סליחה שלקח הרבה זמן ^^

תהנו

"אני מצטער, באמת. זה לא –" קטעתי אותו.
"די כבר, דני. אמרת את זה מליון פעמים. שנינו אשמים. רק תגיד לי למה לעזאזל זה קרה. למה לא יכולנו פשוט להשתכר, לרקוד ולחזור הביתה? זה אוכל אותי עכשיו." הבטתי בו במבט אובד עצות.
הוא התקרב אליי בכוונה לחבק אותי אבל חסמתי אותו עם ידי, הוא נאנח. "אני מצטער" הוא אמר שוב.
התיישבתי הספסל בפארק והוא נשאר עומד, מסתכל עליי וחושב מה להגיד.
זה היה יום מעונן, פחות מבדרך-כלל אבל הרוח הייתה חזקה והאוויר היה קפוא.
גשם התחיל לרדת. הידקתי את המעיל הכחול שלבשתי ועצמתי עיניים. דמעה נפלה על לחיי ודני מיהר למחוק אותה.
פקחתי את עיניי, מנסה להחניק את הדמעות. הוא התכופף מולי והניח את ידיו על ברכיי.
"בואי נלך, היילי" הוא הסתכל לי בעיניים ומיד הסטתי את עיניי מטה.
"קר לך, את רועדת" הוא מלמל והחזיק את ידי אבל מיהרתי לעזוב.
"די" אמרתי בשקט. חפנתי את ידי בשיערי בתסכול, עדיין מסתכלת על נקודה מסוימת על השביל.
"דברי איתי" הוא היסס.
"על מה יש לדבר?" הסתכלתי עליו באכזבה וקמתי מהספסל, מתחילה ללכת במהירות, מתעלמת ממנו.
"היילי..." הוא מלמל בעודי מתרחקת.
הסתכלתי על הרצפה כל הדרך. הלכתי בלי חוש כיוון ובכלל לא שמתי לב שהגעתי לכביש.
לא הספיק לעבור רגע והייתי, שוב, בבית חולים. לא הרגשתי בכלל כאילו משהו קרה, אלא להפך. כאילו משהו ממני שנעלם, חזר באותו רגע.
"זה היה מהיר" הרופא מלמל ביובש, כותב לעצמו דברים בלוח שהחזיק.
"מה קרה?" שאלתי, ממהרת לצאת מהמיטה.
"הלכת ברשלנות ומכונית פגעה בך." הוא אמר, "יצאת רק עם שריטות קלות ו... תיזהרי על הראש שלך"
מיששתי את מצחי והרגשתי תחבושת. כאב חד עבר בי כשהעברתי את ידי על הפצע אבל הוא עבר אחרי רגע.
"סבלת משיכחון לפני התאונה?" הוא שאל לפתע.
"כן" מלמלתי. הוא חייך ועזב את החדר.
"מה נסגר איתו?..." אמרתי לעצמי בלחש.
"היילי!" אישה מבוגרת צצה בפתח החדר לפני שהספקתי להבין מה קורה.
"אמא!" חייכתי ורצתי לחבק אותה.
"את מבלה פה יותר מדי בזמן האחרון" היא הנידה בראשה, צחקתי.
"העיקר שאני בסדר" אמרתי בחיוך וחיבקתי אותה שוב.
"אבא כאן?" שאלתי אותה.
"או, איך שחכתי להגיד לך! הוא טס לניו יורק לכמה זמן, משהו בעבודה."
"וואו, אוקיי. מתי הוא חוזר?"
"בשבועיים הקרובים" היא חייכה ואני חייכתי חזרה.
דפיקה קלה נשמעה בדלת וטום הציץ מאחוריה.
"אני אשאיר אתכם לבד" אמי אמרה ומיהרה לעזוב את החדר.
הרגשתי כאילו הלב שלי קפץ מהחזה ושהמוח שלי בדיוק קלט משהו ששנים ניסיתי להבין.
"היילי?" הוא שאל בחיוך מובך.
בהיתי בו בחיוך כמה רגעים וכמעט נפלתי מסחרחורת רגעית.
חיבקתי אותו הכי חזק שיכולתי ונישקתי אותו בטירוף.
"אני זוכרת!" אמרתי ונישקתי אותו שוב.
"מה?" הוא אמר בבלבול.
"אני זוכרת! אותך, את... את הכל!" העברתי את ידי בשערו בהתרגשות ונראה היה שלקח לו זמן לקלוט.
הוא נאנח מאושר, "תודה לאל! ח–" "שתוק." קטעתי אותו בנשיקה.
"את כל כך יפה" הוא העביר את ידו על פני ואני הידקתי את ידיי סביב מותניו.
"אני זוכרת את הבוקסרים שלך" אמרתי בחיוך כשראיתי את הבוקסר מחוץ למכנסיים הנמוכים, כמו שהוא תמיד לובש. "וזה הזוג האהוב עליי" הוספתי. הוא לבש בוקסר כחול עם הדפס של חייזרים בכל מיני צבעים שקניתי לו פעם. הוא צחק ונישק אותי.
"בחיי, אני מרגישה כאילו אני בן אדם אחר לגמרי עכשיו" אמרתי, מתקשה להאמין.
הרופא נכנס חזרה לחדר, אמר כמה דברים לטום וחזר לכתוב בלוח שלו.
"את משוחררת" טום פנה חזרה אליי בחיוך.
"יופי. אני לא סובלת את הריח כאן! והכל לבן מדי... והרופאים לא מי-יודע-מה נחמדים!" הרמתי את קולי בסוף המשפט והרופא הטה את ראשו לעברנו, מרים גבה ומניד בראשו.
"התגעגעתי לחוסר טאקט שלך" הוא אמר ונשק לי על הלחי.

