הסיפור שלי

אז זו הפתיחה שלי(או הפתח דבר... תקראו לזה איך שבא לכם :) ):

רק לפני, דבר אחד קטן... זה ממש לא אמיתי.. זה רק סיפור!

שלום. קוראים לי עידן.
יש לי סיפור קצת מוזר לספר לכם.
אבל נראה לי עדיף שאני אתחיל מההתחלה.

אז בעיקרון הכול התחיל לפני שנה, בחופש הגדול.
זו הייתה השנה העמוסה ביותר בחיים שלי. זה מוזר.
בכול הסרטים תמיד אומרים, שאם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה. מקובל עלי.
אבל עבודה קשה? שבאה על חשבון הנעורים שלי? לא זכור לי שסופרמן הכניס את זה איפשהו בקומיקס שלו. בשום מקום לא אומרים את זה. אולי בהרחבות של משחק סימס.

התחלתי לגלות משהו מאוד מוזר שקורה לי. יצא לי... איך לומר? לחוות "דברים חדשים". אתם בטח מתים לדעת מה קרה, נכון?
גיליתי שיש לי כוחות. כן, כן אני יודע, מאיפה הוא נחת... אבל האמת היא שהכול אמיתי. בטח קראתם בעיתון על המשטרה שתפסה פה ושם כל מיני חבר'לך. אבל לא. האמתי שהקבוצה שלנו תפסה אותם. אבל רק בהתחלה זה היה כך. בהתחלה ובסוף.באמצע השנה העמוסה הזאתי, היינו רעים מאוד. השתמשנו בכוחות בשביל רוע. אבל החלטנו לשנות מסלול. כמה (כמו בכל מקום שמכבד את עצמו) לא שינו את המסלול איתנו. שזו לא הייתה הפתעה. כאילו היינו המון, המוני אנשים, וה"מעפנים" (אלה שלא רצו להיות רעים) נופו, ואלה שעוד לא ידעו מימינם ומשמאלם, או אלה שכן ידעו אבל אהבו את הכסף, נשארו. וואו. אני כותב וכותב, ואתם בטח כל הזמן שואלים את עצמכם איזה כוחות קבלתי.
ובכן קבלתי את הכוחות של הזמן. החבילה כוללת:
1.מסע בזמן

2.השתגרות ממקום למקום

3.עצירת הזמן

4.פלשבקים מהעבר (לפני שנולדתי לפעמיים) ופלשפיוצ'רים (מעניין אם ככה זה נקרא...) לעתיד.

ועוד. חוץ מזה קבלתי גם את כוח הסופר חזק. מה שלא כל כך תרם לבית בתחילת הקיץ.
די מהר אתרו אותי. שמעו, ככה זה כשכתוב בעיתון שהנער הפשוט מהתיכון נעלם למורה מהעיניים באמצע חיבור והופיע בג'מייקה. זה קטע, כי בדיוק חשבתי על אח שלי איך הוא נהנה בג'מייקה. לפני ששמתי לב, הופעתי באיזה חדר הקלטות של איזה זמר רגיי יהודי אחד... דווקא נחמד. הוא סיפר לי (באנגלית צולעת) שהוא בדיוק יוצא לסיבוב הופעות במצריים ושאל אם בא לי לבוא. אמרתי לו סבבה, אבל ככה זה עם ג'מייקנים, הוא ישר רצה כסף. אז שאלתי אותו: "אתה רוצה שאני אקח אותך לשם עם כל הציוד שלך והכול?" הוא שאל איך, אמרתי לו שאני יכול להשתגר ממקום למקום, והוא כמובן ביקש להוכיח (זה הצד היהודי שלו). במזל השתגרתי לאחורי ביתו. הוא הסכים, ונעלמנו. כשהופענו זה לא היה במצריים. זה היה ברוסיה. לא סתם ברוסיה, אלא בתוך הסלון של ראש המאפיה שם. טרגי. הרוסים החרימו לו את כל הציוד, ויד אחת. והיד זה לא הקטע המוזר. הגעתי אל העבר, ופגשתי את הזמר, ואז לקחתי את שנינו רחוק יותר בעבר. למעשה בדיוק הטלוויזיה דלקה, ודברו שם על הרצח של רבין. איך ידעתי שמדברים על זה? אין לי מושג. אולי תמונה של יגאל עמיר מחורר את ראש הממשלה. לשעבר. ז"ל. איזה אידיוט היגאל עמיר הזה!. לא משנה. עוד משהו מעניין- מאוחר יותר גיליתי שחלק מהציוד בכלל לא הגיע לשם, והגיע לאמריקה איפשהו. גם נאמר לי שיש זמר שמאוד הצליח מזה... שהשתמש בציוד. איך קראו לו?... סולג'ה בוי?

אוקי, זה כוח שלי. אבל יש עוד כוחות. ובשביל זה צריך להתחיל את הסיפור.
כמו שאמרתי, איתרו אותי, די מהר. הם כנראה היו להוטים להתחיל את ה"ניסוי".
טוב. אין מה לעשות. כשמליון אנשים עומדים למות מווירוס מסתורי וקטלני ורק אתה יודע את התשובה לתרופה זה די מלחיץ. והשעון תקתק. אנשים החלו לחלות. ולא סתם לחלות! אלא ממש לחלות. בייסורים היו גוססים האנשים שנדבקו. הייתה עוד סכנה - שהווירוס יתחיל לעבור מאנשים לאנשים. והיא התחילה להתממש. ואחר כך, הייתה הסכנה שהווירוס יועבר באוויר. הדבר היה מאוד קטלני. הרי, המדע לא כל כך מפותח. אז המצאנו תרופה מחרציצית השדה. איזה מדע מפותח יש לנו. אבל לא! בקושי מכונית בטיחותית הצלחנו לבנות. הצלחנו. איזה הצלחנו? זה רק דור מדענים ששוקדים כל היום במעבדה שלהם ודברים כאלה. לעומת זאת, הדור שלי שוקד על המחשב. או על טוסט. איך בא לי טוסט. מי המציא את הטוסטר?. גאון. למה הוא קרא לזה טוסטר?!. המממ... אה! טוסט - טוסטר הבנתי!. איך מעניין איך אומרים טוסטר בעברית. צנימר?. לאאא... אין מצב.  אוף אני כל הזמן סוטה מהנושא! - לפני שאני אסטה עוד קצת מהנושא, אני אתחיל בסיפור. ואחמם איזה טוסט.בבקשה, אני מזמין אתכם להמשיך בסיפור. "מזמין אתכם" עאלק. כאילו שאכפת להם מה אני חושב. לא יכולתי לכתוב משהו אחר?. אולי אני אשנה?. לאאא... למי יש כוח?. מעניין עם הטוסט שלי מוכן...