).

אני לא ארחיב על השבוע שביליתי בביתה של דודה שלי, שני בני דודים חמודים אבל נודניקים בית קטן וטלויזיה משעממת. אז אחרי כמה ימים שיצאתי מהשוק החלטתי שזה הזמן לעזוב. פתחתי את ה Lonely planet (למי שלא מכיר ובמילים של גיס שלי, זה התנ"ך של המטיילים) בחרתי עיר והזמנתי כרטיס אוטובוס לשם. למחרת בבוקר התעוררתי מוקדם שמתי את התרמיל על הגב והתחלתי לצעוד לתחנת אוטובוס (אני חוסכת כסף על מוניות). כעבור 6 שעות הגעתי לעיר עוד יותר זרה ועוד יותר קטנה מזאת שהייתי בה קודם ואז הבנתי שפה הכל מתחיל.

עכשיו, שנה מאז שנחתתי ביבשת אני עדיין פה, אפשר להגיד שהתחלתי חיים חדשים אבל מה שבטוח לא הכי פשוטים.

אני אספר לכם בקצרה איך בכלל קרה שמטיול שהתחיל בשלושה חודשים אני עדיין פה.

אז אחרי השבנתי שפה הכל מתחיל (יותר נכון שם בעיירה הקטנה) התחלתי לקחת את הטיול הזה ברצינות והבנתי שיש לי רק שלושה חודשים לראות הכל. אז ישבתי עם התנ"ך (של המטיילים) וספר טלפונים והתחלתי להזמין אוטובוסים. בילתי 30 שעות על רכבת שהנוף היחיד שרואים ממנה זה חול ושיחים והמקום היחיד שהיא עצרה בדרך זאת "עיירה" שני בתים ושירותים.

אבל הסוף היה שווה את זה.

הגעתי לאחרת העיר היפות של היבשת.

כמובן שלא הכל הלך כשורה מי שהיה צריך לאסוף אותי מהרכבת לא הגיעה אז פתחתי בצעידה של 2 ק"מ (עם 35 ק"ג עלי) וחיפשתי הוסטל קטן ונידח שנמצע באיזה רחוב ארוך באמצע העיר.

ההוסטל היה מדהים! אנשים מדהימים תיירים מדהימים והכי חשוב טלויזיה בכל חדר :)

אחרי שבוע שישבתי בהוסטל ולמדתי איזה 20 משחקי קלפים חדשים ולמדתי להכיר את הבירות המקומיות החלטתי להמשיך הלאה, ואז עשיתי את המעשה ששינה את הכל.

הזמנתי טיול של 10 ימים שמתחיל יום אחרי כריסמיס ויוצא מעיירה שנמצאת באמצע המדבר.

תפסתי אוטובוס (שלקח לו יומיים) והגעתי למדבר או במילים אחרות הגעתי לאמצע שום מקום.

ביליתי את כריסמיס עם שני אנגלים בארוחה מסורתית בשולחנות מקושטים בקומיקס של משפחת סימפסונס בהוסטל ואז זה קרה. ב 26.12.07 בשעה 4:50 לפנות בוקר יצאתי החוצה עם עוד זוג מסלובניה ועליתי לאוטובוס שלקח אותי למסע מדהים של עשרה ימים, מסע ששינה את כל התוכניות ואת כל מה שאי פעם חשבתי.

טוב התכוונתי לכתוב קצת יותר בקצרה אבל יש דברים שפשוט אי אשר לקצר בהם. אז אני אמשיך מחר כי פה כבר ממש מאוחר ויש לי ק דבר אחד להגיד.

לפעמים הדברים הכי טובים קוראים שאתה הכי פחות מצפה להם

לילה טוב :)