-
"בוא נעלה." הרמתי את מבטי לעבר ה-London Eye שהיה לא רחוק מהרחוב שאני וטום צעדנו בו.
"עכשיו?" הוא הסתכל עליי מחייכת, עדיין עם מבטי לעבר הגלגל הלבן הענק.
"למה לא? עוד מעט כבר יחשיך והם יפעילו את האורות" הוא הסתכל עליי במבט מאשר וחבק את ידו סביב מותני.

"אוי," מלמלתי כשהגלגל התחיל להסתובב ועלינו למעלה, "שחכתי."
"מה?" טום נבהל לרגע.
"שיש לי פחד גבהים" אמרתי בפאניקה, הוא צחקק.
"אל תדאגי, את תהיי בטוחה כאן איתי" הוא אמר בחיוך שרמנטי.
נשענו על המעקה ליד קירות הזכוכית ובהינו בנוף.
"זה פשוט המקום הכי מדהים בעולם" מלמלתי בשקט, כאילו לעצמי.
"כן, עיר מדהימה" הוא חייך, "דז'ה-וו!" הוא הוסיף ואני הסתכלתי עליו במבט מבולבל.
"כשישבנו במרפסת, אמרת אותו דבר" הוא גיחך.
הוא עמד מאחורי, מחבק אותי, והשעין את ראשו על כתפי.
נשמתי עמוק, עוצמת עיניים לשנייה ומסניפה את הריח הטוב שלו, עם חיוך מרוח על הפרצוף.

-
"היה לי ממש כיף היום" אמרתי כשנכנסנו הביתה ונתתי לו נשיקה רכה על השפתיים.
"טוב שחזרת" טום חייך ואני הסתכלתי עליו במבט מומס.
"מה?" הוא שאל בתמימות.
העברתי את אצבעותי על הגומה שלו, "אני ממש אוהבת את זה" אמרתי.
"Shall we?" הוא אמר בטון רשמי משעשע אחרי כמה רגעים של בהייה אחד בשני, מפנה את ידו לכיוון החדר.
"קראת את מחשבותיי" חיקיתי את טון הדיבור שלו.
"Ladies first" הוא צחק.
החלפתי בגדים ונכנסתי למיטה, לבושה במכנס טרנינג ארוך וסווצ'רט גדול של Hurley שמצאתי בערימת בגדים של טום.
"Hayley Ross wearing big-sized clothes of her boyfriend is such a turn onnn" טום דקלם, כאילו לעצמו, מביט-לא מביט בי, בזמן שפשט את מכנסיו וחולצתו ונשאר עם אותו בוקסר המעוטר בחייזרים צבעוניים.
גלגלתי עיניים בגיחוך והוא חייך לעצמו, מסדר משהו בארון.
"Tom Fletcher wearing cute boxers only is such a turn on" החזרתי לו באותו מטבע, מתכסה בשמיכה.
הוא זרק לי מבט של 'כל הכבוד', כיבה את האור ונכנס למיטה, נצמד אליי וחובק אותי מאחורה.
"לא קר לך ככה, רק עם בוקסר?" שאלתי אותו.
"קצת, אבל ככה הכי כיף " הוא אמר ואני התכרבלתי בתוך החיבוק שלו בחיוך.
"או," הוא פלט פתאום, "מה?..." הרגשתי בליטה נוגעת בגבי התחתון, "איו, טום!" נזפתי בו והסתובבתי עם הפנים אליו.
"זאת את שהתחכחת בי, אני לא אשם!" הוא אמר בפרצוף תמים.
"שתוק." גיחכתי ונתתי לו מכה קטנה בראש.
"מצד שני..." הוא התרומם מעט מעליי. "טום, לא, שכח מזה! לא היום." הוא נראה מאוכזב.
"טום פלטצ'ר, סקס, לא היום..." הוא אמר, בוחן אותי.
"כן כן, כל מעריצה אחרת הייתה מתחלפת איתי בשמחה, אני זוכרת את הנאום הזה" אמרתי.
"בבקשה? פליז פליז פלייייז?"
דחפתי אותו אחורה ונשכבתי מעליו. התנשקנו כמה דקות, נוגעים-לא נוגעים.
"לא היום." אמרתי כששפתותינו התנתקו וחזרתי לשכב בצד שלי במיטה.
צחקתי למראה האכזבה שנפלה על פניו. "Night, my love" נתתי לו נשיקה אחרונה והסתובבתי עם הגב אליו.
הוא נאנח והניח את ידו שוב על מותני. נרדמנו תוך זמן קצר.